הצינור המודולרי של ספקיות האינטרנט: פעם חכם, פעם טיפש, לפי הצורך
מחקר בינלאומי טוען שספקיות האינטרנט הגדולות בישראל, 012 סמייל, 013 נטוויז’ן ובזק בינלאומי, פוגעות בנייטרליות הרשת בכך שהן מציצות לסוגי התעבורה של לקוחותיהן (deep packet inspection) כדי להאט את השימוש בפרוטוקול שיתוף הקבצים ביטורנט (החברות מכחישות; לפחות במקרה של בזק בינלאומי, אני מזכיר לעצמי שאין לה בעיה לשקר בלי למצמץ).
ב-ynet מחשבים מדווחים:
אם הספקיות בוחרות לשבש דווקא את התעבורה הנוגעת להורדת קבצים לא חוקית, יש בזה משום צעד מבריק: קשה, כפי שראינו, לתבוע את הספקיות בנושא הזה. ועם זאת, ”מדובר במוסר כפול”, אומר עו”ד [אביב] איילון. “הספקיות טוענות למעלה מעשור שהן זכאיות להגנת החוק מפני תביעות להפרת זכויות יוצרים, כי הן מספקות גלישה ואינן מפקחות על התכנים, כלומר, הן רק צינור המוביל מידע, ואין בסיס הגיוני לכך שספקים ינטרו את המידע העובר באמצעותן למשתמשי הקצה. כעת, כשניטור הקבצים מועיל למחזור הכספי של החברות, הן דואגות לזכויות. נניח שהם באמת מודאגים מהפרת זכויות יוצרים, למה הם לא חוסמים אתרים שעושים עבירות אחרות?”
המוסר הכפול של ספקיות האינטרנט בלתי נסבל: הן מוכרות לנו אינטרנט מהיר בידיעה שהוא מיועד להורדות פיראטיות, מפרסמות אותו כמיועד להורדות פיראטיות, ולפעמים אף מודות שהורדות פיראטיות מניעות את השוק, וכל זה תחת הכסת”ח של “אנחנו רק צינור טיפש להעברת אינטרנט אנחנו לא אחראים אם מישהו עושה משהו לא חוקי”. כשאנחנו בוחרים להשתמש במוצר הזה למטרה שלשמה נמכר לנו, הן הופכות פתאום לצינור חכם שמחליט מה מותר ומה אסור, ופוגעות בהורדות כדי שלא יהיה להן עומס על הרשת, במקום להגדיל אותה בהתאם לביקוש הלגיטימי.
כשאיגוד תעשיית הטלוויזיה והקולנוע למלחמה בפיראטיות, זיר”ה, ביקש מבית המשפט צו לחסימת אתרי שיתוף קבצים (בזמן ש-yes, החברה באיגוד, מוכרת סטרימר שחלק נכבד מהשימוש בו הוא צפיה בתכנים פיראטיים, ונציגה שלה אף מעודדת לקוח להוריד פיראטית תכנים של המתחרה הוט, החברה גם היא באיגוד), היה זה בשלב שבו טרם התקיים משפט וטרם נקבע אם האתרים מפירים את החוק. ספקי האינטרנט חזרו אז למוד צינור טיפש וצייתו בלי להשמיע אפילו ציוץ של התנגדות, בדיוק כפי שעשו כשהמשטרה הוציאה צו מפוקפק חוקית לחסימת אתרי הימורים ואתר לכרטיסי תשלום משולמים מראש.
הצינור, ראינו, מודולרי: הוא יכול להיות חכם או טיפש. ומה עם הציבור?
גררררר! גרר לפינוי רכבים שחונים באדום לבן חונה באדום לבן. יוֹ דוג
אסף שגיא מדווח: “רכב ‘בתפקיד’ חסם מדרכה ושביל אופניים בתאריך 17 בינואר, 2012”. אפשר לראות שהנהג, שעובד בשירות עיריית תל אביב עויינת מקומות החניה והמתיימרת לידידותיות כלפי אופניים, לא הסתפק בחניה על המדרכה אלא הקפיד לנצל את כל הרוחב לשם חסימה מיטבית. תזכורת: אחרי תיעוד של מכוניות בשירות העירייה חוסמות שבילי אופניים ברוטשילד, העירייה מסרה בתגובה כי “מדובר ברכבים של קבלן שביצע עבור העירייה עבודות לשתילת דשא חדש. אנו נדאג להבהרת הנושא מולו”. ההבהרה לא עבדה: זמן קצר אחרי התגובה תועדה עוד מכונית עירייה חוסמת; ואז עוד ועוד. ואז המכונית שבראש פוסט זה.
מזל שיש שהעירייה מקפידה לשלוח גרר לגרור מכוניות שחונות באדום-לבן. כלומר, אלא אם הגרר עצמו חונה באדום לבן – אתם הרי לא מצפים שגרר יגרור גרר. גרררררר!
בת שלי זה לא מדען גרעין איראני, אתה לא בא הולך מתי רוצה הורג
אני לא יודעת אם הפרסומאים של הוט התכוונו לזה, אבל יצא להם אחלה יח”ץ. שמה של הוט באמת הגיע עד איראן והנה גם כאן כותבים עליהם, ועוד בחינם.
מדובר בפרסומת הבאה (כאן מאחורי הקלעים), שהצחיקה מאוד חלק מהאיראנים וזעזעה חלק אחר.
התגובות אינן מתייחסות להוט עצמה אלא לחברת סמסונג, יצרנית הטאבלט שבמבצע. מסתבר שסמסונג אינה מחרימה את איראן. אז עכשיו הרפובליקה האסלאמית מאיימת להחרים אותה בעקבות הסרטון, והדיון זכה לרמת דחיפות כפולה במג’לס. חברת סמסונג כבר התנצלה ואמרה שהקליפ נעשה ללא ידיעתה, אבל הרשת עדיין סוערת. כרגיל התגובות לכאן ולכאן.
סוכנות הידיעות פארס, המזוהה עם משמרות המהפכה, תיארה את הסרטון כ”סרטון פרסומת שיצרו חברת סמסונג וחברת פרסום ישראלית, ומשודר בחברת הטלוויזיה בכבלים ‘הוט’ של המשטר הציוני”. בסרטון, לדבריהם, חברת סמסונג מפגינה התרפסות ראויה לציון בפני המשטר הציוני ומעליבה את המדינה ואת העם האיראני, ובמיוחד את הנשים איראניות.
הידיעה כולה משעשעת ביותר, למשל – הסיפור של הקליפ הוא על קבוצת שחקנים שמעלה מופעים מיוחדים ושמעה שיש לה מעריצים גם באיראן אז היא הולכת לפגוש אותם, סוכן המוסד מספר להם על אפליקציות המעקב בטאבלט שלו, ועוד. אבל יש עוד דברים שקורים ברשת, אז נתמקד בשאלה: למה סוכנות פארס חושבת שהסרטון מעליב?
א) הוא נעשה כמה ימים אחרי ההתנקשות בחיי מדען גרעין איראני, וצוחקת על התנקשויות כאלה. חוץ מזה, היא מראה שלרצוח מדעני גרעין זה קל למוסד כמו לשתות מים.
ב) הגברים מתחפשים לנשים משופמות והולכים באופן שאינו ראוי, ובכך מציגים את הנשים האיראניות כפרימיטיביות.
ג) איראן מוצגת כמדבר מאובק, רחוקה מכל ציוויליזציה, שהאנשים בה חיים בתקופת האבן ונשים יושבות על הרצפה בכל קרן רחוב.
ד) לא ממש היעלבות, אבל ביקורת: זה שיש על קירות בית הקפה תמונות של איאתאללה סיסתאני בתור הפנים המדיניות של איראן, מראה שלחברת הפרסום אין מושג מה קורה באיראן והיא גם לא ערכה תחקיר.
אבל גם איראנים מתנגדי משטר נעלבו מהפרסומת. למה? הבלוגר Freedomseeker, שלפי שמו אפשר לדעת שהוא מהאופוזיציה, רצה לכתוב פוסט חריף ולקרוא להחרים את סמסונג, אבל אז הוא חקר קצת וגילה שזה מבצע של הוט. לדעתו אמנם יש לסמסונג אחריות עקיפה והיא צריכה להתנצל (כי בכל זאת איראן היא שוק של 70 מיליון צרכנים לעומת 5 מיליון בישראל), אבל:
אין ספק שהפרסומת היא אנטי-איראנית. כי מציגים בה את איראן (בקליפ הזה – את אצפהאן) כמדבר ללא מים וצמחייה, רחוק מציוויליזציה, שרק בונים בו טילים. כמו כן, מראים בקליפ הזה איך המוסד (ארגון הריגול של ישראל) משמיד בקלות את אחד ממתקני הגרעין האיראניים בקליק על אפליקציה. אסור לשכוח, כמובן, שהקליפ הזה הוא קומי, כי ארבעת הגברים הישראלים נכנסים לאיראן בלבוש נשים עם זקן ושפם! או שמשווים את המוסד באופן עקיף עם מרכז לחולי נפש, או שבסוף הקליפ אחד השחקנים הורג חרק ואומר “אה, חומייני“. כמו כן, צריך לקחת בחשבון שקליפים כאלה משפיעים על הצופה גם באופן לא מודע. למשל מכיוון שאיראן מוצגת כמדבר ללא תרבות, האזרח הישראלי הממוצע ייטה לקבל יותר בשוויון נפש תקיפה צבאית אפשרית של מדינתו באיראן כדי להשמיד את מתקני הגרעין.
.
ברשתות החברתיות היו גם תגובות נעלבות – רובן נעלבו מאופן הצגת איראן כמדבר ללא תרבות, בזמן שיש באיראן תרבות מפותחת ביותר (הנה גם כמה תמונות מאיספהאן האמיתית).
כמה ציוצים לדוגמה:
“סמסונג אכלו חרא [סלנג איראני ל”פישלו בגדול”, תע”ג]. החלטתי למכור את הגלקסי שלי. טפו על פנייך, סמסונג בעלת פני חתול [=הבוגדנית]”.
“אני מבקש מסמסונג שיחזרו להתעסק בשואבי אבק”.
“מהתחלה אמרתי לא לקנות סמסונג. מה רע בתעשיות איראן שלנו?”
אבל גם תגובות כאלה:
“אלוהים, איזו פרסומת תותחית! רציתי לקנות אייפד, עכשיו שיניתי את דעתי ואני רוצה לרכוש גלקסי”.
“האדונים לא נעלבו מהפרסומת של סמסונג אלא מכך שקוריאה הדרומית לא קונה מהם נפט. הם לא מצאו דרך אחרת להתנקם”.
“איך סמסונג מצאו דרך להראות את המוצר המגוחך הזה שלהם, גלקסי נוט, כמשהו מגניב”.
והיו תגובות רציניות גם לכיוון השני. זה מפייסבוק:
“התחמשות שלטון חכם הדת [=שלטונות הרפובליקה האסלאמית] בידע אטומי הוא מסוכן מאוד, כמו ‘לתת חרב ביד כושי שיכור’, ואפילו גרוע מזה. כפי שאומר מולוי, משורר איראני גדול: ‘עדיף לתת חרב ביד כושי שיכור – מאשר שיגיע הדגל לידיו של ממזר'”
(הסטיגמה על כושים היתה שהם טיפשים, וכאן הוא גם טיפש וגם שיכור. אבל עדיין לתת חרב לכושי שיכור עדיף על זה שהדגל, כלומר השלטון, יגיע לידי אדם לא ראוי).
“הקליפ אמנם נוצר בתור פרסומת, אבל הוא מראה שאנחנו יכולים להשמיד את משטר המולות ואת נשק ההשמדה ההמונית שלהם ללא מלחמה וללא שפיכות דמים, בדרכי שלום. זה אפשרי בזכות כוחו של המוסד”. אני חושבת שהוא התכוון לפיצוצים המקריים.
וידיעה שהגיע לשולחננו זה עתה מג’האן ניוז – כל העניין הוא מזימה שפלה, חלק מתוכנית סודית של המוסד הישראלי לסכסך בין איראן לבין דרום קוריאה, שלא נכנעה לחרם העולמי על הרפובליקה האסלאמית. אז דעו לכם.
וכבר יש חדשות אחרות חמות יותר. כולם מדברים עכשיו על המאמר שקורא להשמיד את ישראל (שרוב התגובות עליו, גם באתרים של תומכי השלטון, היו “מה, השתגעת?”, ואפילו סוכנות פארס טרחה לציין שפרסומו אינו מעיד על הסכמה עם תכניו), ושכחו את סמסונג. חוץ מצייצן אחד שכותב שהפרסומת הזאת הייתה פייק (מה?!)
ד”ר תמר עילם גינדין היא בלשנית איראנית, שמעבירה הרצאות העשרה על השפעות איראניות על לשוננו ותרבותנו, “מגילת אסתר – היה או לא היה” ועוד. היא פרסמה ראיון עם איראני על האמברגו והמשבר הכלכלי בגליון ינואר 2012
תעלומת צאלה כץ | פרק מהספר “הקומדיה התל-אביבית” של יובל בן-עמי
הקטע מספרי החדש “הקומדיה התל-אביבית“, שבחרתי לפרסם פה, הוא ארוך (2500 מילה), אבל לקוראיך מגיע נתח משמעותי של סיפור ולא סתם טיזר. הוא מתאר את תחילת הנסיון לפצח את תעלומת צאלה כץ. בהמשך נלקחתי ברכב ממקום המפגש שאותו קבעתי עם דסקל בתל אביב אל שכונת קוטג’ים בנס ציונה. שם, במרתף של בית פרברים סטנדרטי לחלוטין, נערך ערב לזכרה של בחורה שלא היתה ולא נבראה. נקראו שיריה, נאכלו ביסלי ובמבה ואני, האילם, פיצחתי את התעלומה, אבל זה רק סיבך את העניינים יותר.
השפם של מסי | הרעבע והנשיא | מנהטן של מטה | תמונות שוות
“הבוקר בשכונת המלך: נשיא זמני ונשיא נצחי. להבדיל כמובן…”. שכונת קראון הייטס בניו יורק. צילום: הרצל קוסאשוילי, COL.
“לשפם יש מסי. בצומת עד הלום”. צילום: יניר כהן.
“ניו יורק של מטה”. שוק הכרמל בתל אביב. צילום: גוני היימס.
יאיר לפיד נמנע מהסברת משנתו בפייסבוק?
השבוע התפרסם פה פוסט של טל שניידר על פעילות הפייסבוק של יאיר לפיד. גל חן מהבלוג “תחפושת מבריקה” מספקת תובנה נוספת:
לאחרונה נהיה לי מנהג חדש, לקרוא את עמוד הפייסבוק של יאיר לפיד באופן תדיר. אני קוראת את אלפי הודעות התמיכה בו, ואת עשרות תגובותיו, כתופעה אנתרופולוגית מרתקת. מתוך ניתוח הודעות המשתמשים ניתן לראות כי:
• רבים מתומכיו הנלהבים של לפיד מצהירים בגלוי שהם לא בדיוק יודעים מהי דעתו של לפיד ומהי דרך הפעולה הצודקת בעיניו בסוגיות ספציפיות, ועם זאת מצהירים כי יש לתמוך בו בהיותו אלטרנטיבה טובה לנבחרי הציבור האחרים.
• כאשר לפיד מגיב לשאלות קשות שנשאל (דבר שלא קורה הרבה, יש לציין), הוא מפנה את השואלים לטקסט שכתב, או קטע יוטיוב בו הוא מתבטא בנושא, וכך מתחמק במופגן מהסברת משנתו באופן שעלול לעורר דיון ציבורי על קירות הפייסבוק. שילכו לטקבק ביוטיוב, אם הם ממש רוצים.
לישון כמו קינג בשבע שגיאות
יותר מדי קריאייטיב ופחות מדי בדיקת עובדות הצליחו להחדיר מספר שגיאות גסות לקמפיין המשעשע “לישון כמו קינג” של מותג המזרנים קינג קויל – ואנחנו לא מדברים על המלך שמעון הראשון.
הקוראת שירן אבני ברמץ מלשינה שמי שמוצג במודעת הפרינט, בסרטון ובאתר של עמינח כמלך ריצ’רד השלישי מאנגליה הוא למעשה המלך האנגלי הנרי השמיני מרובה הנשים, תחביב שהוביל אותו לעימות עם הכנסיה הקתולית והקמת הכנסיה האנגליקנית. הנרי השמיני מופיע פעם נוספת במודעה, בפורטרט אחר, הפעם תחת שמו האמיתי. באתר נחיתה של הקמפיין באינטרנט מוצג הנרי השמיני בתור המלך ריצ’רד, כולל שגיאת כתיב (Richrd).
בנו של הנרי השמיני, אדוארד השישי, מוצג בפרינט תחת השם המלך ארתור השני, כנראה מיקס של המלך ארתור, הגיבור האנגלי המיתולוגי, ושל ארתור השני, דוכס ברטאן. כי כל האנגלים האלה אותו דבר.
גם כל הצרפתים אותו דבר בעיני אנשי הקמפיין: באתר של עמינח מופיע לואי ה-14, שמוצג כמלך ארתור ה-5 (אין חיה כזאת). כפי שפורסם ב”מזבלה”, בפרינט ובטלוויזיה הלוחית תחת תמונתו של המלך לואי ה-14, מלך השמש שהקים את ארמון ורסאי, מציגה אותו כלואי ה-16, המלך שהיה חביב העם עד שהתחיל לעשות צרות וחטף גיליוטינה בצוואר. . מישהו בחברת הפרסום לא ישן כמו שצריך.
_____________________
התפרסם במקור ב”מוסף הארץ”, 3.2.2012
טמבל רץ, הצפרדע שלא יודע ועוד מערכונים מ”בתוך הקנקן”
בטח סיפרו לכם שאין יותר גלי צה”ל באינטרנט. אז שיקרו! אל תאמינו לתקשורת, ביחוד כשהיא מדברת על תקשורת. גולשי חדר 404 יהנו כרגיל מהשמעת טרום בכורה חגיגית של מערכוני בתוך הקנקן. התוכנית המלאה בגלי צה”ל כל יום שישי בשתיים בלילה.
והשבוע, סדרת השמוקו-דוקו שעוקבת אחר בני הנוער בישראל, “החיים הפתטיים שלי”, הפעם בפרק שיתמקד בכל מה שרע בטמפל ראן.
לא רק עושים שטויות אלא לומדים הרבה דברים חשובים וחדשים ביחד עם הצפרדע שלא יודע.
נמשיך עם הרצינות שתקפה אותנו וניקח אותה אל מחוזות רוחניים יותר, שקטים יותר.
ובכללי, אנחנו מאוד שנונים, אם לא שמתם לב עד כה.
כל התוכנית, בימי שישי בשתיים בלילה בגלי צה”ל. אל תחשבו מחוץ לקופסה – האזינו לבתוך הקנקן.
______________________________________________
“בתוך הקנקן” היא תוכנית המערכונים של סמל איל גבע וצוות המורכב אך ורק מחיילים בסדיר שרוצים לעשות שטויות בזמן שידור ציבורי. בתוך הקנקן בפייסבוק, באייקאסט
קור לגויים: אצלנו הטמפרטורות דווקא עולות
אתר “הארץ” מתגרה בגויים:
הלשין: עמיר טאובר.
יאיר לפיד בפייסבוק – לא טוב, לא מספיק
משיחות שערכנו עם עשרות אנשים בשבועות האחרונים, מתבהרת התמונה של תחילת התנהלותו הפוליטית של כוכב התקשורת יאיר לפיד. לפיד מגשש באפלה ועושה טעויות של טירונים, כך למדנו ממספר מקורות, והוא מתקשה עדיין לעכל את מקומו החדש בציבוריות הישראלית. במקום לקבוע את מסריו, לדעת מה הוא אומר ולמי הוא אומר זאת, הוא נגרר בתגובות ספונטניות אחרי ההתרחשויות סביבו.
למרות היותו בשר מבשרה של התקשורת, לפיד מסרב לשוחח עם עיתונאים ולפרט לגבי מהלכיו. הוא נמנע בינתיים מראיונות בכלי התקשורת ומתעקש לתקשר עם תומכיו רק באמצעות הפייסבוק.
סקר שערך מכון ShiluvMillwardBrown עבור מגזין סוף השבוע של mako, מגלה שלפיד עלול לשלם על השתיקה הזו מחיר יקר. מהסקר עולה שיש שחיקה משמעותית באמינות שלו – מחצית מהנשאלים שהעידו לפני כשלושה שבועות כי יצביעו בוודאות ללפיד, שינו את דעתם. מתוצאות הסקר החדש עולה כי רק חמישה אחוז מהציבור בטוחים שיצביעו ללפיד בבחירות הקרובות, לעומת עשרה אחוז שהיו בטוחים שיעשו זאת כשנשאלו בסקר הקודם. 18 אחוז מהנשאלים חושבים שכן יצביעו לו. בסך הכל 23 אחוז לעומת 32 בסקר הקודם מעידים על כוונותיהם להצביע ללפיד. מדובר בירידה של 30 אחוז. מספר האנשים שהעידו שאינם מתכוונים להצביע ללפיד עלה מ-43 ל-50 אחוז.
עוד עולה מהסקר שגם העובדה שלפיד לא חושף את המצע הפוליטי שלו פוגמת לו באמינות. חלף חודש מאז הצהרתו של לפיד על הכוונה להיכנס לפוליטיקה, ועד כה לא ידוע מה סדר היום שלו. כשליש מהנשאלים ציינו שחשיפת המשנה הפוליטית של לפיד יכולה לגרום להם להצביע עבורו, 16 אחוז ציינו את החשיבות בהתמודדות ברשימה עצמאית כגורם מכריע בהחלטתם אם יצביעו ללפיד. 13 אחוז הדגישו כי הרכב הרשימה שלו הוא זה שיכריע. רק שישה אחוז ציינו את המשך דרכו של אביו טומי ז”ל וקרבתו של לפיד הבן לחברים של אבא, כגורם שישפיע על הצבעתם עבורו.
הפעיל העיקרי בינתיים הוא עמוד הפייסבוק של לפיד, שם דומה שהוא מממש את אהבת הציבור. הוא מפרסם מדי פעם סטטוסים על הקיר ועסוק בקריאה ערנית ופעילה של התגובות. בקיר משוטטים 45 אלף איש, ומקורבים ללפיד טוענים שהוא סבור שאותם 45 אלף מייצגים לפחות שבעה מיליון איש.
מהסקר עולה שההיתלות של לפיד בעמוד הפייסבוק עולה לו במחיר הפופולריות. לפי תוצאות הסקר נראה שהוא אינו מצליח להגיע לכלל הציבור באמצעות הרשת החברתית. מהסקר עולה ש-54 אחוז מהציבור שמע על דף הפייסבוק שלפיד מנהל, אבל רק שמונה אחוז ביקרו בו. אמצעי התקשורת אמנם מצטטים מתגובותיו של לפיד בפייסבוק, אבל ככל הנראה הוא לא יוכל להתעלם לאורך זמן מ-92 אחוז מהציבור שלא מתעדכנים בדף הפעיל שלו ברשת החברתית.
לפיד מגיב בחביבות בעמוד הפייסבוק, לא מתעמת עם אף אחד ומדי פעם מגיב לגולשים בצורה בלתי מחייבת ונטולת משמעות. “ירון, עד עכשיו אנחנו מסכימים בכל”, ענה לגולש שהזדהה כבוחר ליכוד בעברו, וכתב על הקיר של לפיד “מקווה שתקים מפלגת מרכז, אלטרנטיבה למעמד הביניים, ללא השתייכות לשמאל או ימין, שתהיה גורם שפוי עם צדק חברתי שוויוני, ובעניין הפלסטיני הסכם שלום שישמור על רוב יהודי בארץ”.
בתחילת דרכו בפייסבוק לפיד קיבל סיוע בניהול העמוד מבנו הגדול יואב, בן ה-25. עד לאחרונה ניהל לפיד את הקיר בעצמו, אבל בימים האחרונים נוסף ניהול מקצועי. בינתיים מסתמן שלקחי סאגת עישון הסמים טרם הופנמו. אנשים שניסו לשוחח עם לפיד בנושא לגליזיציה, עדיין חסומים בעמוד הפייסבוק. במקביל מנהלי העמוד מסירים סטטוסים מדי פעם, אך משתדלים לעשות זאת ברגישות.
נכון להשבוע מונו לפחות שני אנשים להיות מורשי כתיבה ומחיקה של סטטוסים בניהול קיר הבחירות הגועש ביותר בישראל. כמו כל ישראלי ממוצע, לפיד מסתובב עם האייפון שלו, וכשהוא מבחין בהתייחסויות שאינן לשביעות רצונו הוא מורה ל-admins שלו מה לבצע.
_______________________
טל שניידר היא עיתונאית ובלוגרית פוליטית, לשעבר כתבת מעריב בוושינגטון. הפוסט הוא חלק מכתבה שפרסמה בבלוגה “הפלוג – בלוג פוליטי” ובמגזין סוף השבוע של מקו.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
