אורי אורבך על פייסבוק, עיתונות ופוליטיקה // רבע לדיגיטל
ב-18.12.2014, חודש לפני שאושפז וחודשיים לפני מותו אתמול, השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך העניק לי ראיון לאתר מוטק’ה, לסיכום שנתיים בתפקידו אחרי ההחלטה על פיזור הכנסת.
בחלק האחרון של הראיון, אחרי השיחה על משרדו ופעילותו, עברנו לדבר על פוליטיקאים בפייסבוק ועיתונות ברשת. אורבך, שפרש מהעיתונות אבל מעולם לא עזב אותה, התגאה בחשבון הפייסבוק שלו (“יש לי אחד הטובים”), שמח על הפלורליזם התקשורתי שהרשת הביאה איתה והתעצב על השטחת הדיון הציבורי והידרדרות העיתונות, הפוליטיקה והמדינה.
היום בתוכנית “רבע לדיגיטל” אנחנו מביאים חלקים מאותו ראיון.
“רבע לדיגיטל” משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ
בסרגל, במקל, מה שבא למשרדי הממשלה
גולשים שרוצים למלא טפסים באתרי ממשל נדרשים להתקין סרגל כלים (טולבר בלעז). בפורטל השירותים והמידע הממשלתי Gov.il מפרטים:
מדוע נדרשת התקנת תוכנה למילוי הטפסים?
הטפסים המקוונים תומכים בתכונות כמו:
✓ מילוי במחשב
✓ דינמיות בתצוגת הטופס בהתאם לבחירות המשתמש
✓ בדיקות תקינות של הנתונים המוזנים
✓ הצגת הסברים לטופס ולשימוש בו
✓ יכולת שליחה מהמחשבהתקנת התוכנה מאפשרת הוספת פעולות ייחודיות לטופסי הממשלה, כמו:
✓ חתימה דיגיטלית עם כרטיס חכם על גבי הטופס בהתאם לחוק חתימה דיגיטלית
✓ שמירה מקומית של הטופס עם הנתונים\אישור התשלום לצורך אסמכתא ובירורים
✓ אפשרות למלא את הטופס במצב לא מקוון (כאשר אין חיבור לאינטרנט)
✓ אפשרות העברת הטופס עם הצרופות (Attachments) והתמונות כקובץ אחד לגורמים אחרים בדואר אלקטרוני או כל מדיה מגנטית
✓ הדפסה בעיצוב ופריסה מוגדרים מראש, השונים מהטופס המקוון
✓ הצפנת המידע בטופס לפני השליחה
✓ מתן אפשרות לאזרח לוודא כי הטופס נוצר על ידי הממשלה (באמצעות צפייה בפרטי החתימה של יוצר הטופס)
✓ אפשרות לייבא נתונים בצורה קלה מטופס אחד לשני או מפורמט XML.
ובכן, בולשיט. במסגרת אייטם על הטכנולוגיה המיושנת של האתרים הממשלתיים, שמשודר היום בתוכנית “יהיה בסדר” בגלצ, ביקשתי מרן בר-זיק, מתכנת ווב ובעל אתר ההדרכה “אינטרנט ישראל“, חוות דעת על הסרגל ושימושיו. לדבריו,
זה אחד הפתרונות המטופשים ביותר שראיתי, הן מהבחינה הטכנולוגית – יש פתרונות הרבה יותר בטוחים ואינטואיטיבים ליצור תקשורת מאובטחת. הן מבחינת חווית המשתמש והן מבחינת הפיתוח עצמו.
הממשלה משום מה בחרה בדרך תמוהה ששום גוף בעולם כולו – מחברות קטנות עד חברות גדולות וכלה בממשלות לא נקט. סרגל הטפסים הוא הדרך שמשלבת את הרע בכל העולמות – גם לא מאובטח מספיק, גם עלוב ביותר מבחינת חווית משתמש וגם על פניו נראה מאוד יקר לפיתוח.
כל הפעולות שהם מציינים כיתרונות של הסרגל הן דברים שניתן היום לממש באינטרנט ללא צורך כלל סרגל כלים משונה שכזה ובמחיר הרבה יותר זול מתוכנה יעודית שצריכים להתקין על המחשב. אני בעצמי מימשתי ממשקים מאובטחים, שעובדים באופן אופלייני, מודפסים ומוצפנים ללא שום סרגל.
ואפילו אם יש בסרגל יתרונות – האם היתרונות המזעריים האלו שווים את העלות הגבוהה של הפיתוח וחווית המשתמש העלובה? אני בטוח שלא. למה בכל פעם שממשלת ישראל נדרשת לפתור בעיה כלשהי שעשרות ממשלות בעולם פתרו, היא נוקטת בדרך היקרה והגרועה ביותר? לממש זמין הפתרונים.
מתכננים מין לא מוגן בוולנטיין? אתם תאהבו את המבצע הזה!
ולנטיין שמח, אהובי. הבאתי לך את גלולת היום שאחרי.
ובעניין דומה: תמונה של חברתך המנוחה בארנק מזכה אותך במתנה! (דרך “סטטוסים מרושעים”)
הצנזורשת בסין כל כך יעילה שאפילו ההמנון שלה צונזר // שישבת
הצנזורה על האינטרנט בסין כה נפלאה!
לו ג’ינג שן – “רוח האינטרנט” בסינית – הוא שמו של שיר תעמולה שמפאר את הצנזורשת בסין. מילות השיר מזכירות משטרים אפלים, אבל יותר מזה את ההמנון המפוברק של קזחסטן מהסרט “בוראט”.
משגיחים במסירות על המרחב כל יום,
עומדים במשימה שלנו בעוד השמש זורחת במזרח,
מחדשנים כל יום, מאמצים את הבהיר והבוהק
כמו קרן שמש חמה שנעה בלבנו.
מאוחדים עם כוחם של כל היצורים החיים,
מסורים להפיכת הכפר הגלובלי לזירה היפה ביותר.[פזמון]
כוח אינטרנטי: איפה שהאינטרנט נמצאת, כך גם החלום המפואר.
כוח אינטרנטי: חושבים על הבית מהיקום המרוחק.
כוח אינטרנטי: ספרו לעולם שהחלום הסיני מרומם את סין.
כוח אינטרנטי: אני מייצג את האומה שלי בפני העולם.בעולם הזה כל הנהרות זורמים לים,
מאמצים את קנה המידה של הציביליזציה הסינית.
חמשת אלפים שנה של היסטוריה מתומצתים להאיר חדשנות,
יושרה היא האדווה הברורה של לאומיות.
אנחנו מאוחדים בין השמים והארץ,
אמונה ומסירות זורמים כמו הנהר הצהוב והיאנגצה.[פזמון]
(תרגום שלי לעברית מהתרגום לאנגלית שפורסם בניו יורק טיימס)
השיר נכתב על ידי וואנג פינגג’יו, שכתב את המנון האוליפיאדה בבייג’ין, ועובד על ידי ז’או ג’יאלין, שהיה שותף בכתיבת להיט הפופ הסיני “תפוח קטן”. עובדי רשות הסייברספייס של סין, הסוכנות הממשלתית שאחראית על מדיניות האינטרנט במדינה, ובין השאר לצנזורה הנרחבת שמיושמת עליה, ביצעו את השיר ביום שלישי במסיבת ראש השנה הסינית שארגן איגוד האינטרנט של בייג’ין.
הניו יורק טיימס דיווח כי עותקים רבים של השיר שהועלו לאינטרנט נמחקו ממנו. האם הרשות צנזרה את השיר של עצמה? הני”ט לא הצליח לקבל תגובה מאיגוד האינטרנט של בייג’ין.
(תודה, גיא שפר)
תזדיינו לשלום
הסכסוך הישראלי-פלסטיני מצחיק את גאזי אלבוליווי, שמציע לצדדים להזדיין לשלום
[This Post in English • פוסט זה באנגלית]
סרטך הקומי “שלום אחרי החתונה” (Peace after Marriage) מציג פלסטיני מכור לסקס, כשלון עם נשים, שאין לו כסף וגר אצל ההורים, וישראלית שלא מצליחה להחזיק מערכת יחסים, גרה בדירה זעירה ומחפשת נישואי גרין קארד. אתה תופס את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כבדיחה טרגית או כנישואים ללא אהבה?
“טרגי במובן שיש לך שתי תרבויות, שתי דתות, שנולדו מאותו סיפור היסטורי ומאותו אדם, אברהם. במובן מסוים, זו דרמה/טרגדיה משפחתחת או אופרת סבון רעה, ששורשיה בכעס על אב שנאלץ לבחור בין שני בניו, ישמעאל ויצחק, ואיך שני הבנים הללו גדלו להיות האבות של הערבים והיהודים של ימינו. כן, אלה נישואים בלי אהבה במובנים רבים. ואם הישראלים והפלסטינים היו הולכים לייעוץ זוגי, המטפל היה אומר, ‘אתם צריכים להדליק מחדש את הניצוץ המיני הישן’. בסרטי, סקס עבורי היה הגשר שחשתי שעשה הומניזציה של שתי הדמויות הראשיות, במקרה פלסטיני וישראלית, ששכחו מהסוגיות הדתיות והפוליטיות. ישראלים ופלסטינים צריכים להתחיל לעשות סקס. שהבנים של אברהם יגמרו יחד שוב, מילולית וסמלית.
איך הגיבו הצדדים השונים לסרט?
“הישראלים שראו אותו בפתיחת פסטיבל הסרטים היהודי בירושלים בשנה שעברה חיבבו ואף אהבו אותו. היו ישראלים שבאו אלי אחרי הההקרנה והציעו לי לצאת עם הבנות היהודיות הרווקות שלהם. פלסטינים לעומתם לא צפו בסרט בארץ הקודש. אבל רבים מהפלסטינים בדף הפייסבוק של הסרט, שלו יותר מ-20 אלף עוקבים, 
מתרגשים לראות את הסרט אחרי שקרו את הקדימון. אבל יש גם יהודים ופלסטינים שמאוד כעסו על המסר של הסרט. רב אחד בירושלים טיקבק: ‘כל היהודים אוהבי התורה צריכים להימנע מהסרט הזה. ערבים שמתחתנים עם יהודיות יהיו הסוף של ישראל. החרימו את הסרט הזה’. והיה פלסטיני משכם בגדה המערבית שאמר, ‘מוסלמים לא צריכים להתחתן עם כובשים יהודים ציונים’. העובדה שאני יכול להביא להסכמה בין יהודים ימנים לערבים ימנים, כשהם מעולם לא הסכימו על דבר, אומרת שעשיתי משהו נכון עם הסרט הזה”.
אתה עומד להשתתף בשיחות שלום לא-דיפלומטיות בכנס Comedy for a Change [הראיון פורסם לפני הכנס, ע”ק].
“המסר שלי יהיה הצעה חלופית למחסום-הדרכים הנוכחי בין הממשלה הישראלית והרשות הפלסטינית. המסר שלי, שנגענו בו בראיון, יהיה מהפכני, ואם רוב הישראלים והפלסטינים ילכו בעקבותיו, הוא יביא שלום לארץ הקודש. התוכנית שלי תתייחס לכל הנקודות הבעייתיות, כולל זכות שיבה לכל הפליטים הפלסטינים, מעמדה הסופי של ירושלים, ואיך לשחרר את הכעס בין הצדדים כדי להביא שלום בר-קיימא לאזור. הדיון ביני לבין איש הטלוויזיה הישראלי ליאור שליין, שיציג את יוזמת השלום שלו מטעם הישראלים, יהיה קורע מצחוק”.
''Peace after Marriage'' – Official Trailer from Ghazi Albuliwi on Vimeo.
אתה חושב שקומדיה והומור באמת יכולים לפתור סכסוכים, אפילו אם הם טעונים לאומית או דתית?
“לא, אבל מה שקומדיה יכולה לעשות זה לגרום לאנשים שנמצאים בחוסר הסכמה לפקפק באופן תת-מודע בסכסוך ובשנאה שמאחוריו. גיבור סרטי, ערפאת, מספר בדיחה על הסקס הראשון עם אהובתו הישראלית: ‘זו הפעם הראשונה שפלסטיני התפוצץ כל כך קרוב לישראלי בלי לגרום לנפגעים’. הרבה ישראלים צחקו מהבדיחה הזאת בירושלים, והרבה ערבים צחקו ממנה בפסטיבל הסרטים באבו דאבי. האם שיניתי את דעתם בנוגע לסכסוך? לא. אבל באותו רגע של צחוק, שני הצדדים שכחו את השנאה שלהם זה לזה בזמן שצחקו יחד, אפילו שהם לא היו באותו אולם כשזה קרה”.
סרטך לא הוקרן בישראל, מלבד בפסטיבל. מדוע?
“אני לא יודע למה. אני חושב שישראלים פה היו אוהבים את הסרט. הסיבה היחידה שאני יכול לחשוב עליה היא שזו מזימה סודית של הליכוד נגד הסרט. המתנחלים האורתודוקסים לא רוצים שהמסר שלי על אהבה וסקס חופשיים בין הנשים היהודיות שלהם לבין גברים פלסטינים יתפשט. תסתכל על חוק הלאום, הוא לא עוסק בשימור זהות יהודית, אלא בלמנוע מפלסטינים כמוני את ההזדמנות להכיר בחורה ישראלית נחמדה להתחתן איתה ולאכול חומוס”.
אומרים לך שיש לך חוש הומור יהודי? כיליד ירדן שגדל בברוקלין, מאיפה זה הגיע?
“כן, התקשורת השוותה אותי לוודי אלן, בין השאר כי שנינו מגיעים מרקע של סטנדאפ וגדלנו בניו יורק סיטי. אני מתלוצץ, אבל זה נכון, אם אתה גר בניו יורק מספיק זמן אתה מומר אוטומטית ליהודי נוירוטי. אין לך בחירה בזה. חוש ההומור שלי, שאכן נשען על הצד היהודי, מגיע מהשפעות קומיות יהודיות מוקדמות, ובהן מל ברוקס, וודי אלן, לני ברוס וניל סיימון”.
התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 19.12.2014
הפוליטוקבקיסטים // רבע לדיגיטל
כל Share קובע
לקראת הבחירות, פרופ’ קרין נהון מנתחת בבלוגה “שומרת סף” את הפעילות של הפוליטיקאים ברשתות החברתיות, אשר מרוכזת באמצעות פרויקט “כיכר המדינה” של הסדנה לידע ציבורי.
בראיון היא מונה הבדלים בין השימושים ברשתות החברתיות במערכת הבחירות הנוכחית ובקודמתה: “בבחירות הקודמות המגמות הרציניות היו התמקדות בפלטפורמה אחת – בעיקר בפייסבוק, היום יש גם התמקדות בטוויטר ובוואטסאפ. בקודמות היו הרבה קמפיינים שליליים אנונימיים, ועכשיו יש קמפיינים שלייליים אבל הם מטעם גוף – אתה מזהה את הגוף, או הפוליטיקאי”.
הבדל גדול נוסף הוא השימוש במדיום סרטוני הווידאו, אומרת נהון: “נכון שהיה שימוש במערכת הבחירות הקודמת בממים ו-ווידאואים, אבל לא ברמה של הבחירות האלה. היום יש מיקוד חזק בווידאואים. דבר נוסף הוא היציאה של המיעוטים מהארון – למשל על חרדיות שרוצות להיבחר, קהילת הלהט”ב והאימייל ששלח אוחובסקי להרצוג – אנחנו רואים מגזרים שפעם לא נשמע קולם כל כך והפעם כן, בעזרת הרשתות החברתיות. דבר נוסף זה יכולת המעקב אחרי המידע. החברה האזרחית מסוגלת לעקוב אחרי זה, ולא רק העיתונאים כמו בעבר. יש פתאום כלים ליצור מעקב יותר קבוע אחרי התבטאויות הפוליטיקאים והסקרים (כמו למשל ‘פרויקט 61‘ של נחמיה גרשוני)”.
הססטטוס של פוליטיקאי שיצר הכי הרבה אינטראקציות: “הווידאו שהעלה ראש הממשלה נתניהו, ‘הביבי-סיטר’. הוא זכה ל-4846 תגובות, 28 אלף לייקים ו-8300 שיתופים”.
יש לי סימפטיה לתיירות דיגיטלית בתל אביב
התיירים של היום עושים שימוש באתרים ובאפליקציות משלב התכנון ועד לטיול עצמו.
איור: גרגורי פילינג
הלה אורן היא מנכ”לית גלובל תל אביב, חברת בת של עיריית תל אביב שעוסקת בפיתוח גלובלי ותיירות. היא משתתפת השבוע בכנס התיירות IMTM של העירייה ומשרד התיירות. בראיון היא מספרת מהי תיירות דיגיטלית ואילו טכנולוגיות זמינות לתיירים שמגיעים לבקר בתל אביב.
הפוליטוקבקיסטים
בנימין נתניהו מתלונן על הסיקור שלו ושל אשתו בידיעות אחרונות ובוויינט.
יצחק הרצוג כותב על הוול של נתניהו וקורא לו להתייצב לעימות.
ציפי לבני מזהירה בטוויטר מפני הדתה של הצבא תחת “הבית היהודי”, ונפתלי בנט משיב לה “אויש תנוחי”.
יאיר לפיד מצייץ שלא ראה מפגינים של ש”ס, ואריה דרעי משיב לו: “איך תראה? אנחנו שקופים בשבילך”.
משה כחלון יוצר סרטון תגובה לסרטון פרשות נתניהו.
באחת התוכניות הקודמות חזיתי שהבחירות יתמקדו בסרטוני תעמולה, סרטוני בדיחות וסרטונים שמקורם לא ידוע במקום בדיונים על הנושאים החשובים על סדר היום. אני מבקש לתקן: נכון להיום, תעמולת הבחירות מורכבת מטוקבקים.
“רבע לדיגיטל” משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ
קראתם ב-nrg את ה”ידיעה” על האישה שהפילה את העובר שלה כי הוא זכר? אולי תלמדו לקח לא להאמין לשטויות שכתובות ב-nrg
הרשת סוערת סביב כתבה שהתפרסמה באתר נרג, המספרת על פעילה פמיניסטית שבחרה להפיל את העובר שלה כי הוא זכר. נושא כואב, אבל נקודה אחת חשובה לא הוזכרה בכתבה: לא היו דברים מעולם.
אין אף פעילה פמיניסטית שעומדת מאחורי ההצהרות הללו. כל הסיפור כולו לקוח מתוך רשומה שנכתבה באופן אלמוני, בבלוג שמנוהל באופן אלמוני, שהוקם ייעודית לצורך מטרה זו – עד לפני פחות מחודש, הוא עוד לא היה קיים בכלל. 
כשהוא עלה, הרשומה שמספרת את סיפור ההפלה האלמוני הייתה הסיפור הראשון שהועלה אליו. מאז עלו אליו עוד כעשרה סיפורים אלמוניים נוספים, גם הם כתובים באותה רוח של להגחיך דיעות ליברליות (למשל, סיפור של אישה שמתלוננת שהיא איבדה משמורת על הילדים שלה בגלל הרגלי הסמים שלה). דף הפייסבוק של הבלוג זכה, בחודש בו הוא קיים, לארבעה לייקים שלמים (מרשים), ועד היום אף אדם לא עומד בגלוי מאחורי הבלוג, אף אדם לא מזדהה איתו ואף אדם לא ערב לכך שהסיפורים בו הם אמת – בעיקר מהסיבה שהם אכן לא אמת.
אבל, רגע, תגידו – העובדה שהסיפורים מובאים באופן אלמוני על-ידי בלוג שצץ למטרה זו לא אומר בוודאות שהם לא נכונים! אחרי הכל, יש אנשים שרוצים לפרסם דברים בצורה אלמונית! ובכן – אולי יש אנשים כאלו, אבל לא ניתן להתייחס אליהם כאל מקור עיתונאי רציני. אם מערכת נרג הייתה מוצאת פתק זרוק ברחוב שכתוב עליו “הפלתי את העובר שלי כי הוא זכר”, שלא ברור מי כתב אותו ולמה, האם היינו מתייחסים אל כך כאל מקור לידיעה? כמובן שלא. כלומר, אני לא יודע להגיד בהכרח לגבי מערכת נרג, אבל אף אדם מתחום העיתונאות לא היה מתייחס אליו כך. בימינו, בעידן האינטרנט, קל מאוד לתת תפוצה לשמועות כוזבת – להקים אתר זו לא בעיה, להעלות לתוכו איזה תוכן שאתה רק רוצה זו לא בעיה. העובדה שמשהו מופיע באינטרנט יכולה להקנות לו איזו אשליה של סמכות, אבל באמת שלפרסם טענה באינטרנט זה לא משהו שיותר קשה לעשות מאשר לכתוב אותה על קיר של שירותים ציבוריים. אם מחר יצוץ בלוג אלמוני שבו אדם אלמוני מתוודה “אני יהודי, והשתמשתי בדם של נוצרים כדי להכין ממנו מצות לפסח” יהיה ניתן להתייחס אליו בדיוק באותה מידה של רצינות כמו שניתן להתייחס לבלוג האלמוני שפירסם את הסיפור הזה.
אם נרג בכל-זאת מתעקשים להביא את הסיפור הזה, יושרה עיתונאית מחייבת אותם לספר שהמקור שלהם היא רשומה שאף-אחד לא חתום עליה ושאין דרך לוודא את האמיתות שלה. אבל הי, אם היו מציגים את הסיפור בצורה הזו, הוא לא היה יוצר כזה ידיעה עיתונאית מעניינת, כי העובדה שמדובר בבולשיט הייתה בולטת מדי.
דרך אגב, הפלה על בסיס מין היא דווקא תופעה מאוד נפוצה, שמתבצעת על-פי רוב על עוברות ממין נקבה. מי שרוצה לקרוא מידע על הנושא שגם מגובה בנתונים – יש ערך על כך בוויקיפדיה, אתר עם אתיקה עיתונאית מעט יותר גבוהה.
[עדכון] הידד! מאז פרסום הפוסט, נרג הכניסו תיקונים לפסקת הסופר של הכתבה וכעת היא מכילה את מילות ההסתייגות “אלא שכנראה מדובר בפיקציה”. קצת חבל שזה הגיע אחרי שרוב הנזק כבר נעשה, אבל זה יותר טוב מכלום. תודה לעודד שהביא את המידע לידיעתי.
דדי שי הוא סטודנט לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ופעיל בעמותת אנונימוס לזכויות בעלי-חיים. בואו לעקוב אחריו גם בפייסבוק, שם פורסם הפוסט במקור בגירסה שונה מעט
לחולדאי יש עוד לאן להידרדר במכירת המרחב הציבורי לחברות מסחריות
עידו בן-יצחק מדווח מחופשה ברפובליקה הדומיניקנית:
חשבתם שחולדאי מפקיע את המרחב הציבורי בשביל חברות פרטיות?
בכניסה לקרנבל רחוב דומיניקני, שוטר (!) אוסר עליי להיכנס עם בקבוק קוקה קולה, כי נותנת החסות לאירוע היא חברת משקאות אחרת. […]אני לא יודע אם זה המשקה המתחרה, אבל אם כן, בהתחשב בשם שלו, אולי האיסור על קוקה קולה הוא דווקא חתרני.
[…]
שאלתי למה אסור. בהתחלה רק הורידו לי את התווית ואחר כך החליטו שבכלל אסור. וגם מוכרים פה משקאות אחרים.
אחרי מות – אמת אמור // ההספד הכן והמרגש של נכד לסבו
כשאברהם רינגל מת בסוף השבוע, נכדו שי החליט לכתוב לו הספד כן, והוכיח שלא חייבים לייפות את המציאות כדי להיפרד לשלום באופן מרגש מבן משפחה שהלך מאיתנו.
צר לי לבשר שסבא שלי, אברהם רינגל, נפטר במהלך הסופ״ש. תיכף אצא ללוויה, שם נציין את גבורתו בזמנים שהאשכנזים כמונו אוהבים להזכיר רבות, אבל אני רוצה לספר עליו כמה דברים אחרים.
סבא שלי גר ועבד ברמלה כל חייו. מה שאמר שאני הכרתי את רמלה כל חיי. במשך שנים התפחדתי לנסוע איתו לקנות דברים, כי סבא שלי היה מתמקח עם המוכר על המחיר של נורה. פעם בשוק רמלה ביקשתי כוס לימונדה והוא ענה – בבית לסבתא יש לימונים.
דברים נוספים שפידחו אותי – כשהוא היה פותח את החגורה במכנסיים כשהוא עוד בדרכו לשירותים, גם במקומות ציבוריים.פעם כשהגעתי אליו לרמלה שאלתי את סבתא שלי איפה סבא, והיא ענתה ״הוא בשירותים, תיכנס!״. אמרתי לה שאחכה בסלון והיא אמרה ״נו תיכנס כבר! הוא מחכה לך״. כשנכנסתי מצאתי אותו יושב שם כשהאסלה בכלל למטה, והוא עם המכנסיים למעלה, סתם קורא עיתון.
פעם הוא היה נוהג להתקשר אליי שאפתח מהר את הערוץ הרוסי בממיר, כי מקהלת הצבא האדום בדיוק מופיעה. פעם אחרת ניסה להסביר לי שאני חייב להתחיל לראות את הגירסה הרוסית של ״גלגל המזל״, שם מגיעים אנשים מכל רחבי המדינה ומביאים איתם מאכלים שונים. בין זכיה מרגשת במקרר לזכיה אפילו יותר מרגשת במכונת כביסה חדשה, איזה ילד רוסי בלונדיני מהסיוטים שלי בלילה היה מתחיל לשיר וכל הקהל היה מוחה כפיים בקצב. ניסיתי להסביר לו שאני לא מבין אפילו את ההגדרות, והוא היה אומר ״אבל תראה כמה אוכל יש להם שם!״.
סבא שלי כעס על כך שכשהגיע לגיל 89 החלו לעשות לו בעיות עם רישיון הנהיגה שלו. הוא לא הבין מה קרה פתאום שרוצים לקחת לו את הרישיו. אחרי מלחמה עיקשת בשילטונות החוק האכזריים, הוא קיבל אישור מיוחד לנסוע אבל אך ורק בתוך רמלה. תגובתו – ״מה אני צריך יותר מזה״. פעם שאלתי אותו למה סבתא לא יודעת לנהוג והוא ענה ״מה זאת אומרת, היא יודעת לנהוג על חמור!״. על אותה שאלה ענתה סבתא שלי – ״למה אתה אומר שאני לא יודעת לנהוג? אני יודעת טוב מאוד. על חמור״. תמיד – תהיתי למה לעזאזל שיתאמו תשובה כזאת?!
האגדה מספרת שכשנולדתי הוא שאל ״איך לבת שבע יצא ילד כל כך מכוער?״. עם השנים הוא התחיל לקבל את זה שאני כנראה לא הייתי שורד בשואה. הוא היה נהנה להתווכח איתי על פוליטיקה, ותמיד ניצל את העובדה שאני מגיע לשאול אותי את דעתי. מעולם לא שיניתי את דעתו על שום נושא בעולם, ואלוהים יודע שניסיתי.
אני יודע שאני חמדן לבקש עוד זמן עם אדם שחי 92 שנה, אבל כנראה משהו בעקשנות שלו דבק בי.
בזק בינלאומי מסכלת ומעכבת התנתקות לקוחות; משרד התקשורת בודק
שקרים, הטעיות והפרת הרשיון בנסיון של בזק בינלאומי למנוע מלקוח להתנתק; בזב”ל: המתואר אינו תואם את העובדות לאשורן; משרד התקשורת: הגיעו מספר תלונות, נבצע הליך בדיקה מעמיק ונחליט אם וכיצד לפעול
יש ספקיות תקשורת שלא יודעות להיפרד – במקום לנתק מנוי שמבקש זאת, הן מעכבות את הבקשה בדרכים שונות ומחייבות אותו לשוחח עם נציגי סיכול התנתקות, המכונים בשם המכובס “נציגי שימור לקוחות”, הכל כדי לסכל את העזיבה. קחו למשל את בזק בינלאומי. הלקוח תום כספי ביקש להתנתק, אחרי שהחברה הטרידה אותו בשתי שיחות שיווקיות שמיועדות לקהל הרוסי (כספי מברר במקביל מאיפה יש לבזב”ל מידע על מוצאו, והאם מדובר במאגר מידע לא חוקי). הוא ביקש לבצע את הניתוק ללא שיחה עם נציגי שימור לקוחות שיעכבו אותו. בזק בינלאומי החליטה שזה לא הולך לקרות. זה לא המקרה היחיד, אמרו לנו במשרד התקשורת, והנושא בבדיקה.
החוק עומד לצדו של הלקוח כספי. בזק בינלאומי מספקת שירותים מכוח רשיון שמשרד התקשורת נתן לה, “רשיון מיוחד למתן שירותי אינטרנט”. לפי הרשיון, “מנוי רשאי לבקש מבעל הרשיון בכל עת הפסקת שירות או הפסקה מוחלטת; לצורך כך, יוכל מנוי לפנות אל בעל הרשיון בכתב עו בעל פה”. הרשיון מפרט את הדרכים לפניה “‘בכתב’ – לרבות באמצעות דואר רגיל, פקסימיליה, דואר אלקטרוני, טופס מקוון וכן שיחוח (CHAT) הניתן לשמירה ולאחזור ע”י המנוי; ‘בעל פה’ – בטלפון או בהודעה בעל פה במרכז שירות לקוחות של בעל הרשיון, ככל שקיים”. במילים פשוטות, החברה לא רשאית לקבוע איך הלקוח יודיע על ניתוק, ולא רשאית לחייבו לנהל שיחה עם נציגי סיכול התנתקות. בעל הרשיון חייב לבצע את הניתוק “לא יאוחר מיום העבודה לאחר מועד מסירת ההודעה לבעל הרשיון, והכל אם לא נקב המנוי במועד מאוחר יותר בהודעת הביטול”.
כספי ניסה לשלוח פקס למספר שמופיע באתר, אך הפקס לא עבר אחרי שמונה נסיונות. עבירה על הרשיון: בזב”ל לא מחזיקה קו פקס תקין ופעיל שמקבל התנתקות.
דוברת בזק בינלאומי, אורטל זוהר-וולף, לא השיבה על השאלה מדוע הפקס של בזב”ל לא עובד.
כספי התייאש מהפקס ופנה לצ’ט עם נציגת שירות לקוחות, וביקש ממנה לנתקו. הנציגה סירבה והסבירה ש”ביטול המנוי מתבצע מול מחלקת קשרי לקוחות שלנו וכרגע הם סגורים”. מחלקת קשרי לקוחות, פירטה הנציגה בצ’ט, זמינה בטלפון בימים א’-ה’ בשעות 8:00-15:00. שעות הפעילות המוגבלות של המחלקה מעידות שבבזב”ל לא ממש רוצים שהלקוחות יצליחו להגיע אליה ולהתנתק. הנציגה כתבה לכספי: “טכנית אני לא יכולה לבטל את המנוי, כמו בכל חברה יש מחלקות שונות ולכל מחלקה שעות פעילות משלה. אתה כרגע שמחלקת שירות לקוחות ולא קשרי לקוחות- באותה מידה יכולת לפנות לתמיכה הטכנית בבקשה לביטול וגם הם לא יכלו לבטל לך את המנוי- הביטול מתבצע מול קשרי לקוחות. אנו חברה שומרת חוק”.
כאמור, החברה לא שומרת חוק: סירובה של הנציגה לבקשת הניתוק בכתב מנוגדת לתנאי הרשיון של בזב”ל – שמחייבים קבלת בקשות התנתקות בצ’ט, ושאין בהם חיוב של הצרכן להתנתק בשיחה טלפונית או בפנייה למחלקה מסויימת.
דוברת בזב”ל לא השיבה על השאלה מדוע נציגי השירות בצ’ט של החברה מסרבים לנתק לקוחות.
הנציגה גם הציעה לכספי להתנתק דרך “נתק”, אתר צד ג’ שלא שייך לבזב”ל, שמאפשר לשלוח בקשות התנתקות בפקס לחברות תקשורת. כספי הסביר לה שכבר ניסה לשלוח דרך נתק (פעם אחת) ובאמצעות שירות הפקס המקוון myfax.co.il (שבע פעמים). שני השירותים לא הצליחו לשלוח פקס לבזב”ל.
כדי לוודא שלא מדובר בטעות מקומית של אותה נציגה, בדקתי זאת בצ’ט עם נציג שירות אחר. הוא חזר על הטענה שלפיה “ניתוק מתבצע מול מחלקת קשרי לקוחות שלנו”, “אין אפשרות להתנתק דרך האתר, רק דרכם טלפונית” (הפרה של תנאי הרשיון). הנציג סירב לספק מספר פקס וכתובת אימייל להתנתקות.
דוברת בזב”ל לא השיבה על השאלה מדוע נציגי שירות מסרבים לספק ללקוחות פרטי התקשרות לצורך התנתקות.
הנציג שעמו צ’וטטתי טען שהפקס של מוקד שירות הלקוחות לא מקבל בקשות התנתקות: “אני מוקד שירות הלקוחות. מה שיש לי זה את הפקס שלנו. הוא לא רלוונטי אליך. הפקס יגיע לכאן ולא יהיה מה לעשות איתו. גם במידה ותשלח לי פקס אצטרך לקשר אותך טלפונית לנציג קשרי הלקוחות”. טענתו זו עומדת בסתירה לכתוב באתר בזב”ל, שם נכתב שאחד מתפקידי מוקד השירות הוא טיפול ב”בקשות הפסקת שירות”.
דוברת בזב”ל לא השיבה על השאלה מדוע נציג השירות שיקר לגבי הפקס ומנע שימוש בו להגשת בקשת התנתקות.
לזכותו של הנציג ייאמר שגם הוא הפנה אותי ל”נתק”. שלוש בעיות יש עם ההפניה הזאת: האחת, אין סיבה שלקוח בזב”ל יאלץ להשתמש באתר חיצוני ולא יוכל לקבל מנציג השירות מספר פקס ישיר של בזב”ל; השניה, תנאי השימוש של “נתק” מחייבים את המשתמשים לאשר שהם מסכימים לקבל מסרים פרסומיים; השלישית, הנציג הבהיר לי שגם אם אתנתק באמצעות “נתק”, “עליך לוודא מול המחלקה בצורה טלפונית שאכן נותקת” – שוב, תוך הפרת תנאי הרשיון, שלא מתנים התנתקות בשיחת טלפון.
דוברת בזב”ל לא השיבה על השאלה מדוע נציגי השירות של החברה מפנים לקוחות להתנתקות דרך “נתק”.
כספי נותק לבסוף בדרך שבזב”ל כפתה עליו, שממנה ביקש להימנע ושכפייתה מנוגדת לתנאי הרשיון – שיחת טלפון עם נציגת קשרי לקוחות, שהתקשרה אליו למחרת הצ’ט. “ביקשתי שתנתק, היא התווכחה איתי 10 דקות ובסוף ניתקה את המנוי. הם לא אמורים לכבד את החוק ולנתק אותי כשאני מבקש ולחסוך ממני את הוויכוחים המעצבנים האלו?”, תוהה כספי.
דוברת בזב”ל לא השיבה על השאלה מדוע החברה מאלצת לקוחות לשוחח עם “נציגי שימור”.
משרד התקשורת: התקבלו מספר תלונות, נבצע בדיקה מעמיקה
דוברת בזב”ל אורטל זוהר-וולף, שכאמור לא השיבה לרוב השאלות הפרטניות שנשלחו אליה, פתחה את תגובתה בהכחשת העובדות, אף שאלו תועדו בצילומי מסך שנשלחו אליה. “המתואר בפנייתך אינו תואם את העובדות לאשורן”, כתבה, ואז כתבה משפט שאינו תואם את העובדות לאשורן: “בזק בינלאומי מקפידה בהוראות החוק והרישיון, קלה כבחמורה” (על האמינות של הדוברות של בזק בינלאומי אפשר לקרוא כאן).
לדברי הדוברת, “כתובת החברה, מספרי הטלפון, הפקס, כתובת מייל גם של נציב תלונות הציבור, אפשרות לביטול שירותים דרך האזור האישי באתר וטפסי פנייה מקוונים המאפשרים הליך של ניתוק מול מוקד פניות ציבור ובנוסף, פנייה ישירה גם למנהלים הרלוונטיים -מפורסמים כולם באתר החברה, כמו גם במכתבי ההצטרפות, בהסכם ההתקשרות ובחשבוניות הנשלחות ללקוחות מדיי חודש בחודשו”. זו אינה הגדלת ראש מצד בזב”ל, אלא בסך הכל ציות לתנאי הרשיון, שמחייבים פרסום פרטי התקשרות אלו. לגבי היעדרה של כתובת אימייל להתנתקות מהעמוד הרלוונטי באתר בזב”ל מסרה הדוברת: “לעניין כתובת מייל גם של פניות הציבור, דאגנו שתופיע אף היא בנוסף לכל הרשום לעיל (היא הופיעה תמיד ובשינוי גרסת האתר האחרונה ככל הנראה לא עודכנה) ולכן, תודה על הפניית תשומת הלב”.
דוברת בזב”ל סיכמה את תגובתה: “נדגיש כי בכל ערוצי השירות ניתן לבקש את הפסקת השירות, וזו מתבצעת בתוך פרק הזמן שקבוע לכך ברישיון החברה”. המשפט הזה אינו תואם את העובדות לאשורן. כאמור, שני הערוצים שבהם ביקש הלקוח כספי להתנתק, הפקס והצ’ט, לא תפקדו, נציגי השירות שיקרו והניתוק הגיע רק אחרי שהוא אולץ לשוחח עם נציגת סיכול ההתנתקות.
ממשרד התקשורת נמסר בתגובה: “מספר תלונות שהגיעו למשרד התקשורת ונבדקו, טענה החברה כי בחלק מהמקרים לא בוצע הליך של הפסקת שירות כיוון שפרטי הזיהוי שהועברו בבקשות לא תאמו את המעודכן במערכות החברה. בכוונת משרד התקשורת לבצע הליך בדיקה מעמיק ואז יוחלט בהתאם האם וכיצד לפעול”.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
