חגי עמיר מתווכח עם אריאל ויסמן. בקרוב: כיכר על שמו?

חגי עמיר, שהשתחרר לאחרונה אחרי ריצוי עונשו על חלקו ברצח יצחק רבין, פרסם בפייסבוקו סטטוס שבו הוא מבקר את המונוליטיות של התקשורת בעניין גיוס החרדים. אריאל ויסמן שיתף את הסטטוס וכתב: “חגי עמיר משווה את התקשורת לגבלס. אני מבין שלא שמעו בכלא איילון על משהו קטן בשם חוק גודווין??? או על כמה חוקים יותר גדולים כמו החוק שאוסר על רצח וכל מיני כאלה ):”

אחד המגיבים בדיון היה עמיר עצמו, שכתב: “חוסר קיומו של האלוקים הופך אותך אוטומטית לשודד וגזלן בארץ הזו שהרי אין לך כל זכות קיום כאן מלבד אותה הבטחה לאברהם”. ויסמן השיב: “ובכן אם אלוקים לא אוהב שאני פה אז בוא נראה אותו עושה משהו בנידון!!! וכשאני אומר “בוא נראה אותו עושה משהו בנידון” אני לא מתכוון שהוא ישלח אותך לרצוח אותי אז בבקשה אל תעשה את זה כי זה ממש לא יוכיח את הנקודה שלך ))):”

[דור צח דיבר על הימלר, עמיר העיר לו ש”התשובות הלא ענייניות רק מוכיחות את טענתי”, והוא הגיב עם התמונה הזאת]

דור צח הטריל: “חגי (לא מאמין שאני קורא לך בשם הפרטי), באמת שניסיתי לקרוא את הטיעון שלך ולהגיב אליו אבל פיסוק מזעזע הוא כרסום יסוד הדמוקרטיה :(”

יואב רבינוביץ’ הטריל: “דור, אני לא מסכים אם דעתך, אבל אירה בך שלושה כדורים במותן כדיי שלא תוכל להביע אותה ):”

רחלי רוטנר, זוגתו של ויסמן, כתבה:

וכו’ וכו’. הסטטוס המקורי נמחק ועמו השרשור, אפשר לקרוא אותם בהקלקה על התמונה:

8 ביולי, 2012 | בנושאים: 404 | 2 תגובות

תמונת היטלר בפייסבוק של משה פרץ – עבודה של ההאקר סעיד

דף הפייסבוק הרשמי של הזמר משה פרץ נפרץ על ידי האקר שמזדהה בשם סעיד, שפרסם בו תכנים אנטי-ישראליים, מדווח הבלוג של חרמון.

“للخطر الفيسبوك من قبل سعيد X رام שלום לכולכם אני סעיד ופרצתי הזה לדף! אני יפרוץ היום כל היהודים פייסבוקים ודפים שלכם! אינעלאללה !!”, כתב הפורץ, ובסטטוס נפרד פרסם תמונה של אדולף היטלר.

הפריצה מעצבנת בעיקר גולשים ישראליים שסובלים מ-OCD וחוזרים באובססיביות על אותיות (אביאל בריגע כמשל: “יבןןןןןן זוווונההה ישרמוווטההה מהה אתהה מעעלהה תמווונה שללל הבןןןן זוונהה הזההה יייייימחחח שמוווווו יעערביייי מנייאקקק אממןןן ייימוווותווו כלללל העעערביייםםם הבבבנייי שרררמוווטוותתת האאלההה אלוווקיייםםם יייקח אווותכםם לאא אחד אחד הווואא יייקח אתת כולכםם יעערביייםםם מסרייחיים לככווו תמצצו להייטלרר בגהיינווום ישרמוווטוותת !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!”).

[עדכון 23:15] משה פרץ לא הומו! הוא בעצמו אמר (זהירות, אוטופליי)!

8 ביולי, 2012 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

קמפיין הממים של בנק מזרחי: “בנק מזרחי לא יצא בקמפיין ויראלי, הקבוצה היא לא פייק, שמרנו על שקיפות לאורך כל הדרך”, אומר מנהל הקמפיין

קמפיין הממים המסונתזים של בנק מזרחי נחשף פה אתמול. יניר אלתר מקומברסיישן, החברה שעושה את הקמפיין עבור בנק מזרחי, הגיב בפוסט. אני מביא פה את תגובתו המלאה ואת תשובותי.

אפתח בהבהרה: קומברסיישן פנו אלי באוקטובר 2011 וביקשו שאכתוב ואפרסם פוסט שיווקי בתשלום. אני פרסמתי אחד כזה, שעומד בתנאים שלהם אבל צחק עליהם. בהמשך הצעתי לעו”ד יהונתן קלינגר לכתוב פוסט בתשלום על פוסטים בתשלום, תמורת הכסף שקומברסיישן חייבים לי. הוא הסכים, וביקש שהכסף יועבר מהם ישירות כתרומה לעמותת אשנ”ב. בפוסט שפרסמתי אתמול כתבתי שקומברסיישן עדיין לא שילמו. אלתר טוען בתגובתו שהתרומה הועברה לאשנ”ב. אף שלא זכור לי שקיבלתי ממנו הודעה על כך עד היום, בדיקה עם אשנ”ב העלתה שהתרומה אכן הועברה, ועל כן אני מבהיר שקומברסיישן עמדו בהתחייבותם.

ועכשיו לתגובתו של אלתר:

יש פה כל כך הרבה אי דיוקים וסילוף של המציאות , שנורא בא לי להגיב. תעשה לי טובה ותפרסם את זה…

1. בנק מזרחי לא יצא בקמפיין ויראלי. היוזמה היא שלנו.

משרד פרסום יכול ליזום מהלכים פרסומיים עבור לקוחותיו. הלקוחות משלמים על המהלכים הללו, מאשרים אותם ואחראים עליהם. אם קמפיין עובר על החוק או הטעם הטוב, האחריות היא של הלקוח, לא של משרד הפרסום. אני עומד מאחורי האמירה שהבנק יצא בקמפיין הזה.

2. הקבוצה היא לא פייק. היא קבוצה אמיתית.

הדף (ולא קבוצה) נוצר ביום שני והבקשה לייצר ממים הגיעה ביום חמישי. רוב מוחלט של התכנים בדף, נכון למועד הפרסום ביום שישי, הוא “ממים” של בנק מזרחי. הדף הוא עדיין פינוקיו, אבל לא מן הנמנע שיהפוך בהמשך לילד אמיתי.

3. אין פה שום קמפיין מכירתי ולא נעשה שום פרסום לקמפיין הזה.

לפני כמה שבועות ניסיתי לברר מדוע אני מקבל מקבוצת ישראפרי אימייל פרסומי, שמספר לי ש”בנק איגוד מבטל את עמלות חשבון העובר ושב וגם: לא משלמים ריבית על המינוס בחשבון ומקבלים 3% ריבית על יתרה בחשבון!” בין השאר, תהיתי למה המילה “פרסומת” לא מופיעה בשורת הנושא, כפי שמחייב החוק. עומר להב, מנהל מועדון ההטבות ישראפרי, הסביר לי כי “לא מדובר בפרסומת אלא בהצעה חינמית לחלוטין לקבל מידע אודות תנאי חשבון טובים יותר וללא הצעת מכר”. בקרוב: הצעה חינמית לחלוטין לקבל מידע אודות המכונית החדשה מבית טויוטה.

ובחזרה לבנק מזרחי: “אין פה שום קמפיין מכירתי”: יש כאן קמפיין מכירתי, הוא נועד לפרסם את שירות הבנקאי האישי של בנק מזרחי, במטרה לעודד לקוחות לעבור אליו, כלומר למכור להם את שירותי הבנק.

“לא נעשה שום פרסום לקמפיין הזה”: קמפיין פרסומי הוא הוא הפרסום. לא צריך לעשות פרסום לפרסום.

4. הפנייה נעשה רק לקופירייטרים או כאלו שמציגים עצמם כקופי רייטרים או לאנשים שנוהגים לפרסם ממים ברשת. ביקשנו מהם שייצרו ממים מתוך מחשבה שמגיע להם תמורה על הזמן שהם משקיעים.

אנשים צריכים לקבל תשלום על עבודתם. זה אמור להיות ברור מאליו, אבל בשוק התקשורת המקומי זה לא כך, והאמירה הזאת ראויה לציון.

5. אף אחד לא נתבקש להסתיר זאת , אף אחד לא נתבקש לקדם מוצר. בסך הכל רצינו ממים מוצלחים על תשדיר הטלויזיה ולא חשבנו שזה הוגן לבקש זאת בחינם. אני אישית מאמין שאנשים צריכים להיות מתוגמלים על המאמצים שלנו

“אף אחד לא נתבקש להסתיר זאת”: כן, הם רק התבקשו לייצר ממים בתשלום ולקדם אותם כדי לזכות בכסף נוסף, בדף שמתיימר להיות דף אותנטי של ממים מרחבי הרשת, כשלמעשה הוא דף ממים שנוצר על ידי קומברסיישן. מעניין שקומברסיישן לא ביקשה מהגולשים לפרסם גילוי נאות ולציין לצד הממים שהם נוצרו בתשלום עבור הבנק. מעניין שאף לא אחד מיוצרי הממים של בנק מזרחי ראה לנכון לציין זאת מיוזמתו.

“אף אחד לא נתבקש לקדם מוצר”: כבר התייחסתי לטענה הזאת. חשבון בנק במזרחי הוא המוצר. וגם אם הקמפיין לא מוכר מוצר, הוא מקדם את הבנק תדמיתית. זה דיון סמנטי לא חשוב, בשורה התחתונה מדובר בקמפיין פרסומי.

6. מעבר לכך אני דוגל בתפיסה שבמדיה החברתית , כח הפרסום הוא של הגולשים ולא של המדיה ולכן אני מאמין , ואפשר לא להסכים איתי , שעדיף שהגולשים עצמם יהנו מהתמורה ולא אמצעי המדיה שמארח אותם.

אני לא מסכים איתך. הפיכת גולשים למפרסמים סמויים מזהמת את השיח החברתי ברשת, משום שהם מקדמים דבר באופן לא אורגני ולא אותנטי בתמורה לכסף (בניגוד, למשל, למישהו שממליץ על הבנק כי הוא מקבל בו שירות מצוין), דבר שברגע שיתגלה יגרום לחבריהם ברשת החברתית לפקפק באותנטיות של כל דבר שהם יאמרו שם בעתיד. אני מאמין גם שבפייסבוק לא יסכימו איתך, ויבדקו אם הקמפיין הזה עובר על הכללים לגבי פרסום מסחרי בפלטפורמה שלהם (לא שזה משנה לי, הם ישות מסחרית שמחליטה בשבילנו מה מותר ומה אסור לצרכיה המסחריים).

חוץ מזה, כמי שדוגל בתפיסה שבמדיה החברתית, כוח הפרסום הוא של הגולשים, מדוע אתה כמשרד פרסום מתווך בין בנק מזרחי לבין הגולשים וגוזר מזה את השכר שלך, במקום שהבנק יפנה ישירות לגולשים ויתן להם את כל הכסף שהוא מקציב לקמפיין?

7. הפעילות נועדה להשיק את הקבוצה שתמשיך לפעול ולפרסם ממים שגולשים שולחים גם לאחר שהדיון הזה יתפוגג. הקבוצה לא נפתחה בשביל לקדם את הקמפיין אלא בשביל לקדם את השיחה סביב הממים ברשת.

“הקבוצה לא נפתחה בשביל לקדם את הקמפיין”: מעניין, כי מרגע פתיחתה בתחילת השבוע, הקבוצה משמשת רק לקידום הקמפיין.

“פעילות נועדה להשיק את הקבוצה שתמשיך לפעול ולפרסם ממים שגולשים שולחים גם לאחר שהדיון הזה יתפוגג. […] לקדם את השיחה סביב הממים ברשת”: אז זה לא רק קמפיין לבנק מזרחי, אלא גם לדף הממים שפתחתם, שגופים מסחריים כבר יודעים שאפשר לרכוש בו מדיה, ושנועד לקדם את השיחה סביב הממים ברשת, תחום שאתם מתפרנסים ממנו, ולא יפריע לכם למצב את עצמכם כמומחים בו. לגיטימי, אבל זו לא פילנתרופיה, זה ביזנס.

8. שמרנו על שקיפות לאורך כל הדרך , לא יצרנו מצג שווא ולו לרגע, ולא ניסינו לשדל אף אחד לרכישה של מוצר באצטלה של משהו אחר .

שקיפות? תראה לי בבקשה איפה בדף “ממים מעולים” כתוב שהוא מופעל על ידי חברת קומברסיישן ומשמש לקמפיין של בנק מזרחי, ואיפה בממים של בנק מזרחי כתוב שהם הוזמנו בתשלום, ושיש תשלום נוסף למי שהמם שלו יזכה למירב האינטראקציות.

9. הרמיזה כאילו נעשתה פה עבירה על החוק , היא טעות והיא מטעה, אבל זו כמובן החלטה שלך לפרסם זאת. לתחושתי , זו השמצה מיותרת, אבל זה חשבון בינך לבין האלוהים שלך .

בוא לא נכניס לפה את אלוהים. החוק אוסר על הצגת פרסומת כמשהו שאינו פרסומת: “פרסומת העלולה להביא אדם סביר להניח, כי האמור בה אינו פרסומת, יראו בכך פרסומת מטעה אף אם תכנה איננו מטעה”. אתה משלם לגולשים לייצר פרסומת לבנק מזרחי, בפורמט של ממים. הם מפרסמים את הפרסומת הזאת בפייסבוק, בלי לציין שמדובר בפרסומת שהם קיבלו עבורה כסף מחברת פרסום שעובדת עבור בנק מזרחי. אדם סביר עלול להניח שלא מדובר בפרסומת אלא במם אורגני ואותנטי, שנוצר על ידי אנשים שהפרסומת הטלוויזיונית של בנק מזרחי הצחיקה אותם מספיק בשביל ליצור ממים שיצחקו עליה.

10. לעומת זאת , הטענה שלך כאילו לא קיבלת תשלום על הפוסט שלך היא שקר גס ומיותר שפוגע בשמנו הטוב, ואל כך אני חושב שמיגע לנו התנצלות רשמית , אם כי אני לא מצפה לה. סכום של 300 ש”ח נתרם לעמותה לפי בחירתך. אני חושב שכעיתונאי , מוטלת עליך חובה ואחריות לצדק ואמת ודיווח אוביקטיבי ולא רק לתוכן מעניין ועסיסי.

ראה בראש הפוסט.

11. סרטון היוטיוב שקדמנו ב’קמפיין הקודם זכה ל 75000 צפיות ולא 6500 כי שכתבת… אבל זה באמת לא רלווניטי, פשוט לא יכולתי להתאפק. סליחה.

זה הסרטון שנציגתכם ביקשה לקדם בתשלום. המונה שלו עומד עכשיו על 6,460 צפיות.

12. החבר העורך דין שלך , יונתן קליגר, שאל הפוסט שלו קישרת בסוף הפוסט הזה , שלח מייל בו הוא מבקש מאחת העובדות שלנו שתשלם 1800 ש”ח אחרת הוא יתבע אותה על כך שהיא שלך לו מייל, שהוא פרסומי לתפיסתו. כמובן שזו היתה שטות גמורה מאחר והיא שלחה לו פניה עסקית למייל שהוא פרסם בבלוג שלו , אבל מדובר בסחיטה ואיומים מהרמה העלובה ביותר, ואשמח לפרסם את ההתכתבות ביניהם אם תרצה.

קישרתי אל הפוסט של חברי, עו”ד יהונתן קלינגר, שמדבר על בעלי אינטרסים שמשלמים לבלוגרים כדי לכתוב. הקמפיין שלכם לתערוכת הרכב שימש כדוגמה לכך, אבל הפוסט לא עוסק בקמפיין שלכם, כך שסכסוך ביניכם, אם יש כזה, אינו קשור לפוסט שפרסמתי על קמפיין בנק מזרחי.

לעניין ההאשמה בסחיטה ואיומים, בקשה לתשלום פיצוי כחלופה לתביעה משפטית אינו סחיטה באיומים. העברתי את הדברים לעו”ד קלינגר וזו תגובתו:

1. הפניה של קומברסיישן, לכך שאציג בבלוג של סרטון וידאו ואקבל 50 אגורות על כל צפיה היתה פניה עסקית לכתובת המייל הפרטית שלי. אם היתה לינור קלי מקומברסיישן טורחת לקרוא את תנאי השימוש באתר, היא היתה מבינה בדיוק כמה הדבר לא אהוד עליי.

2. התגובה של לינור לבקשה שלי היתה “היי יהונתן, אני באמת מתנצלת, זאת פשלה שלי,התבלבלתי, אני מכירה את הרגישות שלך בנושא, באמת שהמייל לא היה מכוון אליך, אנא סלח לי…:) אני מרגישה צורך להתנצל אישית, זה הנייד שלי: [מספר טלפון נייד] או שתרשום לי את שלך ואתקשר…תודה מקווה שאתה מבין את הטעות…”; כלומר קומברסיישן ידעה בדיוק שאסור לה לפנות אליי, ושאני לא מעוניין בפניה. כלומר מדובר בהטרדה ותו לאו.

3. לינור ביקשה מהבוס שלה לדבר איתי, אבל הוא לא עשה את זה עד היום (אני מעריך שהוא היה עסוק בחצי שנה האחרונה עם מזרחי-טפחות).

4. ככל הנראה, קומברסיישן מנהלים מאגר מידע שמחזיק מידע על בלוגרים שלא נמסר על ידם ומחזיקים מידע על העדפות שלהם, צנעת חייהם ועוד; ככזה, ועל פניו, הם מבצעים עבירה על פי חוק הגנת הפרטיות.

5. אני אשמח לפרסם את כל ההתכתבות, כולל התזכורת שטרם נתרמה לאשנ”ב התרומה, והדרישה שלי להתחייבות שלא ישלחו לי זבל למייל.

ובחזרה לתגובתו של אלתר:

אני בטוח שיש מקומות בהם אני טועה ואני מצר על כך שכחברת פרסום אנו עלולים לטעות גם בהמשך אבל זה חלק מהחיים. אני אישית מאמין שהעברת כוח השיווק מאמצעי המדיה אל הגולשים היא מהלך נכו. אשמח אם תחדד ותסביר לי איפה אני טועה ואיך ניתן לעשות זאת נכון יותר. אבל אני מתעקש שיש לדייק בפרטים , אין לתת מצג שווא לקוראים שלך , ויותר מכך , להתנער ממהלכים של סחיטה ובטח שלא להציג אותם כמלחמה למען הסייבר צדק.

אחזור ואחדד: כשמישהו מפרסם חברה תמורת כסף, זה צריך להיות מוצג כפרסומת, לא כתוכן גולשים אורגני. לגבי “מהלכים של סחיטה”, כאמור, זהו ויכוח בינך לבין קלינגר, ואין לו שום קשר לדברים שכתבתי על קמפיין בנק מזרחי.

* לפוסט המקורי על קמפיין הממים הוויראעלק של בנק מזרחי >>

7 ביולי, 2012 | בנושאים: 404, מם (meme), פרסום ושיווק, פרסום סמוי | 11 תגובות

בנק מזרחי בקמפיין ממים ויראעלק: 200 שקל לייצור והפצת מם פרסום סמוי בפייק דף ממים מהרשת

בנק מזרחי יצא בקמפיין ויראעלק שבו הוא מציע לגולשים תשלום עבור ייצור והפצת ממים על מהלך שיווקי של הבנק, בתקווה שאותן בדיחות יהפכו ויראליות ויפרסמו את שירותיו. גולשים שהבנק פנה אליהם באמצעות חברת קומברסיישן מתבקשים ליצור מם תמורת 200 שקלים ולפרסמו בדף פייסבוק שלכאורה נועד לשתף ממים ויראליים מרחבי הרשת, אך למעשה מורכב כמעט אך ורק מ”ממים” מסונתזים שנעשו עבור הקמפיין.

[עדכון 7.7.2012] התגובה המלאה של קומברסיישן, והתייחסותי לדברים, כאן >> [\עדכון]

קומברסיישן מספרת באתרה שהמטרה שלה היא “לייצר שיחה שיייוקית [כך במקור, ע”ק] ושיחה מתמשכת של המותג עם קהל היעד שלו”. מספר גולשים קיבלו אתמול את הפניה הבאה משני ברידנר מחברת “קומברסיישן”:

שלום [שם הגולש/ת],
יש לי הצעה שיכולה לעניין אותך…
שמי שני מחברת קומברסיישן.
אנו מעוניינים לגייס אותך לפעילות שלנו.
צריך להכין “מם” בנושא מסוים
בעבור ה”מם” אנו משלמים 200 ש”ח
אשמח שתחזור/תחזרי אלי בהקדם לאשר שאת/ה מעוניינ/ת בהשתתפות בפעילות, ואז אסביר לך את יתר הפרטים
את ה”מם” יש לשלוח אלי למייל לכל המאוחר עד ה 9.7
בברכה,
שני ברידנר

באימייל המשך כתבה ברידנר:

צריך להכין “מם” בנושא סרטון הפרסומת של מזרחי טפחות “סוגרים חשבון”:
www.youtube.com/watch?v=f3IqfYwnE3w&feature=plcp
ה”מם” צריך להיות:
1. להתייחס לסרטון
2. מעורר שיחה/ ויראלי
3. מצחיק

אסור שה”מם” יהיה פוגעני/ משמיץ/ מעליב.

בעבור ה”מם” אנו משלמים 200 ש”ח, ובתנאי:
1. ה”מם” יאושר על ידנו בהתאם לתנאים שפורטו לעיל
2. ה”מם” יועלה בשמך ועל ידך לקבוצת הפייסבוק הזו: https://www.facebook.com/memimeulim
רק לאחר אישור שלנו כמובן

קבוצת הפייסבוק – למעשה, דף – נקראת “ממים מעולים – כל הממים שקורעים הרשת”, ותיאורה “ממים מעולים שגולשים שולחים” (כנראה שלא היה מקום להוסיף עוד מילה חשובה אחת, “בתשלום”). הדף נוצר ב-2.7, מחזיק נכון לעכשיו ב-77 חברים ומפעילו שיתף בו 11 תמונות, רק שתיים מהן לא קשורות לבנק מזרחי. שמונה מחברי הדף שיתפו בו 11 תמונות, ועוד שלוש תמונות יצרה ושיתפה ברידנר מקומברסיישן.

בהודעת האימייל השנייה פירטה ברידנר את התעריפון:

מעבר ל 200 ש”ח עבור ה”מם” יהיו פרסים כספיים נוספים:
ה”ממים” שייצרו הכי הרבה אינטראקציות/ שיתוף/ לייקים:
מקום 1: 1000 ש”ח
מקום 2: 750 ש”ח
מקום 3: 500 ש”ח
ה”ממים” שהכי אהבנו:
מקום 1: 1000 ש”ח
מקום 2: 750 ש”ח
מקום 3: 500 ₪

קמפיין מזרחי: פרסום סמוי ב-300 שקל

זו לא הפעם הראשונה שבנק מזרחי מנסה לסנתז ויראליות. בנובמבר אשתקד שלחה לינור קלי מקומברסיישן אימייל בנוסח הבא לבלוגרים ויוזרים פופולריים ברשתות חברתיות:

שלום [שם],

בנק מזרחי טפחות , יוצא במהלך מהפכני אשר מבטל את המוקדים ומאפשר לכל לקוח להנות משירות של בנקאי אישי המכיר את הלקוח ומטפל בו ישירות. לצורך זה הופק סרטון הסברה קצר אותו אנחנו היינו רוצים לקדם בעזרתך.

האם תהיי מעונינת , לשתף איתנו פעולה ולכתוב על המהלך?

את לא חייבת לכתוב על מזרחי טפחות, את יכולה לכתוב על כל נושא שהוא: טכנולוגיה, שירות וכדומה, רק פשוט לשלב בתוך הפוסט הפנייה לסרטון ההסברה.

עבור כתיבת הפוסט אנו משלמים 300 ש”ח.

באם תהיי מעוניינת,

אשמח שתחזרי אלי

הדרישה אז היתה “לייצר שיחה” סביב הסרטון הזה, שהוסר מאז, אולם בסופו של דבר המהלך הוקפא. אחר כך החליטו לקדם, תמורת 200 שקלים לפוסט, את סרטון הפרסומת “בדד“, שזכה מאז ועד היום בסך הכל לכ-6500 צפיות ביוטיוב.

סעיף 2 בחוק הגנת הצרכן קובע כי “לא יעשה עוסק דבר במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן – הטעיה)”. בהמשך החוק נכתב כי “פרסומת העלולה להביא אדם סביר להניח, כי האמור בה אינו פרסומת, יראו בכך פרסומת מטעה אף אם תכנה איננו מטעה”. וכן: “היתה הטעיה בפרסומת, יראו כמפירים את הוראות סעיף 2 [האוסר הטעיה; ע”ק] – (1) את מי שמטעמו נעשתה הפרסומת ואת האדם שהביא את הדבר לפרסום וגרם בכך לפרסומו; (2) אם היתה הפרסומת מטעה על פניה או שהם ידעו שהיא מטעה – אף את המפיץ או מי שהחליט בפועל על הפרסום”. מי ש”עשה דבר העלול להטעות צרכן בניגוד להוראות סעיף 2″ או “פרסם פרסומת מטעה בניגוד להוראות סעיף 7(ג)”, “דינו – מאסר שנה או קנס פי שבעה מן הקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן – חוק העונשין)”. רק אומר.

חברת קומברסיישן ניסתה לקנות גם ממני פוסט פרסומי, והצליחה (אבל עד היום לא קיבלתי את הכסף. מעניין למה). [עדכון 7.7.2012] קומברסיישן מעדכנים שהכסף הועבר כתרומה לעמותת אשנ”ב, כפי שביקשתי. פרטים כאן. [\עדכון]

6 ביולי, 2012 | בנושאים: 404, ויראלי, מם (meme), פרסום סמוי | 9 תגובות

זהירות! אזהרת וירוס בשורת אתרי חדשות ישראליים

כניסה לאתרים כלכליסט, דה-מרקר ומקו הערב מקפיצה אזהרת וירוס בדפדפנים, מדווחים מיקי שאודר וחרמון FAQIL. האזהרה מייחסת את הווירוס לאתר GNS.co.il של חברת GNS, שמציגה את עצמה כחברה לניהול תשתיות אינטרנט ותחזוקת שרתים.

[עדכון 22:34, 23:06] הקוראים מדווחים על תקלה דומה בוואלה מייל, הארץ, nrg מעריב, נענע10 ו-ynet.

תודה, אהרן פוירשטיין, בילי ברואריס-תשובה, דנה לביא, ליאת זינגר.

5 ביולי, 2012 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

“נמר הכסף” ברצועת שידור מ-1991 – יצירה של סטודנטים מבצלאל

בחודש שעבר פורסם פה אות הפתיחה של “נמר הכסף“, פסטיש על סדרות הילדות היפניות המדובבות לעברית. המגיבים יוני בראל ויובל שפכו אור על התעלומה: האנימציה מגיעה מסדרת האנימה “מסכת הנמר“, ואת המילים והלחן כתבו תום אנגלר ועומר רבינוביץ’. הסרטון הוא חלק מ”רצועת שידור 19.2.91”, תרגיל ז’אנר בקורס וידאו של אביה זוהר, תום אנגלר, עדי מרנין וטל מימון מהמחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. עוד ברצועה: שיחה על אינטרנט ופרסומת לסלק קלוף.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=mQBPtA7OjnY[/youtube]

4 ביולי, 2012 | בנושאים: 404 | 2 תגובות

פאוור פוינט קריוקי ובכורה לתוכנית מערכונים חדשה

פוסט של אסף שגיא ואהוד קינן

רבים מכם, או לפחות שלושה, שאולים אותנו מתי הפאוור פוינט קריוקי הבא. ובכן, התשובה היא שזה קורה ביום חמישי 12.7 בשעה 19:45 בבית לייוויק, דב הוז 30 בתל אביב. בנוסף, תצפו בהקרנת בכורה בתוכנית מערכונים סודית שאנחנו עובדים עליה קרוב לשנה.

פאוור פוינט קריוקי הוא משחק אילתור שבו כל משתתף עולה בתורו לבמה ומעביר הרצאה קצרה בעזרת מצגת שהוגרלה לו ושהוא מעולם לא ראה לפני כן. אפשר לנסות להעביר את המצגת כמו שהיא אבל אף אחד לא עושה את זה (אבל מי שיצליח יקבל פרס מפגר). מצגת על אמנות מודרנית, למשל, הפכה להרצאה על הסכנות שבמחלת האפילפסיה. במשחק נשלב את מרצי הבית ומשתתפים שנגריל מהקהל. הרשמה בכניסה והעליה לבמה לא חובה.

כאן עושים אטנדינג בפייסבוק.

כאן רוכשים כרטיסים – ויהיה יותר נוח לכולם אם תרכשו אותם באינטרנט.

כאן רואים חתולים מצחיקים.

4 ביולי, 2012 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

מאוורר ענק בכיכר רבין. I’m a huge fan

המעצבת טל טנא-צ’צ’קס הציבה הלילה בכיכר רבין מאוורר סטאר ענק (עם להבים שמסתובבים באמת!) – ואולי ונטילטור יתאר טוב יותר את פיסת הרטרו המקסימה הזאת, משב רוח ויזואלי נחוץ בקיץ הארור הזה.

[עדכון 13:35] טנא-צ’צ’קס מספרת על היצירה:

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=RYsxczjblAE[/youtube]

[\עדכון]

תודה לאמן סודי על הדיווח.

3 ביולי, 2012 | בנושאים: 404 | 4 תגובות

מ-ביך: גוגל דודל של ט”ו באב חודש לפני הזמן

אופס: גוגל ישראל העלו הלילה דודל לכבוד יום האהבה ט”ו באב. התאריך היום הוא י”ג בתמוז, יותר מחודש לפני ט”ו באב. איתי ליברמן משער שמקור הטעות הוא בתאריך הלועזי – ט”ו באב יוצא ב-3.8, כלומר שהיום נכון אבל החודש שגוי.

תודה, יחזקאל רז.

[עדכון 14:37] אורלב צח עדכנה ב-1:37 שהדודל השגוי הוסר. מגוגל נמסר היום בתגובה: “אולי זו אווירת הקיץ והחום הקיצוני שעלה לו לראש, אבל כנראה האלגוריתם שלנו התרגש קצת יותר מדי הלילה, והקדים בחודש את חג האהבה למשך כמה שעות. מסתבר שלאלגוריתמים, כמו לבני אדם, האהבה תמיד באה באופן לא צפוי”.

3 ביולי, 2012 | בנושאים: גוגל, התיקונים | תגובה אחת

מעשה צומטסקי (ש”ע): הזמנת אלפי ספרים למבצע 3 ב-96 והחלפת המבצע ל-4 ב-100 תוך דפיקת המו”לים והסופרים | פולמוס צומטסקי

פוסט של רני גרף

חודש סוער עבר על הוצאת גרף הקטנה במים הסוערים של המו”לות הישראלית. יוני 2012 ייזכר כחודש בו בחרה סטימצקי, אחת משתי רשתות חנויות הספרים, לפתוח במלחמת עולם עם הרשת המקבילה, צומת ספרים. ואת המלחמה הזו החליטה סטימצקי לעשות על חשבוני. כך ממש (ולא, אני לא כזה מיוחד: הרשת לא הפלתה מו”לים אחרים ועשתה זאת גם על חשבונם. או לפחות חלק מהם). כרגיל, כשמישהו מחליט שאני מספיק חשוב כדי לממן דרכי מלחמת עולם אני חש גאווה עצומה, וישר מכניס יד לכיס העמוק שלי (משרד האוצר והממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה, חושבים שיש לי כזה – ועל כך בהמשך) ומממן בגאווה את הקרב עם שיר חדש בלב. או כך, לפחות, סבורים בהנהלת סטימצקי. האם החליטה הנהלת סטימצקי לשבור את הכלים משום ש”הריחה” את חוק הספרים המתקרב ורצתה לעשות קופה רגע לפני שהחוק לא יאפשר לה לעשות זאת באמצעים לא הוגנים? האם החוק החל לעבור הליכי חקיקה ראשוניים משום שזעקת המו”לים על מעשה הגזל של הנהלת סטימצקי עלתה הפעם גבוה יותר מהרגיל ונפלה על אוזניים קשובות במסדרונות הכוח של הממשלה והכנסת? ביצה או תרנגולת? אין לדעת.

חודש יוני 2012 ייזכר גם כמועד בו חוק הספרים המדובר, או בשמו הרשמי “החוק להגנת הסופרים והספרות בישראל”, נכנס, סוף סוף, להליכי חקיקה. וטוב שכך. לו היה דיויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים, ממלא את תפקידו כיאות, יתכן ולא היה צורך בחוק. אבל גילה בוגד בתפקידו ובציבור (ולאחרונה אף חטף על כך סטירת לחי מצלצלת משר התמ”ת, שלום שמחון, הממונה עליו) ובתנאים שנוצרו אין ברירה אלא להעביר את החוק, גם אם עדיין יש בו בעיות, כפי שטענתי בפוסט קודם שפרסמתי ממש פה רגע לפני פרוץ הסערה.

חודש יוני 2012 ייזכר, לפחות אצלי, כחודש בו נוכחתי במו עיני בפעולתה של מכונת הדיסאינפורמציה האדירה שמפעילים משרד האוצר והממונה על ההגבלים העסקיים כשנדמה להם שעומד לעבור חוק שהוא לצנינים בעיניהם. שר האוצר, יובל שטייניץ, אולי הכריז רפות שהוא בעד החוק (לא היתה לו ברירה, למסכן, לאחר שאדונו – בנימין נתניהו – הכריז על תמיכה בחוק ואף מיהר לפוטו אופ עם כמה סופרים פוטוגניים במיוחד), אבל באותם רגעים ממש החלו אנשי יחסי הציבור של האוצר ואנשי יחסי הציבור של הממונה על ההגבלים העסקיים לטפטף אמירות שקריות לתקשורת, ולפתע פתאום החלו להתפרסם מאמרי דעה “אובייקטיביים” כנגד החוק המתגבש. כולם מאת כלכלנים בכירים יותר ופחות. מאמרי דעה בעלי דעה הפוכה מאת כלכלנים התומכים בחוק (ויש כאלה לא מעט) דווקא לא התפרסמו. דוגמאות? בבקשה.

מי ישלם את מחיר חוק הספרים, שואלים בדה מרקר. וממהרים להשיב: אתם. כלומר: הצרכנים. מתעלמים לחלוטין מהעובדה שאם החוק לא יעבור, לצרכנים יהיו הרבה פחות ספרים לשלם עליהם. מתעלמים לחלוטין מהעובדה שתחרות (שהיא דבר מבורך) אין פירושה הבאה של יצרנים לסף פשיטת רגל ומעבר. פגיעה בצרכנים ובסופרים, ממהרים להכריז בגלובס. מזל שרון יניב, גם הוא מו”ל קטן (ובניגוד אלי, אף טרי) כתב מאמר תגובה בפייסבוק (וחבל עוד יותר שאף אחד בגלובס לא ראה לנכון להביא מאמר הנוקט בעמדה הפוכה). חוק הספרים הבולשביקי, לא פחות, מכריז נחמיה שטרסלר ב”הארץ”, וגורם לי לתהות אם הוא בכלל מבין את משמעות המושג בולשביזם. העובדה שכל מאמרי הדעה ה”אובקייטיביים” הללו מתפרסמים כמעט במקביל להצהרות המתנגדות לחוק מטעם משרד האוצר והממונה על ההגבלים גורמת לי לתהות אם היתה פה מעורבות של אנשי יחסי הציבור של אותם משרדים. העובדה שחלק לא קטן מכותבי המאמרים הללו (למשל, דוד תדמור) קשורים או היו קשורים למשרד האוצר ולמשרד הממונה על ההגבלים חייבת לגרום להרמת גבה, לכל הפחות.

הייתי פוצח פה בכמה מילים על הכלכלה של יצור ושיווק ספרים, אבל שותפתי לפשע, גילי בר-הלל, כבר עשתה זאת בפוסט בהיר ונהיר במיוחד, “למה ספרים עולים כסף“. עכשיו, לאחר שהבנתם והפנמתם את העקרונות, אפשר לפצוח בסיפור המעשה ולהבין מדוע גם אני, שסבור כי יש בחוק המוצע חורים רבים (שמתמעטים והולכים, כך נראה, לא מעט בזכותה של שרת התרבות לימור לבנת) חושב שחייבים שהחוק הוא צו השעה. וכמה שיותר מהר.

מ-3 ב-96 ל-4 ב-100 בעשר שניות

את שורשי הדרמה שהתחוללה בחודש יוני, אפשר כבר למצוא חודש לפני כן. בתחילת מאי יצאה סטימצקי במבצע 3 ספרים ב-96 שקל. לי כמו”ל לא נשאר הרבה בכיס במבצע רצחני שכזה. ואני עוד נחשב למו”ל מצליח, כזה שספריו נשארים שבועות ארוכים ברשימות רבי המכר. כאשר שתי רשתות הספרים יוצאת במבצע כזה (והן תמיד עושות זאת יחד, בתיאום מושלם, לתשומת לב הממונה על ההגבלים העסקיים או מי שזה לא יהיה שאמור לפקח על ביזור, תחרות ותיאום מחירים במשק הישראלי), יש בפניי שתי ברירות: להשתתף במבצע או לא. הבחירה היא תמיד שלי. לכל אחת מהאפשרויות יש השלכות. אם אני בוחר להשתתף במבצע המשותף של סטימצקי וצומת ספרים, ספריי יוצגו בשולחנות הכוח של מרכז החנות, יקבלו חשיפה גדולה עד אדירה, והמחזור הכספי שלי יעלה, גם אם על כל עותק אני אקבל מחיר סמרטוטי הקרוב למחיר הפסד. לפעמים אפילו מחיר הפסד של ממש. לו אבחר לא להשתתף במבצע, כל עותק ימכר במחיר מלא ואני אקבל מחיר רווחי, אבל ספריי לא יראו את שולחנות הכוח שבמרכז החנות, אלא ידחפו אל מחוזות העולם השלישי של המדפים האחוריים, והכמות שתימכר לא תהיה אפילו זעומה. היא תהיה אפסית. בערך 2-5 עותקים בחודש בכל הרשתות והחנויות גם יחד. שכרי יהיה בהפסדי. ושתי רשתות חנויות הספרים, אלו הידועות בשמן המשותף צומטסקי, עורכות מבצעים כל השנה. למעשה, קשה לזכור מתי קנה פה מישהו ספר במחיר מלא. פעם זהו מבצע “ממותן” של אחד ועוד אחד, פעם שלושה במאה, והרצחני מכולם עד כה: ארבעה במאה.

צומת ספרים הגדילה עשות ויצאה במבצע משותף עם רשת רהיטים זולה ופופולרית: 3 ב-99 + 50 שקל מתנה לקניית מדף לספרים. יותר מכך: צומת יצאה במסע פרסום נרחב, שמן הסתם עלה לה הון: מודעות ענק בכל העיתונים ושלט עוד יותר ענק מעל נתיבי איילון.

בחזרה לסטימצקי: זו הזמינה ממני (ומן הסתם גם ממו”לים נוספים) הזמנה גדולה במיוחד לחודש יוני, הלא הוא “חודש הספר” ברשת המתואמת צומטסקי, הזמנה שכללה אלפי עותקים. כמות כזו של עותקים אינה שוכבת סתם כך במחסנים כמלאי יקר ערך שאינו מצוי בחנויות. כשמגיעה הזמנה כזו יש להדפיס. הדפסה בכמות כזו עולה הרבה מאד כסף. מאות אלפי שקלים.

סטימצקי אף הודיעה כי הספרים הללו מיועדים למבצע חודש יוני שלהם שיהיה זהה לזה של חודש מאי, 3 ב-96, כאשר אני, המו”ל, מקבל 20 שקל לעותק שנמכר. לאחר הורדת מע”מ ועמלת הפצה נשארים בידיי כ-12-13 שקלים, שמהם אני אמור לממן את עלות ייצור העותק: דפוס, תמלוגים לסופר, תשלומים למתרגם, עורך, מגיה, יחסי ציבור ועוד. בסופו של תהליך יישארו בידיי בין שקל לשניים מהם אני אמור לכסות גם את עלות העבודה שלי וגם להרוויח. כמעט בלתי אפשרי אבל כמעט מאוזן.

אלא שלא הייתי בטוח. ולכן ביקשתי מהנהלת סטימצקי הבהרה נוספת לפני שאני מוריד את הספרים לדפוס. ואכן הגיעה הבהרה מרגיעה כי זה המבצע והוא אינו עתיד להשתנות.

הדפסתי. שלחתי למחסני סטימצקי. שילמתי לספקים. אפילו הייתי רגוע. “המזל שלי”, כך אמרתי לעצמי, “שהספרים שלי מוכרים היטב. אלפי עותקים בחודש. חלקם אף ברשימות רבי המכר. סכנת ההחזרות מהחנויות קטנה למדי. ההשקעה תוחזר תוך חודש עד חודשיים, ואולי אפילו אצא ברווח זעום”. למותר לציין שלו הייתי יודע שהמבצע יהיה אחר הייתי בוחר שלא להשתתף במבצע ולא להדפיס כמות כזו של ספרים.

וזה היה השלב שבו הנהלת סטימצקי נכנסה לאמוק.

יום ראשון, ה-3 ביוני 2012, דווקא התחיל רגוע. הלחץ האדיר שלקראת שבוע הספר כבר חלף. בשבוע הקודם השלמתי את כמות ההדפסות האדירה שנדרשה לכסות את ההזמנות של חנויות הספרים, משתי הרשתות. הספרים כבר החלו בפיזור לחנויות צומת ונשלחו למחסן המרכזי של סטימצקי. הצ’קים ועליהם הסכומים הגדולים (מאות אלפים כבר אמרנו?) כבר סופקו לבתי הדפוס. ידענו מה המבצע ואף קיבלנו הבהרה מהנהלת סטימצקי שהוא לא ישתנה, ולא נותר אלא לחכות לפתיחת הירידים שלושה ימים מאוחר יותר. בחנויות כבר החלו מכירות שבוע הספר. אפילו הציפורים מחוץ לחלון ביתי צייצו. התחלה רגועה לחודש שבוע הספר. התחלה רגועה כמו שרק סרט אסונות בנוי היטב יכול לנפק. ואז הגיע צלצול הטלפון.

“הגיע מייל מסטימצקי”, מוסרים לי מההפצה. “הם שינו את המבצע ל-4 ב-100. התמורה על כל עותק למו”ל: 16 שקל (במקום 20)”. אני עושה חישוב מהיר בראש, והפאניקה מתחילה להזדחל במעלה הגב.
ב-16 שקלילעותק, מינוס מע”מ ועמלת הפצה, אני נשאר עם בערך 9-10 שקלים לעותק. עלות היצור: 10-11 שקל. כלומר: אני בהפסד. יש לי, כמובן, את הברירה שלא להיכנס למבצע (תמיד יש את הברירה הזו, חוזרים ומדגישים אנשי הרשתות, סטימצקי וצומת כאחד), אבל אז אפילו חלק מההשקעה לא יוחזר, והבור שאכנס אליו יהיה גדול עוד יותר.

אל הפאניקה מצטרף גם זעם: הרי ביקשתי הבהרה. ובדיוק מהסיבה הזו. לו היו אומרים לי בסטימצקי ישירות שהמבצע ישתנה, או עלול להשתנות, הייתי בוחר שלא להדפיס חלק מהספרים הללו. לא הייתי נכנס לבור חסר תחתית. התחושה היא של אונס ברוטאלי. חדירה עמוקה. הנהלת הרשת הכניסה יד לכיס שלי ולקחה משם כסף מבלי לבקש את רשותי. הוסיפו לכך את העובדה ששתי הרשתות, צומת וסטימצקי, משלמות בשוטף + 100 וכמה ימים, מנהג שמכריח אותי לקחת הלוואות על חשבון כספים עתידיים ולשלם הוצאות מימון בשווי של כ-10%, ותבינו את גודל המעשה.

שעתיים מאוחר יותר הודיעה הרשת המקבילה, צומת ספרים, על מבצע זהה. הפתעה אמיתית. רק בהנהלת סטימצקי, כך נראה, באמת הופתעו מהמהלך של צומת (הנהלת סטימצקי סברה, מן הסתם, שלאחר שצומת השקיעה הון במסע פרסום על המבצע שלה היא כבר לא תחזור בה. הנהלת סטימצקי חשבה, מן הסתם, שכך היא תלכוד – ברגע האחרון – את כל הלקוחות הפוטנציאליים של צומת לחודש שבוע הספר. הנהלת סטימצקי, שנמצאת בעסק הזה של מכירת ספרים כבר עשור או שניים, לא הסיקה מסקנות מכל מאות הפעמים הקודמות שבהן כל אחת מהרשתות מיהרה להשוות מבצע דקות לאחר שהאחרת הכריזה על אחד).

דיויד גילה, הממונה על ההגבלים – אתה קורא את זה?

זילות הספר, עכשיו במבצע

זה היה הרגע בו החלה החגיגה התקשורתית. מו”לים מכל הכיוונים התראיינו לכל כלי תקשורת אפשרי. אני עצמי מצאתי את עצמי פוקד אולפני טלוויזיה ומתראיין לעיתונים שכלל לא ידעתי שהיו מודעים לקיומי. פתאום כולם התעניינו במצבו של מו”ל קטן ודעתו על חוק הספרים. זה היה מחמיא. זה היה מעייף. וזה היה חשוב.

כי אם היה משהו שהמקרה הזה לימד, הרי הוא שחוק הספרים נחוץ מאין כמוהו. ובדחיפות. דעתי על החוק לא השתנתה: הוא זקוק למקצה שיפורים דחוף. העובדה שבגרסאותיו הקודמות הכיל מרכיבים חשובים שנעלמו ולא היו (ושוב אני חייב לחזור ולתהות: מי הלוביסטים האחראים לכך? מטעם מי הם פעלו?) מדאיגה ומתמיהה. אבל דבר אחד ברור: במדינה שבה השוק כבר אינו שוק חופשי; במדינה שבה מכריחים ספקים להפסיד או לפשוט רגל; במדינה בה הממונה על ההגבלים העסקיים אינו עושה דבר (ולא רק בתחום הזה) ואף סבור שמתקיימת תחרות בריאה וכי “המו”לים רק מחפשים רווח אישי” (משל לא היו אנשי עסקים), ומתעלם לחלוטין מהעובדות בשטח; במדינה בה אותו ממונה עושה יד אחת עם משרד האוצר ומתנגד חריפות לחוק (בניגוד גמור לדעתו של אחד מקודמיו בתפקיד); במדינה כזו יש צורך דחוף בחוק להגנת הספרות והספרים, גם אם הוא פגום.

ואכן, בלב אותה מהומה תקשורתית עבר החוק את המשוכה הראשוית של ועדת השרים לענייני חקיקה. האם זה קרה משום שהתעוררה סערה בעקבות מעשה הסחטנות של הנהלת סטימצקי? או שמא הנהלת סטימצקי מצאה את עצמה במצוקה כה גדולה (תזרימית? אחרת?) שניסתה לסחוט עוד כמה שקלים לקופתה המידלדת לפני שיעבור החוק?

על הפאניקה ששורה בהנהלת סטימצקי ניתן ללמוד מהראיון המוזר שהעניקה איריס בראל, מנכ”לית הרשת, לצליל אברהם במוסף 7 לילות של ידיעות אחרונות, שהתפרסם במהלך שבוע הספר (15.6.2012). ראיון שבמהלכו נאמרו אמירות מוזרות וסותרות , לפעמים אפילו באותה הפיסקה.

מבחר ציטוטים:

“לא ישנתי כל הלילה”, אומרת בראל. “פחדתי מה יהיה, מה יגידו המו”לים” (בצדק לא ישנה. ככה זה כשמבטיחים דבר אחד ואז לא מקיימים).

“ביני ובין המו”לים יש ברית דמים. ויחד עם זה הם צריכים להבין את המצב שלי”, ממשיכה בראל ואומרת. ומה עם המצב שלי, גב’ בראל? מדוע שאני אבין את הבעיות שלך אם את מסרבת להבין את שלי? מצטער, לא משתתף בצערך. ואגב, גם לא בצערו של מנכ”ל הרשת השניה. אם במשך שנים את משלמת לי בשוטף רצחני שמכניס אותי לסיחרור תזרימי, גב’ בראל, מדוע שאעניק לך קמצוץ של הבנה? אם הנהלת הרשת שאת עומדת בראשה מבטיחה דבר אחד ואז לא מקיימת, באיזה זכות את מבקשת את ההבנה שלי?

בהמשך הכתבה ממשיכה בראל ואומרת כי סטימצקי אינה רשת קמעונאית (כך ממש): “אני לא מציעה… קמעונאות. אני מציעה… את סטימצקי”. רגע: סטימצקי זו לא קמעונאות? אז אם כך מדוע סטימצקי מתנהגת כתגרנית בשוק? מדוע סטימצקי ממהרת להשוות מבצעים? ואם זה לא מספיק ברור בתשובה לשאלה: “אז כמה שצומת יירדו את תרדי יותר נמוך?” עונה בראל: “כל דבר שהם יעשו אני אעשה יותר טוב”.

והפיסקה הסכיזופרנית מכולן:
“ש: אז יש בעיה של זילות הספר?
ת: חד משמעית. חד משמעית.
ש: לא תעשי ספר בשני שקל?
ת: אני אעשה כל דבר למען הלקוחות שלי”

ואני תוהה מה תעשה בראל כשיהיו הרבה פחות ספרים למכור ללקוחות שלה. האם תשתמש במיקומים המצוינים של חנויות סטימצקי ותהפוך את הרשת לחנויות ממכר הלבשה תחתונה או עליונה? הרי אין ספק שהלקוחות שלה זקוקים גם לפריטים האלה.

ועכשיו שיבואו שר האוצר (שגם כך לא מוכיח בזמן האחרון הבנה גדולה מדי בכלכלה חברתית) והממונה על ההגבלים העסקיים ויאמרו שבשוק הספרים מתנהלת תחרות בריאה. אה, הם כבר אמרו את זה.

אז מה עם החוק?

אין ספק שאין בו את המרכיבים החשובים שהיו צריכים להיות בו, ועיקרם:

1. חנות או רשת שחפצה לערוף מבצע, שתתכבד ותעשה זאת על חשבונה שלה, ולא על על חשבון המו”ל. גם מהיום הראשון שהספר יוצא לאור.

2. פירוק הבעלויות הצולבות (ברשת אחת) ואיסור על הסכמי העדפה להוצאות ספרים מסוימות (ברשת השניה).

3. החלת החוק המחייב לשלם בתאריך הוצאת החשבונית גם על שוק הספרים.

אבל גם ללא המרכיבים הללו, לפחות יש בחוק איסור על העדפה בתצוגת ספרים להוצאות מסוימות. ועוד, הודיעה לבנת (ונקווה שתקיים) שתכניס תיקון האוסר על חנויות הספרים לגבות עמלה מעל גובה מסוים. שהרי מה יועיל החוק אם הרשת תגרוף לעצמה 60-70-80% ממחירו של ספר גם בזמן תקופת ההגנה המדוברת?

ועכשיו לא נותר אלא לשבת בסבלנות ולראות אם יעבור החוק, או שמא שוב תהיה ידם הארוכה של לוביסטים, משרד האוצר והממונה על ההגבלים, שיעשה הכל כדי לא לבצע את התפקיד המוצהר שאליו נבחר, על העליונה.

ואולי, בכלל, תהיה זו איריס בראל שתנסה לטרפד את החוק? רמז לכך ניתן למצוא כבר עכשיו בראיון שהעניקה: “זה לא החוק שחשבנו שצריך… אנחנו די חוששים מהחוק הזה”.
וכאשר באותו ראיון עצמו מצהירה בראל כי היא עצמה מימנה לוביסטים להתאחדות המו”לים כדי לקדם את החוק, חייבים לתהות למי היתה נאמנות אותם לוביסטים נתונה, ואיזה סוג של חוק הם ניסו להעביר? על כך, כמובן, אין תשובה בראיון.

רני גרף הוא העורך והמו”ל של הוצאת “גרף”, הוצאת ספרים עצמאית המתמחה בפרסום ספרי נוער, מדע בדיוני ופנטסיה וספרים טובים מכל סוגה שהיא. ההוצאה הוקמה בשנת 2004 ועד כה פרסמה למעלה מארבעים ספרים, רבים מהם שהו שבועות ארוכים ברשימות רבי המכר. גרף כתב על הפגמים בחוק הספרים בגליון אפריל 2012