מרד הנחילים
פוסט של גדי שמשון
יש לי אינטרנט בכיס, ואני שמח לראות אותך
ד”ר דוד לוין כתב בעין השביעית על הסיבות להצלחת המחאה. תקראו, אם פספסתם במהלך תהפוכות הימים האחרונים. אבל בסיבה השלישית הוא איבד אותי:
שלישית ואולי מעל לכל, ואף מכריע: המעבר מהרשת לרחוב. הצלחת מוחי הדיור להישאר בשיח הציבורי לעומת כשלונם של מוחי הקוטג’ היא אולי הוכחה נוספת, אם נדרשה בכלל, שמהפכות לא נעשות ברשת.
כמו שאמרה מישהי בפיד הטוויטר שלי, The revolution will be smartphonized. הרשת אינה הדבר הזה שמתחברים אליו אחרי עשר בלילה כדי לחסוך כסף, בחדר הצדדי. היא איתנו בכל אשר נלך. לפני כמה ימים, מי זוכר בדיוק כמה, יצאתי מהבית כדי לתפוס הפגנה. טוויטר לא אכזב ובכל רגע נתון ידעתי היכן חברי, ואיך לחתוך דרך העיר כדי לחבור אליהם. במוצ”ש, כשההפגנה הפכה אלימה, ידענו מה קורה בזמן אמת, ואנשים יצאו לפעול בזמן אמת. המהפכה קורית ברחוב, והרשת היא כבר חלק מהרחוב. התפיסה שהרשת נפרדת מהחיים היא אחות לכל התפיסות המיושנות שקורסות מולנו, יחד עם הספינים והשיטות הישנות של הפרד ומשול.
זו מחאה של נחיל של פרטים, עם המון אג’נדות, ודעות, ורצונות, אין מנהיגים באמת למחאה (וטוב שכך), אנשים תופסים יוזמה ומזיזים לבד. מאוד אינטרנטי הקטע הזה. מה שלוין לא מבין הוא שהמחאה היא ברחוב, וגם הרשת. יותר מגיטרות, יש במאהלים אייפונים.
דור הכוסומו
הטאג הראשון בו היו התייחסויות למהפכה בטוויטר, לפני #j14, היה #כוסומו2011. אם מישהו עדיין לא הבין, המחאה היא על יותר מדיור, מתמחים או הנחה באוטובוס לעגלות ילדים. המדינה היא שלנו, ונמאס שהיא נלקחת מאיתנו. ולכן זה נהדר שבשלב זה יש הנהגה שמצטיירת כמבולבלת, ולא אחידה, ושיש המון מחאות קטנות שמצטרפות לכל אחד. אנחנו לא רוצים שקשוקה של תנו לנו ככה ניתן לכם ככה. אנחנו, לפי מה ששומעים במאהלים (כך מדווחים החברים ממקומות רחוקים) ובאינטרנט, רוצים לא פחות מניו דיל. כן, ככה.
ובינתיים המטרה של המהפכה היא לאפשר לכמה שיותר ישראלים להבין שהם לא לוזרים, הם פראיירים שהתפכחו. שאנחנו זועמים וכועסים ושנמאס לנו לחשוב שזה גשם. בסצינה הקלאסית שלהלן התאגיד שמאחור חוגג על המסר שלפנים. אבל זה סרט משנות השבעים. ולנו יש אינטרנט בכיס. זה לא יהיה קל ולא יסתיים מחר אבל זהו, עיצבנתם אותנו, נגמר הבית זונות.
זיעה
יולי בתל אביב הוא חודש נורא. רק לצאת מהמקלחת ולהגיע לחדר כמה מחייב מקלחת נוספת. על אחת וכמה וכמה ההסתובבות במאהלים. היתרון היחיד הוא שעם כל האחווה המפעמת בנו, לא צריך להתנשק ולהתחבק קרוב מדי. פעמיים ביום אני חוזר הביתה מנטף כאילו הייתי שוב בטירונות. במקומות המעניינים דחוס, וברוטשילד יש מעט מאוד בריזה. ועם זאת, גיליתי שכשאני שב הביתה בלילה, ומעט הרוח שיש מתחילה לייבש אותי, שאני פשוט אוהב את ההרגשה הזו. זה דביק וזה מבעס אבל אחרי שנים של להזיע מהסיבות הלא נכונות, גם זה משחרר. תבואו גם.
______________________
גדי שמשון הוא ממייסדי האינטרנט הישראלי. הפוסט התפרסם במקור ב-28.7.2011 בבלוגו "ערס פואטי"
פייסבוק אקטיביזם: פעילים נגד גירוש ילדי עובדים זרים הציפו את דף יחידת עוז
[הפוסט פורסם במקור ב-28.5.2011 20:26 ועודכן ב-29.5.2011 17:54]
ביום ה’ פורסם בתקשורת תיעוד של פעולת גירוש של עובדות זרות וילדיהן בידי יחידת עוז שתחת רשות האוכלוסין וההגירה. בעקבות הפרסום החלו פעילים נגד הגירוש להציף את דף הפייסבוק של יחידת עוז בנאצות ובין השאר השוו את אנשי היחידה לנאצים. מנגד, גולשים אחרים הביעו תמיכה ביחידה ובפעולתה. כך זה נראה ביום שישי.
קריאה לגולשים להתלונן לפייסבוק על הדף כגזעני כנראה נשאה פרי: הדף נעלם ביום שבת מפייסבוק. [תיקון] דוברת רשות האוכלוסין וההגירה, סבין חדד, שהקימה ומפעילה את הדף, אמרה לי בשיחת טלפון (29.5.2011) שהעמוד לא נסגר על ידי פייסבוק, אלא שהיא הקפיאה אותו זמנית בעקבות המתקפה עליו מצד הפעילים. [\תיקון] “ביום שבת בבוקר התקשר אלי מישהו ואמר לי שיש בלגן בעמוד”, אמרה חדד. “כתבו נגדנו וגם בעדנו. גם מי שבעד עוז במקרה הזה לא עושה לנו שירות טוב [בגלל התוכן והבוטות של התגובות]. הוצאתי הודעה רשמית מטעם העמוד: כל מי שיכתוב הודעות פוגעניות כלפי אחרים, הודעות שלא רלוונטיות לרשות, השטחים, ההתנתקות, בילעין וכו’, שלא קשורים אלינו, ומי שידבר על השואה, מי שידבר דברים גסים, פוגעניים, לא רלוונטיים, ההודעות שלהם יימחקו והם ייחסמו לגמרי. ראיתי שזה לא מספיק. חסמתי את האנשים. הקפאתי את העמוד לכמה שעות, אמרתי אני רוצה לעבור על העמוד, להעיף את מה שצריך. ראיתי גם שפקחים העלו תמונות של עצמם שאינן רלוונטיות לעמוד”.
ביום שבת בערב חזר הדף לאוויר אחרי שנמחקו ממנו הסטטוסים הביקורתיים והתומכים. חדד חסמה את האפשרות של הגולשים לפרסם סטטוסים על הוול, וכעת הם יכולים רק להגיב לסטטוסים שלה. גולשים שנחסמו לא יכולים להגיב כלל.
בכתבה ב”הארץ” (17.4.2011) סיפרה חדד כי “היוזמה החלה ברצון לאגד מידע וכתבות עבור הפקחים ומכריהם, וזה התרחב. […] זה לא למטרת פרסום או דעת קהל”. הדף לא נראה ולא התנהג כמו דף רשמי של יחידה של רשות ממשלתית, אלא כדף לא רשמי של עובדי היחידה, חברים, תומכים ומתנגדים. לדבריה בשיחה איתי היום, “לפקחי עוז יש איסור להגיב [בדף הפייסבוק של יחידת עוז]. כשאתה כותב דברים נגד יחידה זה משהו אחד. כשפקחים מתחילים להגיב, גם אם לא יודעים שהם פקחים, זה הופך לאישי, זה כבר לא משהו נגד הרשות. גם את הדעה שלי בתור דוברת אתה לא יודע, כי היא לא רלוונטית”. חדד אמרה שהיא מוחקת ותמחק תגובות של פקחים בדף.
בינתיים נפתח דף פייסבוק נוסף ליחידת עוז, שגם בו התפרסמו סטטוסים ביקורתיים ותומכים ותכני נאצה. חדד סיפרה: “בעשר בלילה אתמול התקשרה אלי מישהי ואמרה לי, ‘סבין, תראי, בעמוד של עוז העלו כל מיני דברים מזעזעים’. יש שם רק קללות. זה לא שלנו. אמרתי לה, תראי, אני לא יודעת על מה את מדברת, אני הקפאתי את העמוד לכמה שעות. אחד מהאנשים שהם כנראה ‘בעד’ עוז, מישהו קיצוני מאוד, העתיק את הלוגו שלנו. פניתי לפייסבוק פעמים רבות וגם דיברתי עם [שילת לנדנברג,] סמנכ”לית השיווק שלהם בארץ. מאתמול פייסבוק עוד לא חזרו ועוד לא סגרו את העמוד”.
[עדכון 29.5.2011 22:43] בתגובות לפוסט הזה בפייסבוק נשמעה טענה שהדף שהוקפא ונפתח מחדש אינו הדף הרשמי של יחידת עוז. הטענה הזאת אינה נכונה. הנה צילומסך של הדף הזה, מתוך לוגין של חדד בפייסבוק, שמראה שהיא האדמין שלו:
ויקיליקס חושף: “ממשלת מצרים מפחדת מבלוגרים”
אתר ההדלפות וויקיליקס פרסם אמש (ו’) מברקים דיפלומטיים אמריקנים העוסקים בהתמודדות של ממשלת מובארק עם הבלוגרים שלה: כליאות, עינויים, הטרדות מיניות ומכות חשמל – יחד עם חופש דיבור מפתיע למי שלא מעליב את הנשיא, מפלגתו ואללה. כתבה שלי ב-ynet מחשבים >>
• עוד מצרים: #jan25 حكومة تخشى تويتر الصغير لا تستحق البقاء
• עוד וויקיליקס: וויקיליקס חושף: גם דיפלומטים הם בני אדם
• עוד התפרקויות: בפירוק: מפלגת העבודה ותוניסיה
קורונה מטנפת לנו את החוף
פוסט של טל גוטמן
אז סלקום קנתה ב-80 אלף ש”ח בלבד את פארק הירקון, ומילאה אותו באלפי דגלים סגולים, דציבלים מחרישי אוזניים של מוזיקת חתונות, ומעט מאוד אנשים פתטיים שבאו כי האח הגדול הסביר להם שיש פיקניק משפחתי. סלקום לא עברה על החוק, עד כמה שאני יודע, או קיבלה אישור מהעירייה לעבור על החוק.
אנחנו ניסינו להתאמן בפינה שלנו של הפארק, והיה רועש ומכעיס. אבל מכעיסה יותר היתה הדרך לשם. מסתבר שקורונה קנתה מעיריית תל אביב לא רק את חוף גורדון (החלק הצפוני שלו), והקימה בו מגרש כדור-עף חופים ממותג, אלא היא קנתה מעיריית תל אביב אישור להפר את החוק, או להפוך למגיש שירותים עירוניים. באמצע המתחם של קורונה, על החול עצמו, נח לו ג’יפ האמר שחור, שמספרו 85-363-00, שמשמש עמדת דיג’יי.
בישראל אסור לנהוג על החוף. אסור. קוראים לזה חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים, התשנ”ז – 1997. ונקבע בו ש”לא ינהג אדם ברכב בחוף הים.”. הסייג היחיד שאולי רלוונטי כאן הוא “מתן שירותים בתחום רשות מקומית – ובלבד שהנוהג ברכב הורשה לכך בכתב על ידי ראש הרשות המקומית הנוגעת בדבר”. עכשיו, אני רוצה להבין – איזה שירותים בתחום הרשות המקומית מספקת חברת קורונה לעיריית תל אביב.
התקשרתי למוקד העירוני, שהביטחו לי לטפל בזה. כשביקשתי מהמארגנים להזיז את הרכב, הם טענו ש”הכל באישור, ואני עושה את זה כבר שלוש שנים” (קרי, עובר על החוק/מקבל אישור מהעירייה לעבור על החוק כבר שלוש שנים). חזירים.
טל גוטמן כותב את הבלוג “קורות ממלכת עילם” באינטרנט, שם פורסם הפוסט במקור
• עוד בנושא:
• משפחת סלקום, הפיקניק שלך חוסם לי את הרחוב, את מתבקשת להזיז אותו מיידית
• עיריית תל אביב תשמח להעמיד לרשותך חלל ציבורי. אה, אתה לא בנק הפועלים/סלקום/אורנג’/הבורסה/נייקי? אז סע, סע לנו מהפרצוף
• שדרות אורנג’
• פעולה נגד הגלובוסים של הבורסה בשדרות רוטשילד
• בריונות טלויזיונית בשדרה
סטודנטים יוצאים מהאדישות!
איזה כיף לראות סטודנטים שאכפת להם! אז מה אם אכפת להם מזה שיום הסטודנט עולה כסף ולא מדברים חשובים באמת! העיקר שהם יוצאים מהאדישות! עד כדי כך שהם מצטרפים לקבוצה בפייסבוק!
שופרסל: הבאנרים הרועשים שלכם מטרידים אותנו
שופרסל, באנרים מרעישים זה פאסה, ובאנרים שמרעישים בלי שום פרובוקציה (הקלקה, ריחוף מעל הבאנר) הם תועבה. שופרסל, הפסיקו עם הבאנרים הרועשים!
אקטיביזם נגד קווי האפרטהייד החרדיים
קווי האפרטהייד הם קווי מהדרין של אוטובוסים (ציבוריים) בהם אוסרים על נשים להיכנס מהכניסה הקדמית ולשבת בכסאות הקדמיים. מחר תהיה פעילות נגדם. מתוך הפייסבוק של ח”כ ניצן הורוביץ (מרצ):
המאבק על החופש במרחב הציבורי עולה שלב. ביום ראשון יעלו פעילים ופעילות על אוטובוסים בירושלים שבהם קיצונים חרדים דורשים הפרדה בין גברים ונשים, ובהם נשים נדרשות לשבת מאחור. מדובר בתחבורה ציבורית, שכולנו מממנים. לא נשלים עם השפלה של נשים או של כל ציבור אחר. ירושלים איננה טהרן. כולכם מוזמנים להציף את הקווים המשפילים: קווי אגד 1א’, 3, 2, 10, 15א’, 40, 49א, 56.
אחד המגיבים מדווח שהאפרטהייד זלג גם לרחובות ירושלים:
גבייה מתה?
עידוק לא מצליח להחליט אם מרדוק עושה מעשה חכם או טפשי בגביית תשלום על תוכן אינטרנטי, נותן דוגמה מאלפת לאקטיביזם מרושת, עוקב אחרי עיתונאית אחת עם תעוזה עסקית ועוקץ את טק-קראנץ’
“מרוב זימונים, נראה לי שבסוף אמצא את עצמי מפגין נגד סגירת המאגר הביומטרי של עובדי ערוץ 10, שהורעבו על ידי אמם ולכן פתחו חניון בירושלים. מה?!” (הטוויטר יואב פוירשטיין מסכם חודש של אקטיביזם-מקלדת)
מוּבלים
הבלוגוספירה הישראלית טיפלה בלהט בשופט משה דרורי, שבפסק דין ארוך ומתנשא זיכה אברך שדרס קופאית אתיופית וגם אסר את פרסום שמו, כדי לא לפגוע בסיכויו להתמנות לדיין. רציתי להאמין שהבלוגוספירה היא זו שהניעה את התהליך שבסופו משך דרורי את מועמדותו לבית המשפט העליון, לאחר שאיבד את תמיכתו של השר גלעד ארדן, חבר הוועדה למינוי שופטים.
אלא שמהלך העניינים, אותו פרש חנוך מרמרי ב”העין השביעית”, מראה שאת כדור השלג הזה גלגלה העיתונות המסורתית בעידודו של אקטיביסט אחד, עו”ד איל רוזובסקי, יו”ר עמותת טבקה. זה כתב במעריב על פסק הדין המקומם מיד עם פרסומו, והציף את הנושא מחדש עם הגשת המועמדות של דרורי לבית המשפט העליון. הבלוגרים הרימו את הסיפור אחרי שרותי סיני פרסמה אותו בכלכליסט, אבל ארדן שמע עליו בכלל בטור של נחום ברנע, לפי עדות הטוראי הבכיר של ידיעות אחרונות.
ביקורת אזרחית על פסק דין שערורייתי היא מעשה דמוקרטי חשוב. אבל אומת האינטרנט הישראלית צריכה לשאוף גבוה יותר. למשל, לאתר בעצמה פסקי דין בעייתיים ולהעלותם לסדר היום, ולתת לעיתונים לעשות את הפולו-אפ. להוביל את התקשורת במקום להיות מובלת.
בגרות בביומטריה
את הקרבות נגד חוק הצנזורשת, שביקש לחייב סינון של אתרים לכל הגולשים הישראלים כברירת מחדל, ניהלה אומת האינטרנט בנימוס יחסי: פוסטים, באנרים (הסטיקרים של האינטרנט) ומעשי קונדס כמו הפצצת גוגל שגרמה למנוע החיפוש להציג את הערך “אוננות” בוויקיפדיה למי שחיפש “אמנון כהן”, הח”כ שעמד מאחורי החוק.
החוק נפל לאחרונה, והקרב נגד החוק הביומטרי, שמטרתו הקמת מאגר ממשלתי עם נתונים ביומטריים על כל תושבי מדינת ישראל, כבר מתנהל בלי כפפות. דמות מטרה שנבחרה למאבק היא ח”כ מאיר שטרית ממפלגת קדימה, יו”ר ועדת המדע והטכנולוגיה, בגלל הלהט הלא מוסבר שבו הוא מקדם את החוק, תוך התעלמות מדעות מנוגדות של מומחים (כולל המטה ללוחמה בטרור ו-14 מדענים בכירים), הצבעות יחיד שלו בוועדה ואף סילוק העיתונאי העצמאי ערן ורד, שהגיע לצלם את דיוני הוועדה עבור סרט תיעודי על החוק.
הבלוגר חנן כהן, שקיבל פעם טלפון מהעוזרת של ח”כ מתן וילנאי אחרי שקרא על שמו חוק נגד מסתננים ופליטים, קרא למוחים “להפעיל גם כלים קצת יותר ‘נמוכים’, כמו התקפה אישית” ו”לקרוא לחוק המאגר הביומטרי ‘חוק שטרית'”. הבלוגר רחביה ברמן ריכז בבלוג שלו לינקים לכל הטענות נגד שטרית. הבלוגר יובל דרור כתב פוסט שכותרתו “מאיר שטרית הוא סכנה לדמוקרטיה”, ועודד גולשים לשלוח מכתבים בנוסח זה לחברי הכנסת. הבלוגר אפי פוקס פרסם בבלוג “חורים ברשת” פוסט תחת הכותרת “חשיפה: מדוע ח”כ שטרית כה להוט לקדם את המאגר הביומטרי?”; הפוסט הוסר מהבלוג ללא הסבר, ברמן העלה אותו מחדש בבלוגו, והמידע כבר עשה את דרכו לעיתונות.
פעילים אינטרנטיים נגד החוק ארגנו דרך הרשת הפגנה של כמה עשרות מפגינים בשבת שלפני אחת ההצבעות הגורליות על החוק, בהשתתפות הח”כים ניצן הורוביץ (מרצ) ודב חנין (חד”ש), דיקן הפקולטה למדעי המחשב בטכניון פרופ’ אלי ביהם, ואבנר פינצ’וק מהאגודה לזכויות האזרח. העיתונאי העצמאי ורד קנה ב-80 שקל את הכתובת של אתר ועדת וינוגרד, שהמדינה שכחה לחדש את רישומו. הוא העלה שם טקסט שקושר בין הפקרת נכסיה הדיגיטליים של המדינה לבין הפקרה עתידית של המאגר הביומטרי, שגם אותו, הסביר, “נוכל לקנות יום אחד תמורת 80 שקלים. כשזה יקרה, חיינו יהפכו לגיהנום”.
ההאקר גיא מזרחי הקים אתר שמאפשר חיפוש במרשם התושבים, כדי להדגים את הכשל המתמשך של המדינה בשמירה על פרטיות האזרחים; קבוצה אנונימית הקימה אתר שבו העלתה מהמרשם פרטים אישיים על הח”כים שתמכו בחוק.
את הקרב הזה הובילה אומת האינטרנט, בעוד התקשורת הפקירה את הסיפור וקברה אותו במדורי הטכנולוגיה, אף שהוא נוגע לפרטיות ולבטיחות של כל תושבי המדינה, גם אלה שאין להם מחשב בבית. רק ברגע האחרון, כשהוא רוכב על גבה של המדיה החברתית, יצא “ידיעות אחרונות” בכותרת ראשית על מכתב המדענים נגד החוק, ובטח חשב לעצמו, כמו בבדיחה על העכבר שרץ לצד הפיל, “תראו כמה אבק אנחנו עושים”.
שולמן ישלם
אם תתנו לתלמידי ישראל שיעורי בית לכתוב עבודה על לאונרדו דה וינצ’י, הם יכתבו אותה במשפטים מוויקיפדיה. אם, לפני כן, תחלקו להם בחינם את כל כרכי האנציקלופדיה בריטניקה, בפעם הבאה שהם יקבלו שיעורי בית לכתוב על דה וינצ’י, הם עדיין יחפשו בוויקיפדיה. החינמיות ונוחיות הקופיפייסט מנצחות את הסמכותיות המקצועית. מוזר לי שטייקון תקשורת מנוסה כמו רופרט מרדוק לא מבין את זה.
מרדוק הודיע באחרונה שהחל מהשנה הבאה, אתרי התוכן של אימפריית ניוז קורפ שלו, ובהם “הוול סטריט ג’ורנל”, “הניו יורק פוסט” ו”פוקס ניוז”, יגבו תשלום עבור תכניהם. “הניו יורק טיימס”, “הגרדיאן” ו”פייננשל טיימס” הפריחו בלוני ניסוי באותו כיוון.
מהלך של סגירת תכנים מאחורי חומות של תשלום יוביל לשני דברים: האחד, פיראטיות של תכני החדשות של כלי התקשורת שיסגרו את דלתותיהם בפני הגולשים, שהמלחמה בה תהיה מעיקה ונואשת ומעוררת מדנים, כפי שהיו המלחמות נגד פיראטיות המוזיקה והסרטים, וכפי שאפשר ללמוד מהכעס שמעוררת עליה סוכנות הידיעות AP, שרוצה לגבות תשלום גם על לינקים לכתובת שלה (!); השני, עלייה בפופולריות, וכתוצאה מכך בחשיבות ובהשפעה, של כלי התקשורת שימשיכו לספק תכנים בחינם ברשת.
אלה לא בהכרח יהיו כלי התקשורת היותר מוצלחים שבנמצא, כעיתונים החשובים שציינו למעלה שיעברו לצד של הגובים. אומת האינטרנט, שנולדה והתבגרה לתוך עולם החינם, לא תסכים להיות חברה במועדון שמוכן לקבל אותה רק תמורת תשלום, ועל כך היא תשלם את המחיר.
ואולי אני טועה ומרדוק צודק. כי ניוז קורפ היא מפלצת תוכן ענקית, ומעבר של מפלצת כזו למודל של תכנים תמורת תשלום, עשוי לגרור אחריו תעשייה שלמה. מכירים את זה ש”ידיעות אחרונות” מעלה את מחיר העיתון, וכמה ימים אחר כך “מעריב” מיישר קו? בדיוק אותו דבר, רק בענק. מרדוק אמר את זה בראיון ל”פייננשל טיימס”: “נגבה תשלום על כל אתרי החדשות שלנו. אם זה יצליח, שאר כלי התקשורת יבואו בעקבותינו”. חוץ מזה, החברים היותר צעירים של אומת האינטרנט הורגלו לשלם דרך הסלולרי על כל דבר, מהודעות ושליחת תמונות ועד הורדת טרוטונים ורינגטונים, שעשויים מאותם שירים שהם גנבו באימיול.
ואולי גם הקוראים הוותיקים יותר יכניסו את היד לכיס, אם החלופה היא עולם בלי “הניו יורק טיימס”. קלארק הויט, העורך הציבורי של “הטיימס”, שזה מבקר פנימי שמפרסם את דוחותיו כטור בעיתון, סיפר על מכתבים שהגיעו למערכת בעקבות העלאת מחיר “הטיימס” המודפס בתחילת יוני. היו שהתלוננו על ההעלאה, אבל היו גם אחרים, שאמרו שהם מוכנים לשלם יותר אם “הטיימס” רק יבקש.
“תמיד קיבלתי מכתבים מאנשים שלא מרוצים מעליית המחירים”, סיפרה האחראית על תפוצת העיתון. “אבל הפעם זה שונה. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה מכתבים שאומרים, ‘אני מבין את זה'”. לדוגמה, הקורא מייקל נוריס כתב: “אני נבוך שאנחנו משלמים כל כך מעט עבור מה שממשיך להיות היומון הכי טוב בעולם. כל תעריף שתחליטו שנחוץ להבטיח את המשך הישרדותו של ‘הטיימס’ – אנחנו בפנים”. “הייתי משלמת הרבה כדי לשמר את העיתונות החופשית ואת משרותיהם של הכתבים האנרגטיים”, כתבה הקוראת שרי ראוז לגבי תשלום על גישה לאתר “הטיימס”, והקורא ג’פרי אלכסנדר תהה: “האם אפשר לפחות לשים כוס טיפים?”.
עד מאה וארבעים
מעיין כהן היא אחת מבכירות כתבי האינטרנט בארץ, תחום שהיא סיקרה בגלובס במשך שנה ואחר כך שנה וחצי בדה-מרקר. במאי הודיעה בטוויטר על פרישה, ובתחילת אוגוסט השיקה את “140“, בלוג חדשות נישתי באותו תחום סיקור.
המודל הזה קיים ומצליח מאוד בארה”ב, עם אתרים כמו טקקראנץ’ והאפינגטון פוסט הפוליטי. בישראל הוא נדיר יותר. החלוצה היתה דבורית שרגל, שפתחה את בלוג ביקורת התקשורת “ולווט אנדרגראונד” כבלוג עצמאי לא-מסחרי ואז הפכה אותו למקור הכנסה, בתחילה בדה-מרקר ואחר כך בבלוגיה של אפצה בלוגים באורנג’ (גילוי נאות: אני מנהל את הבלוגיה הזאת). כתב הפלילים הוותיק בוקי נאה עזב את ידיעות אחרונות ופתח שירות חדשות פלילים סלולרי. כהן, שלדבריה הקימה את 140 כדי לפעול כעיתונאית עצמאית ולחזק את המותג האישי שלה, בחרה במודל עסקי של חסויות, שאותן מגייס עבורה פורטל נענע10.
היא עדיין רואה בעצמה עיתונאית, ואומרת שתמשיך לציית לכללי האתיקה העיתונאיים. “בתור כתבת בעיתון, ‘גלובס’ ו’דה מרקר’ היו הטופ של השאיפות”, אמרה לי. “זה לא שהלכתי לחפש פלטפורמה עיתונאית טובה יותר – הייתי בפלטפורמה הכי טובה שיכולה להיות. חיפשתי משהו אחר: רציתי לקדם את עצמי, ולהיות הבוסית של עצמי”.
היתרון של “140” הוא הגמישות, המהירות ועלות התפעול הנמוכה. החיסרון הוא שעבודת מערכת שלמה, שכוללת מפיקים ועורכים וצלמים וגרפיקאים, מוטלת על כתפי עיתונאית אחת. כמוה גם נטל ההוכחה. אם כהן תצליח כלכלית, היא עשויה לפרוץ דרך לעיתונאים נוספים בתחומים נוספים. אם היא תצליח עיתונאית, פריצת הדרך הזאת תהיה בשורה משמחת.
קראנצ’י אבל מסריח
במאמר שפרסם לאחרונה הציע מייקל ארינגטון, עורך הבלוג הטכנולוגי טק-קראנץ’, ש-10% מכתבי “הניו יורק טיימס” יפרשו מהעיתון הנאבק על קיומו ויקימו כלי תקשורת רזה ויעיל משלהם, “הניו ניו יורק טיימס”. טק-קראנץ’ מצליח כל כך, ש”הוושינגטון פוסט” מסכים לקחת ממנו תכנים בסינדיקציה למרות ניגוד אינטרסים בעייתי – ארינגטון וכתבים שהוא מעסיק הם בעלים, יזמים, מושקעים ומעורבים בחברות טכנולוגיה. החברות הללו, ומתחרותיהן, מסוקרות באתר. “הפוסט” לא היה מעסיק עיתונאים בניגוד אינטרסים כזה.
התפרסם במקור בטור “השרת” במדור fi בגליון 8.2009 של מוסף פירמה של גלובס
גנב סמלי ההארלי – היזהר!
הגנב שהוריד את הסמל מאופנוע ההארלי, הקורבן שלך רוצה להגיד לך משהו, אז הוא הדפיס את זה על שלט ענק ותלה על המרפסת שלו בתל אביב. צילום: דגנית, בת דודה של יאיר קלדור (השם והטלפון שבשלט טושטשו):
יו”ר סיעת מרצ ליו”ר הכנסת: אפשר התקנת תוכנות חופשיות במחשבי הכנסת
י”ט אייר תשס”ט
13/05/2009
עבור
יושב ראש הכנסת
חבר הכנסת ראובן ריבלין
הנדון: אפשר תוכנה חופשית ורשת אלחוטית במשכן
שלום רב,
1. בכנס תדרוך לחברי הכנסת הנכנסים שנערך בפברואר 2009 טרם השבעת הכנסת ה-18 נמסר לנו על ידי מנכ”ל הכנסת דאז מר אבי בלשניקוב כי עבודות התקנת הרשת האלחוטית הסתיימו והעיכוב היחיד הוא סיום התקנת רכיב האבטחה. מאז עברו שלושה חודשים ורשת אלחוטית אין. לשכתי פנתה מספר פעמים אל מנכ”ל הכנסת, הן היוצא והן הנכנס, ולא חלה שום התקדמות במצב. טרם החזרה מן הפגרה נפוצו שמועות שעם פתיחת המושב תיחנך הרשת האלחוטית אך גם תקווה זו התנפצה.
2. אי הימצאותה של רשת אלחוטית פוגעת בעבודה הפרלמנטרית. לא ניתן להתעדכן ולעבד מידע בזמן ישיבות בוועדות, במליאה או במזנון אלא רק בעזרת המחשבים השולחניים המוצבים בלשכות. למעשה, המצב הקיים מנטרל אותנו חברי ועובדי הכנסת משימוש במחשב נייד. הימצאותה של רשת אלחוטית יסייע גם לעוזרים הפרלמנטרים, ליועצים המשפטיים, העיתונאים ונציגי הממשלה המגיעים לדיונים בכנסת בעבודה השוטפת.
3. לשכתי פנתה אל יחידת המחשב של הכנסת בבקשה להתקין את דפדפן האינטרנט Mozilla Firefox על מחשבי הלשכה. יחידת המחשב סירב לכל הפניות. לא ברור לי מדוע הכנסת מסרבת לאפשר שימוש בתוכנה חופשית, מבוססת קוד פתוח, חינמית, בטוחה ויעילה. על הכנסת לעמוד בראש החזית הטכנולוגית ולא להיגרר אחרי שאר הרשויות במגרש הטכנולוגי. במחשבי הכנסת אין שום אפשרות להתקין תוכנה חופשית דוגמאת הדפדפן הפופולארי Firefox, נגן המדיה החופשי VLC או מערכת ההפעלה לינוקס.
4. מעבר לאמור בסעיף הקודם, הרשה לי להציע לך לפעול למען הטמעה של תוכנה חופשית במערכת התקשוב של כנסת. לא רק יביא לירידה בעלויות עקב ויחסוך מאות אלפי שקלים בשנה עקב חוסר הצורך ברכישת רישיונות אלא גם להגדלת הנגישות של אנשים עם מוגבלויות למחשב.
5. מובטחני כי כפי שאתה מנהל את הדיונים במליאה בהגינות וללא משוא פנים ומגן על מעמדה של הכנסת, כך תפעל גם למען מערכת מחשב מתקדמת ומבוססת קוד פתוח. יש להפוך את הכנסת למוסד הנמצא בחוד החזית הטכנולוגית.כנסת טכנולוגיות וממוחשבת יותר היא כנסת נגישה יותר לציבור, יעילה יותר, חוסכת במשאבים ובעלת טביעת רגל אקולוגית קטנה יותר”
6. בכבוד רב,חבר הכנסת אילן גילאון
יושב ראש סיעת מרצ
(אירוניה: הקומוניקט על זה נשלח במסמך וורד)
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
-
לאחרונה בחדר 404
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
איך מדרגים בעברית?
- שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
-
זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
- אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
- ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
- פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
- תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
-
זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
-
מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
