הרשת האפלה והטובה ️ מחשבים את קיצם הפסולת לסל תרבות רבע לדיגיטל

יובל אור, כוכב הסרט “הרשת האפילה”, מספר על הדארקנט – האם היא באמת מפוקפקת כמו שמציגים אותה? • ורד ירוחם, במאית-שותפה של הסרט “שאריות”, מדברת על הסוף המפתיע של רבים ממוצרי הטכנולוגיה שאנחנו זורקים • וגם: ההתמודדות המקורית של הניו יורקרים עם פסולת אלקטרונית

אור באפלה

אל תוך הרשת האפלה (2016) הטריילר from Zygote Films on Vimeo.

יובל אור נכנס לדארקנט ויצא משם עם הסרט “אל תוך הרשת האפלה”, שהוא התסריטאי והכוכב שלו. “הסרט התחיל בכלל כמסע שרצינו לצלול לתוך השווקים המוצפנים של הדארקנט”, סיפר בראיון מקדים לעורכת רבע לדיגיטל, אחינעם קפון. “זה מה שעניין אותנו ואת ערוץ 1, ועם הזמן גילינו שזה עולם ומלואו – הרבה יותר עמוק מרק השווקים שמושכים הרבה תשומת לב בגלל הנשק, הסמים, הסחר בתמונות פדופיליה. מה שמצאנו מעבר לזה זה אנשים אידיאליסטיים שמנסים להקים סוג של עולם מקביל. שהשאיפה שלהם זה לצאת מהשלטונות שמנהלים לנו את החיים – דמוקרטי או דיקטטורי, זה לא כזה משנה להם. וזה בעצם הפך להיות לב העניין בסרט, איך האנשים האלה רואים את העולם שלנו, איך הם מנסים לבנות עולם חדש ואיך זה הולך להראות ואם זה הולך להיות בכלל.

“איתי לנדסברג, המנהל התיעודי בערוץ 1, נדלק על הנושא ורצה שנעשה לו סרט. חשבנו שמבחינת החוק יהיה קשה לצלם אותי עושה עברות – מזמין סמים, ודאגנו שהמשטרה תעצור אותי. באמת באחת הפגישות עם המשטרה לקראת צילומים הם הזהירו אותנו מלקנות דברים בדארקנט כי הם פתחו תיק פלילי נגד עיתונאית אחרת שעשתה את זה, והבנו שזה גם לא כזה מעניין – עשו מלא כתבות בנושא.

“קודם כל דארקנט זה לא דבר אחד ויחיד, אבל המושג בעצם זה כל רשת מוסתרת שניתן לגשת אליה רק באמצעות תוכנות מיוחדות, לרוב תוכנת TOR שהיא הכי פופולרית לכניסה לדארקנט – גם מוסתרת וגם שהמידע שעובר שם מוצפן. TOR זה הכי קל והכי פופולרי, אבל יש מלא רשתות כאלה, ולצורך העניין כל צבא או כל ארגון חשאי בעולם גם משתמש או מקים סוג של דארקנט בעצמו, זה קשור אצלנו בראש למשהו פלילי אבל זה לא בהכרח.

“האנשים שנחשפנו אליהם רוצים לשנות את העולם, כל אחד בדרכו – יש חלק שמעורבים בביטקוין, מטבע וירטואלי חילופי, שבזמן שעבדנו על הסרט הערך שלו עלה מ-400 דולר ל-1200 דולר לביטקוין, זו הוכחה שיש לדבר הזה כוח, ולתנועה הזו כוח. זה כוח שבשנתיים שלוש האחרונות הולך ומתגבר. הם מעורבים לדוגמא בבניית דארקנטים שמאפשרים לתקשר באנונימיות ועובר דרך אפליקציות שמעורבות. זה פחות להפיל שלטונות – אלא יותר לחיות את החיים שלהם בצורה חופשית”.

הסרט המלא כאן.

מחשב יד שנייה מהזבל

מחשבים מושבתים, שישראלים זורקים לפח או מניחים ברחוב, הופכים למחשבים פעילים של פלסטינים, מגלה הסרט “שאריות”, שעוקב אחרי המסלול של החפצים שאנחנו זורקים, דרך אלטעזאכנים, שווקי פשפשים וסוחרים. במאית-שותפה של הסרט, ורד ירוחם, סיפרה בראיון מקדים לעורכת קפון: “הסרט מתאר את המסלול שעושים החפצים הישנים בבית – כורסה, ספה, מחשב. שמים אותם מתחת לבית והם נעלמים תוך שעתיים. מה קורה להם? להם הם נעלמים? חקרנו את זה וגילינו שיש מערכת שלמה של אנשים שמעבירים את החפצים, חלק גדול לשטחים, חלק לשווקי יד שנייה, ובשטחים יש סצנה מטורפת של מכירה פומבית מדי לילה – כל הסחורה שנאספת מכל הארץ נמכרת שם. אנחנו צילמנו בין 70 ל-100 משאיות ביום, מפוצצות סחורה. ואז יש שם חנויות שמתמחות – סלונים, ספות, טכנולוגיה וחשמל.

“אנחנו התמקדנו בשניים – אחד ששיפץ רהיטים, והכי התמקדנו במעבדת מחשבים – הם שם מקבלים הכל מהכל – כמויות שאין לתאר, ומשפצים ברמות הרבה יותר גדולות מחברות המקור. הם הרבה פעמים מלמדים את עצמם דרך סרטונים ביוטיוב. בעצם זה לא מיחזור, זה קיימוּת, זה לצרוך פחות – והם עושים את זה, נותנים לדברים סיבוב שני ושלישי. אבל הם שואפים להיות אנחנו ורוצים לקנות את הדבר החדש. הסרט מדבר על תרבות הצריכה, סוג של תרבות הפוכה. המוצר נזרק – אבל בעצם מתחיל חדש”.

סדנת היכרויות עם זבל אלקטרוני

אנחנו קונים מכשירים אלקטרוניים, משתמשים בהם וכשהם מפסיקים לעבוד ובלתי ניתנים לתיקון – זורקים אותם, כל זה בלי לדעת איך הם עובדים, איך וממה הם מורכבים ומה זה עושה לאיכות הסביבה. הפסולת האלקטרונית מהווה 2% בלבד ממטמנות הזבל בעולם, אבל אחראית לכ-70% מהפסולת הרעילה, לפי מנכ”ל Electronic Recyclers International, חברה שעוסקת במיחזור פסולת אלקטרונית.

במחסן הפסולת האלקטרונית גוואנוס בניו יורק יזמו את “חפירות יום רביעי”, אירוע שמשלב לימוד ואמנות סביב פסולת אלקטרונית. “‘חפירות יום רביעי’ הוא אירוע שמאפשר לציבור ולמתנדבים לפרק מוצרי אלקטרוניקה, כדי לראות מה יש בפנים”, אמרה יזמין מיהוג’ביץ’, מנהלת תוכניות בגוואנוס, לאתר ניו יורק סיטי לנז. “התחלתי את ‘חפירות יום רביעי’ כי רציתי שאנשים יבינו מה יש בתוך מוצרי האלקטרוניקה שלהם, […] שישאלו שאלות על דברים שאנחנו משתמשים בהם מדי יום אבל לא יודעים מה הם, ממה הם מורכבים. […] אמנות היא דרך נהדרת עבור הציבור ומתנדבים להיכנס לתחום איכות הסביבה”.

---

עורכת: אחינעם קפון; טכנאית: ?; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-???????. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net

---

אד שירן עוזר למוזיקאית שנחסמה מעצר תוקף האפילפסיה בטוויטר » האחראי על האינטרנט

אד שירן נ’ חברת המוזיקה של אד שירן

שרלוט קמבל היא מוזיקאית בריטית שהוציאה שני אלבומים במימון-קהל, מופיעה בין השאר ברכבת התחתית של לונדון, ושומרת על קשר עם אוהדיה בדף האמנית שלה בפייסבוק, שאליו העלתה סרטון בן 15 שניות מהקאבר שלה ל-Castle on the Hill של המוזיקאי המצליח אד שירן, וקישור לקאבר המלא ביוטיוב שלה. חברת התקליטים של שירן, אטלנטיק/וורנר, לא אהבה את המחווה, וסימנה את הסרטון כפוגע בזכויות היוצרים שלה. פייסבוק הודיעה לקמבל שהיא חסומה מפייסבוק לשלושה ימים, ושהפרה נוספת תגרום לחסימתה לצמיתות.

“אני אוהבת את המוזיקה של אד שירן ותמיד עושה קאברים לשירים שלו ברפרטואר הרחוב שלי”, אמרה קמבל בראיון לאתר טורנטפריק. “אני מוצאת אותם קלים ללימוד כי אני משמיעה אותם שוב ושוב בבית אז אני יודעת את כל המילים בע”פ”.

עד כאן סיפור סטנדרטי של חברת תקליטים שמגינה באגרסיביות על זכויות היוצרים ברשת. ומכאן, סיפורו של מוזיקאי סופר-מצליח מהדור החדש, אד שירן, שהחל גם הוא את דרכו בהופעות קטנות בפינות רחוב ובפאבים. לדבריו, מי שהפך אותו לכוכב הגדול שהוא היום הם המעריצים, והם עשו זאת באמצעות פיראטיות אינטרנטית. “זה היה שיתוף קבצים. אני יודע שזה דבר רע להגיד, בגלל שאני חלק מתעשיית המוזיקה שלא אוהבת שיתוף קבצים בלתי חוקי”, סיפר בראיון לסי.בי.אס ניוז בתחילת החודש. “שיתוף קבצים בלתי חוקי הוא מה שעשה אותי. אלה היו סטודנטים באנגליה שהלכו לאוניברסיטה, ששיתפו אותי זה עם זה”. כשנשאל מה הוא חושב על שיתוף קבצים היום, הוא אמר: “אני לא חושב ששיתוף קבצים קיים היום. […] אני חושב שאנשים עושים ריפ מיוטיוב. זה דבר. אבל אני מרגיש שזה כל כך כל לעשות סטרימינג”.

מעריצים של קמבל (ושל שירן) התחילו להתמרמר ברשת על חסימתה של קמבל, והדברים הגיעו לידיעתו של שירן. הוא ניגש לדף הפייסבוק שלה וכתב לה פוסט לא רשמי עם שגיאות דקדוק והקלדה:

בדיוק ראיתי את הסרטון שלך, בטוח שאין לזה שום קשר אלי, אני בלאדי אוהב לראות אנשים עושים קאבר לשירים שלי, אחד הדברים הכי טובים בעבודה שלי זה לראות אנשים אחרים שמוצאים בזה הנאה. שאלתי מה קרה ומסתבר שזה בוט שוורנר מחזיקים שעובד על איזה אלגוריתם מוזר (אין לי מושג מה זה אומר) אבל זה פשוט צירוף מקרים שזה היה הסרטון שלך. החלפתי מילים, ואני אסדר את זה. שוב סליחה. תמשיכי מה שאת עושה, זה אחלה

אד X

נעצר חשוד במתקפת האפילפסיה

עדכון בפרשת התקיפה האפילפטוגנית (מעודדת התקף אפילפטי) האינטרנטית:

העיתונאי קורט אייכנוולד סובל מאפילפסיה ולא מסתיר עובדה זו מהציבור. לדבריו, זמן קצר אחרי שפרסם כתבה נגד דונלד טראמפ, אז מועמד לנשיאות ארה”ב, שלח לו משתמש הטוויטר “Mike’s Deplorable AF” סרטון שבו “איזשהו סוג של אור מהבהב, עם עיגולים מרצדים ותמונות של פפה [צפרדע קומיקס שאומץ ברשת על ידי תומכי תנועת האלט-רייט בארה”ב] עף לכיוון המסך. הוא מה שנקרא אפילפטוגני – דבר שגורם להתקפים. למזלי, מאחר שעמדתי, פשוט הפלתי את האייפד לרצפה ברגע שהבנתי מה מייק עשה. הוא נחת עם פניו כלפי מטה על רצפת חדר השירותים”. בדצמבר שלח לו הטוויטריסט @jew_goldstein סרטון “הבהוב ועליו המסר ‘מגיע לך התקף’”. בתגובה הגיש אייכנוולד בקשה לבית המשפט המחוזי של דאלאס להורות לטוויטר למסור לו את פרטיו של “ג’ו גולדסטין”, כדי שיוכל לתבוע אותו על תקיפה וסעיפים נוספים.

אתמול דיווח אייכנוולד בטוויטר על התפתחות בפרשה: “אחרי חקירה בת 3 חודשים, ה-FBI עצר הבוקר את האיש שתקף אותי עם הבהוב בטוויטר שגרם להתקף. הוא עומד בפני כתב אישום פדרלי וצפוי להיות מואשם בידי התובע המחוזי של דאלאס על אישומים שונים בימים הקרובים. פרטיהם של כל האנשים ששלחו לי הבהובים אחרי שגילו על התקיפה נמצאים כרגע בידי ה-FBI. יותר מ-40 אנשים שלחו הבהובים כרגע שגילו שהם יכולים לגרום להתקף. פרטי התיקים שלהם בידי ה-FBI. תפסיקו לשלוח אותם”.

He currently faces federal charges & is expected to also be indicted by the Dallas District Attorney on different charges in next few days.

— Kurt Eichenwald (@kurteichenwald) March 17, 2017

ה-FBI הודיע שהחשוד הוא ג’ון ריין ריבלו, בן 29, מסליסברי, מרילנד, והוא נעצר בחשד לסייברארבנות (cyberstalking). פרקליטו של אייכנוולד, סטיבן ליברמן, אמר לניוזוויק () ש”מה שמר ריבלו עשה עם הודעת הטוויטר שלו אינו שונה ממישהו ששולח פצצה בדואר או מעטפה מלאה בנבגי אנתרקס. לא היה זה תוכן ההתקשרות שנועד לשכנע מישהו או לגרום לו להרגיש רע עם עצמו; זו היתה תקשורת אלקטרונית שתוכננה כך שתהיה לה השפעה פיזית”.

(תודה, @yayouro)

---

משודר בגלצ בפינה “האחראי על האינטרנט” בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר. הפינה משודרת מדי שבת ב-19:30

---

סכנת התלתפסות והצעצועים מז”פסת תלת-ממד רבע לדיגיטל

צביקה גרינברג מדבר על הגבלת ייבוא מדפסות תלת ממד – האם אכן יש בהן סכנה? גל ביטנסקי מספר על הסכנה בבובות המחוברות לרשת, ועלולות להוות אמצעי ריגול. וגם – כשמדפסות תלת מימד עוזרות בפענוח פשעים:

ובלילה הייתי בובה מסוכנת

ב-2014 יצאה לשוק “קיילה דול”, בובה שמדברת ועונה על שאלות, באמצעות חיבור לאינטרנט ומציאת תשובות שם, בדומה לרמקולים החכמים עם העוזרים האישיים של אמזון וגוגל. באמצע פברואר, ה-Bundesnetzagentur, סוכנות הרשת הפדרלית הגרמנית, אסרה על מכירתה והורתה על הוצאתה מהחנויות מחשש שתשמש מתקן ריגול, וציינה כי פריטים המכמינים מצלמות ומיקרופונים עלולים לפגוע בפרטיותם של אנשים על ידי הקלטה ושידור שיחות המתנהלים בקירבת הבובה.

גם קלאודפטס הן בובות מחוברות, אבל לא חכמות במיוחד – הן מאפשרות להורים להקליט הודעה באפליקציה ולילדים להשמיען דרך הבובה, ולילדים להקליט הודעה דרך הבובה, שמושמעת להורים דרך האפליקציה.

בניגוד לחשש התאורטי במקרה של קיילה, קלאדופטס עוררו חששות מעשיים: מומחה הסייבראבטחה טרוי האנט חשף שקלאודפטס שמרו הקלטות של ילדים והורים במאגר מידע לא מאובטח. פניות לחברה בנושא נענו לטענתו בהתעלמות, ובהמשך השתלטו פרצנים על מאגר המידע באמצעות כופרה. דיברנו על כך עם מומחה הסייבראבטחה גל ביטנסקי.

מישהו נתן לך תלתפסת להעביר?

“אחד מחברי המייקרים, ושוחר הדפסות תלת מימד, גילה שהמדפסת שלו עוכבה במכס והוא צריך נספח חדש של תיקון להוראות ייבוא”, דיווח אלחנן מעין למגזין 3DZone.

בקובץ התקנות – שיעורי מכס, מס קנייה ותשלומי חובה 1807, שמדינת ישראל פרסמה ברשומות ב-9/1/2017, הופיע “צו יבוא חופשי (תיקון) התשע”ז-2017”, ובו סעיף שקובע כי “מדפסות תלת-מימד מוזנות ממתח נקוב העולה על 9 וולט, או מוזנות ממתח נקוב שאינו עולה על 9 וולט, אך מיובאות עם ספק כוח” ו”מדפסות תלת-מימד אחרות” דורשות “אישור ת”ר 60950″ מ”ביטחון פנים”.

אולם כשליאור פרדמן ביקש אישור מהמשרד לבטחון פנים הם לא ידעו במה מדובר, ושלחו אותו לברר במשטרה.

שוחחנו בתוכנית עם צביקה גרינברג, מנהל שיווק תלתפסות ב-3DSystems, שסיפר בראיון מקדים לעורכת אחינעם קפון: “היתה לי חברה במשך עשרים וחמש שנה שייבאה, כך שהייתי החלוץ גם בתוכנות ובמדפסות ובסורקים תלת ממדיים ואני מתעסק בכל הדברים שקשורים בכך. בעיות הרגולציה מחולקות לשניים: אחד דברים טכניים – עמידה בתקנים, קרינה חשמלית וכו’, שזה בדרך כלל על היצרנים הבין לאומיים, שעומדים בתקנים האלה. השנייה זה עניין היבוא – וכאן המדינה מכניסה את היד לכיס המייבאים, אבל זה נגיד עוד לגיטימי. העניין הבעייתי הוא התקנה לבטחון פנים, שזו הנקודה השנוייה במחלוקת. אם זה לא היה מעצבן, זה היה מצחיק.

“השאלה היא האם צריך תקן בכלל. הסיבה שהם רוצים תקן זה שאולי מישהו יעשה משהו שקשור לנשק. עכשיו, אני יכול לומר שהדפסה תלת ממדית זו השיטה הכי פחות מתאימה לנשק – יקרה, לא מדויקת, חומרים לא מתאימים, ומכל הדברים הדפסה הכי איטית ויקרה לייצור נשק. עוד אף אחד לא ייצר נשק. לעומת זאת – פטיש, צינור, אבן ומנטוס עם קוקה קולה זה הרבה יותר מסוכן. כתב של ערוץ 10 נכנס עם אקדח מודפס וזה גרר דיון בוועדת הפנים – לא ירה, התפוצץ ביד. זה פעולת יחסי ציבור של מישהו שמשווק מדפסות. הבעיה האמיתית היא לא ייבוא המדפסות אלא הרגולציה – מי יעשה, מי מבין, מי משתמש? הנשק האמיתי הוא התוכן – מדפסת תלת ממדית ניזונה מקובץ, ממידע, מתוכנה. את התוכנות מורידים באינטרנט.

“השאלה הנוספת היא על מה רוצים לפקח ואיך אפשר. אני לא יודע על מה – אם רוצים על הכניסה של המדפסות לארץ, או על איך משתמשים ביום יום. בשורה התחתונה יש בארץ אלפי מדפסות תלת מימדיות שמדפיסות בניינים, ואין עליהן מפקחים. מתים שם אנשים ואף אחד לא מפקח. מאיפה יביאו כוח לרגולציה?”

ממשרד הכלכלה נמסר בתגובה: “המשטרה דרשה להגביל מדפסות תלת-ממד אבל חזרה בה. לכן, אין פיקוח על ייבוא מדפסות תלת-ממד, והדבר אף הובהר למכס על ידי המשטרה ומשרד הכלכלה. אם ישנו יבואן הנתקל בבעיה, נשמח לעמוד לרשותו”.

עוד בנושא:

איך רובה פלסטיק הפך לסיוט הגדול ביותר של הממשל האמריקאי

רצח מ-2D ל-3D

במקום לפחד מתלתפסות וסריקות תלת-ממד, משטרת ישראל והמשרד לבטחון פנים יכולים להשתמש בהן ככלי לפענוח פשעים.

בשנה שעברה דן בית משפט בריטי את לורנזו סיימון למאסר עולם על רצח של שותפו לדירה, ביתורו ודחיסת חלקי הגופה למזוודות שהשליך לתעלה. החשדות אומתו בסיוע חוקרים מאוניברסיטת וורוויק, באמצעות סריקת תלת-ממד ברזולוציה גבוהה של עצם שבורה שנמצאה בחבית שמן בחצר הבית ועצם בגופה, תלתפסת שני החלקים והצגת ההתאמה המושלמת ביניהם למושבעים במשפט.

שיטות דומות משמשות את המשטרה וחוקרים באוניברסיטת דרום פלורידה לזהות קורבנות בתיקים קרים, שנסגרו בלי שהפושע אותר.

במשרד השריף של גרין קאונטי, אוהיו, איתרו שיירי גופת אישה ביער ויצרו לפיהם מודל תלת ממדי של ראשה ופרצופה. פרסום המודל בציבור הביא לזיהויה הוודאי ולאיתור והרשעת הרוצחים. פרסום המודל בפומבי הביא לזיהויה הוודאי כטיפני דון צ’יימברז ולאיתור והרשעת הרוצחים.

---

עורכת: אחינעם קפון; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו משודרת ב-14.3.2017. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net

---

מקורבים המצוטטים בשם ארנון מילצ’ן: “לא ידוע לנו מי המקורבים המצוטטים בשם ארנון מילצ’ן”

מספר כלי תקשורת דיווחו ב-8.3.2017 שאיש העסקים והקולנוע ארנון מילצ’ן ריכך את עדותו נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. למחרת סתר כתב ידיעות אחרונות איתמר אייכנר את הדברים מפי מילצ’ן עצמו, כלומר דוברו, כלומר מטעמו, כלומר אנשיו, כלומר גורמים המקורבים לו. כלומר תקראו.

כותרת הידיעה:

מילצ’ן: “לא שיניתי גרסה”

(בגירסת הווב של ידיעות אחרונות הופיעו המילים במרכאות; בגירסת הנייר כן שינו גירסה והביאו את הדברים כציטוט עקיף – ללא מרכאות).

בכותרת המשנה העדות הורחקה לדובר, אבל עדיין – הכחשה רשמית:

דוברו הכחיש: “אין שינוי ממשי בעדותו”

בגוף הכתבה אין זכר למילצ’ן או דוברו, והאיש הראשון שדבריו מובאים שם לא מצוטט במרכאות, לא מוזכר בשמו ולא בתוארו – אפילו לא תואר כללי כמו גורם או מקורב, סתם איזשהו “מטעם” עלום ומצוטט-עקיף:

מטעמו של ארנון מילצ’ן הכחישו את הפרסומים בערוצי הטלוויזיה ואמרו: הוא לא שינה את גרסתו.

בהמשך מוגשת פירכה לוגית מרהיבה – התקשורת מצטטת מקורבים אנונימיים של מילצ’ן כשהם מפקפקים בתקשורת שמצטטת מקורבים אנונימיים של מילצ’ן:

“לא ידוע לנו מי המקורבים המצוטטים בשם מר מילצ’ן”, אמרו אנשיו, “ולא ידוע לנו על שינוי ממשי בעדותו”.

(הדובר מכותרת המשנה אמר “אין שינוי ממשי בעדותו”, ואילו “אנשיו” בכתבה אומרים “לא ידוע לנו על שינוי ממשי בעדותו”. תשאלו את הדובר, הוא יידע אתכם. בעצם למה להסתפק בעדות שמיעה? אתם אנשיו של מילצ’ן, תשאלו את מילצ’ן ישירות. לפחות בכותרת הוא אומר במפורש “לא שיניתי גירסה”).

אם הראש שלכם לא התפוצץ עדיין, קבלו קינוח: העיתון, שהביא בכותרת ציטוט של מילצ’ן שאין לו זכר בכתבה, מביא ראיות פורנזיות לפיברוק ציטוטים של מילצ’ן בכלי תקשורת אחרים. הראיות עוסקות באימות ציטוט באמצעות השוואתו לסגנון הדיבור של המצוטט-לכאורה, והעיתון מביא אותן בציטוט עקיף מפי גורמים שאת זהותם הוא מסתיר:

לטענת גורמים נוספים המקורבים אליו, הציטוטים שיוחסו לו גם אינם מתיישבים עם סגנון הדיבור שלו.

אובר מסתבכת בישראל, משעה החרמת רגולטורים, מחפשת הנהגה » האחראי על האינטרנט

בשבוע שעבר דיברתי כאן על תוכנית “גרייבול” של אפליקציית אובר, שחשף הניו יורק טיימס. התוכנית שימשה את אובר לסמן משתמשים שהם אנשי אסדרה (רגולציה) ואכיפת חוק, ולמנוע מהם להזמין נסיעות במסגרת אכיפה ומבצעי עוקץ.

הסיפור נחשף בניו יורק טיימס ב-3 במרץ. חמישה ימים לאחר מכן פרסם סמנכ”ל האבטחה של אובר, ג’ו סליבן, פוסט בבלוג החברה שבו הוא מודיע שאובר לא תשתמש בגרייבול נגד רשויות האכיפה. אחרי שהוא מסביר את השימושים הלגיטימיים בגרייבול, סליבן כותב: “התחלנו לבחון את הדרכים השונות שבהן נעשה שימוש בטכנולוגיה הזאת עד כה. בנוסף, אנחנו אוסרים במפורש על השימוש בה לטרגט פעילות על ידי רגולטורים מקומיים מעתה והלאה. בהינתן הדרך שבה המערכות שלנו מוגדרות, ייקח זמן להבטיח שהאיסור הזה נאכף במלואו”.

בין השאר, גרייבול שימשה את אובר למנוע מפקחים לאסוף ראיות על ידי הזמנת מוניות בפורטלנד, אורגון, ב-2014, השנה שבה החלה להפעיל את גרייבול ושבה גם השיקה את שירות אובראיקס בעיר. אובראיקס מאפשר לנהגים שאינם נהגי מוניות, ואשר נוהגים במכוניות שאינן מוניות, לאסוף נוסעים ולגבות מהם תשלום על הנסיעה. זאת בניגוד לחוק במקומות רבים, ובהם בפורטלנד, וגם בישראל.

ביום שני השבוע זימן משרד התחבורה את מנכ”ל אובר ישראל, יוני גרייפמן, לבירור לגבי שירות “אובר נייט” של טרמפים תמורת שיתוף הוצאות, חשפה ליאור קינן בחדשות 10. מאובר מסרו ש”uberNIGHT הוא פיילוט שנבנה בהתאם לרגולציה הקיימת כיום בישראל, בדומה לאפליקציות נוספות שכבר פועלות בשוק הישראלי למטרת החזר הוצאות”. אולם נוסעים באוברנייט התלוננו על “גבייה מופרזת”, כך לפי דיווח בדה-מרקר, שלפיו אובר כללה בתשלום הוצאות אחזקת רכב שאינן קשורות ישירות לנסיעה, כולל ירידת ערך. מצד שני, החוק לא מגדיר במדויק איך לחשוב הוצאות נסיעה, ואובר מנצלת פירצה זו. בנוסף, בשירותי שיתוף הנסיעות שמוטמעים באפליקציית הניווט ווייז (ווייז קרפול) ובאפליקציית התחב”ץ מוביט, הנוסע יכול רק להצטרף לנסיעה שממילא מתבצעת, ואילו באוברנייט של אובר הנוסע יכול להזמין נסיעה במיוחד – מה שבפועל הופך אותה מטרמפ למונית, גם אם זולה יותר ממונית חוקית.

אובר היא חברת טכנולוגיה משבשת גדולה ודורסנית, שהסתבכה עם עובדי תעשיית המוניות וההסעות, עובדים שלה עצמה (ובפרט עובדות שלה, שמתלוננות על תרבות של הטרדה מינית), רגולטורים וארגוני עובדים ומתחרים בגדלים שונים, מליפט ועד גוגל. הוויכוח הכוחני המתועד של קלניק עם אחד מנהגי אובר בחודש שעבר היה נקודת מפנה, שגרמה לקלניק להתנצל בפוסט פומבי ולהודות שהוא זקוק לעזרה. עכשיו הוא מחפש אותה – יום לפני ההודעה של אובר על השעיית גרייבול נגד רגולטורים דיווחה העיתונאית קארה סווישר שאובר מחפשת סמנכ”ל תפעול, ושהדירקטוריון מעדיף שזו תהיה אישה, כדי להתמודד עם המשברים שהחברה מתמודדת איתם, ובהם תרבות ההטרדות המיניות, שכבר הביאה לפרישת לפחות בכיר אחד בחברה. אחרי הפרסום כתב המנכ”ל, טרוויס קלניק, בבלוג החברה: “הבוקר אמרתי לצוות אובר שאנחנו מחפשים באופן אקטיבי סמנכ”ל תפעול – עמית שיהיה השותף שלי לכתיבת הפרק הבא במסע שלנו”.

---

משודר בגלצ בפינה “האחראי על האינטרנט” בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר. הפינה משודרת מדי שבת ב-19:30

---

מחקר ייצוג נשי בערוצים 2 ו-10 של הרשות השנייה // שוברים אמברגו

רוצים לקרוא על ייצוג נשים בתוכניות האקטואליה בערוצים 2 ו-10 בשלושת החודשים האחרונים? הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו הוציאה אתמול הודעה לעיתונות באמברגו לפרסום ב-8.3.2017, אבל אני לא חתמתי על שום אמברגו.

תזכורת: הנחיתו עליכם אמברגו מבלי שהסכמתם? שלחו את החומר אל ת”ד 404 ואפרסמו כאן.

From: Shlomi Laufer
Date: 2017-03-06
Subject: מחקר ייצוג נשי – לפרסום ביום האישה הבינ”ל 8.3

הנשים שוברות שיאים אבל עדיין רחוקות משוויון

הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו מוציאה את נתוני המחקר המשווה השנתי לרגל יום האישה הבינלאומי. התוצאות מעודדות ומעידות על מגמת שיפור, אבל עדיין לא משביעות רצון.

במסגרת המחקר נבדקות כל תכניות האקטואליה בערוצים 2 ו-10 במשך שלושה חודשים. בסה”כ נסקרו למעלה מ-1,500 אייטמים בהשתתפות למעלה מ-4,000 דמויות על פני למעלה מ-5,500 דקות שידור, המחולקות באופן שוויוני בין ערוצים 2 ו-10.

מהמחקר עולה כי לגברים יתרון בנראות ברוב התפקידים (מרואיין, כתב, פרשן מערכת ומומחה חיצוני), לעומת יתרון קטן לנשים בתפקידי ההנחיה. עליה נרשמה בנראות נשים בתפקידי מרואיינות, כתבות ופרשניות מערכת. בניגוד לשנה שעברה בה הייצוג הבולט לנשים היה בתפקידי הנחיה, השנה נשים נראות באופן ניכר במגוון תפקידים, באופן הדומה יותר לפיזור התפקידים בקרב גברים.

אוה מדז’יבוז’ יו”ר הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו: ‏”הפעילות היזומה ‏של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו במסגרת הוועדה לייצוג נשי, לצד הביקורת הציבורית על מיעוט נשים בתכניות האקטואליה בשנים האחרונות לצד אכן הובילו לשינוי מורגש. בשנה ‏החולפת ראינו ביותר ויותר תכניות את המגמה הזו, אבל לצד הברכות לכל העורכות והעורכים ‏שלקחו חלק בשינוי, מהנתונים הסטטיסטיים עדיין עולה תמונת מצב לא שוויונית, כך שהתהליך ‏המבורך נמצא עדיין בראשיתו. מבחינתנו ברשות השנייה אנו שואפים להגברת נוכחות נשית ‏בתחומי הסיקור שעדיין נתפסים “גבריים” ובהם נושאי ביטחון, חוץ, פוליטיקה וביטחון פנים, בכל ‏שדרת התפקידים – כתבות, מרואיינות, פרשניות ומומחיות וגם בכל שדרת הגילאים. חלק מתפיסת העולם שלי מדברת גם על נראות מגוונת של נשים על המסך. גם עלינו, הנשים, חלה אחריות לקחת חלק פעיל בתהליך, לא להסס ‏ולהשתלב במאגרי המומחיות של המערכות השונות. אין לי ספק ברצונן של מערכות התקשורת ‏בערוצים 2 ו-10 ובתחנות הרדיו האזוריות להגדיל את הייצוג הנשי בתקשורת”.

מתוך נתוני המחקר עולה כי זמן המסך הממוצע לדמות באייטם גבוה יותר לדמויות גבריות בהשוואה לדמויות נשיות, וגבוה באופן משמעותי לפרשן מערכת בהשוואה לפרשניות מערכת. למרות הירידה בשיעור המומחיות החיצוניות, זמן המסך שהוקדש למומחיות בממוצע לאיטם, ארוך השנה יותר באופן משמעותי באופן כללי.

נתון מעניין נוסף נוגע לפיזור בין קבוצות הגיל השונות: לנשים יתרון בנראות עד גיל 45, אם כי בפערים קטנים. בגילאים מבוגרים יותר, המהווים קרוב למחצית מסך הדמויות, דומיננטיות משמעותית לגברים. עם זאת, חלה עליה בנראות נשים בכל קבוצת גיל והשנה נראו הן יותר נשים צעירות והן יותר נשים מבוגרות על המסך.

הפער הגדול ביותר נשמר עדיין בגזרת התוכן. רוב לנשים באייטמים בנושאי חינוך, צרכנות, בריאות ורווחה ולעומת זאת פער גדול לטובת גברים בנושאי משפט, משטרה, פוליטיקה, נושאים מדיניים ונושאי חוץ וביטחון.

· 67% מהמרואיינים הם גברים לעומת 33% נשים

· 64% מזמן המסך מוקדש לגברים לעומת 36% לנשים

· יותר מנחות ממנחים. 56% נשים לעומת 44% גברים

· בגזרת הכתבים: 71% גברים מול 29% נשים

· בגזרת המומחים החיצוניים: 71% גברים מול 29% נשים

· רוב נשי בתכניות הכלכלה – 56% מהדמויות

· בתכניות אקטואליה 77% מהדמויות הן של גברים לעומת 23% נשים

לנוחיות כולם נבקש לפרסם את הנתונים ב-8.3 יום האישה הבינלאומי.

תודה,

—
שלומי לאופר | Shlomi Laufer
לאופר:גלאון GLPR
[טלפון]
glpr.co.il

להורדה (PPTX, 1.24MB)

פורים-זאת-בעצמכם • בחזרה לצעצועים • תחפושת באטמן שעובדת ️• רבע לדיגיטל

לכבוד פורים: שמרית טל על תחפושות טכנולוגיות בייצור עצמי • שראון פז על התהליך שעברו הצעצועים ממשחקים פיזיים לדיגיטליים – ובחזרה • ותחפושת באטמן עם גאדג’טים שבאמת עובדים:

מנוע, חיפוש

המאבק הגלוי בין קוני התחפושות לפורים לבין אלו שמכינים אותן בעצמם הסלים עם כניסתם לזירה של המייקרים, “אנשים\אמנים\טכנולוגים שמשחקים עם גאדג’טים ויוצרים איתם”, כפי שמגדירה אותם שמרית טל, מהפעילות המרכזיות בגיקון, עמותה לקידום תנועת המייקרים בישראל. בראיון לעררכת רבע לדיגיטל אחינעם קפון אמרה טל: “זה משהו שאני עושה כתחביב, נחשפתי לזה ואני מאוד אוהבת את זה, אנחנו משתמשים הרבה בטכנולוגיות שזמינות לאנשים פרטיים, כמו מדפסות תלת מימד וארדואינו – שהוא מיקרו קונטרולר, בגודל הארד דיסק שיש לו יכולת עיבוד והוא יכול לשלוט על אלקטרוניקה ואפשר לקנות אותו בכלום כסף. אפילו פתחתי עם סטודיו פור ריל קורסים של ארדואינו כדי להקל על אנשים ללמוד. היכולת הזאת נותנת לאדם להפעיל כמה מנועים במקביל, חיישנים, לבנות דברים סטייל רובוטים קטנים. בגלל שזה זול ובקוד פתוח אז קל ללמוד את זה, אפשר למצוא ברשת קודים שאנשים כתבו ובגדול אפשר לבוא בלי רקע וללמוד מהרשת. את זה התנועה שלנו מעודדת”.

פורים הנוכחי תפס את טל במצברוח מייקרי: “כשרציתי לעשות את התחפושת שלי בפורים – טינקרבל לוחמת עם כנפיים זזות – החלטתי לעשות משהו שונה. במקום לעשות את מה שאני עושה תמיד, שזה לעבוד בבית שלי במשך חודש עד שהוא נראה כמו איזו מעבדה, אמרתי, די, אני לא רוצה, וארגנתי האקתון – אירוע שבו עושים מרתון של כמה שעות על מנת ליצור משהו. יותר מייקתון מהאקתון. הרעיון היה שיבואו אנשים בכל מיני תחומים וניצור תחפושת.

“היום, בגלל שהטכנולוגיות נגישות, בעצם אפשר להרים את היצירה שלך לרמה הרבה יותר גבוהה מפעם – שנה שעברה רציתי להיות חיילת מסטארוורז וחיפשתי באינטרנט וזה היה יקר והתבאסתי מאיך שזה נראה – בגד גוף וקסדה ושם זה נגמר, אבל אני רציתי שריון. אפשר לעשות בתלת מימד, אפשר גאדג’טים של הקולות, אפשר חרב של ג’דיי שתוכל להשמיע קולות אם היא זזה או נוגעת במישהו. למשל, היה מישהו שזכה בגינס על התחפושת שעשה עם הכי הרבה גאדג’טים עובדים של באטמן – הוא בנה לבד. אפשר לשדרג את היצירה באופן כללי. אין איזו תחרות שמאגדת תחפושות טכנולוגיות, אבל התגובות ברחוב מאוד מגניבות. למשל במידברן, אחת הקהילות הכי חובבות תחפושות, בלילה אתה רואה את כולם עם תחפושות מנצנצות ולדים ופייברגלאס – הקהילה היחידה שאני מכירה שמקדמת תחפושות טכנולוגיות.

“זה נגיש לכולם. לי באופן אישי אין ידע טכני – הגעתי לזה בלי ידע טכני בכלל. לא למדתי בכלל. אבל כל היופי של העולם הזה זה שהוא באמת נגיש אם אתה רוצה ומשקיע לחפש אותו. אתה כן צריך להיות אדם שאוהב ללמוד. יש אפליקציות וחנויות שאת יכולה להזמין בתלת מימד, אבל גם מעבדות קהילתיות ברחבי תל אביב שבהן אפשר ללמוד וגם אנשים פרטיים שישמחו לעזור. המטרה שלי בסופו של דבר היא לבנות מדפסת תלת ממד. אני מכירה לפחות עשרה אנשים עם מדפסת תלת מימד בבית. כשזה יהיה יותר נגיש גם אני אקנה”.

אפשר להצטרף לפעילות בקבוצת הפייסבוק של גיקון.

לט’ס גט פיזיקל

אחרי המעבר מצעצועים ומשחקים פיזיים למשחקי וידאו וירטואליים, המטוטלת חוזרת למשחקים פיזיים משודרגים טכנולוגית. משחק כזה הוא ספירו, כדור שאפשר לתכנת, לשלוט בו באמצעות אפליקציה סלולרית ולהשתמש בו בתור בקר לשלוט בדברים אחרים:

דיברנו על כך עם שראון פז, מעצב התנסותי וראש המחלקה לניו מדיה בביה”ס מוסררה בירושלים. בראיון מקדים לעורכת קפון אמר פז: “הנקודה הראשונה היא המתח בין העולם הפיזי לווירטואלי – אחרי הרבה שנים שהיתה התפתחות גדולה בעולמות הדיגיטלים, ו-VR ואמצעים מסכיים שבהם אנחנו משתעשעים, יש איזה רנסאנס למשחקים פיזיים, ויש טרנד שלם של לקיחת משחקים מהעולם הווירטואלי והפיכתם לפיזיים. למשל, לקחנו את המשחק ספייס אינוויידרז וביצענו אותו בחיים האמייתים עם רחפנים ותותח לייזר שיורה ופוגע ברחפנים. זה משהו שקורה יותר ויותר. הדבר השני שקורה יותר ויותר, בדיוק הצגנו אותו בתערוכה בדבלין – תערוכה שהתעסקה ברובוטיקה. פתאום טכנולוגיה נוכחת פיזית בחיים שלנו – היא הופכת לישות בחיים שלנו, והדוגמא הבולטת אולי זה [השואבק הרובוטי] האיי-רובוט – טכנולוגיה היא חלק משמעותי בחיים שלנו אבל פתאום, בפעם הראשונה, הטכנולוגיה היא מן חיית מחמד ויש לה נוכחות פיזית. אף אחד לא קרא למסך מחשב בשם, ואני מכיר הרבה אנשים שנותנים לאיירובוט שמות. הרובוטים תופסים נוכחות בעולם.

“הפן השני והיותר מעניין הוא מה הרובוט יודע לעשות – זה מערכת היחסים. מי שהקדימו את זמנם היו הטמגוצ’י, מה שהיה גאוני זה שפתאום היה לך משהו שהפך להיות יישות בחיים. הדבר הזה הוא פיזי, בניגוד למשחקים כמו פארמוויל נגיד. יש צעצוע שנקרא קוזמו, רובוט קטן שיש לו סדרה שלמה של אינטרקציות שממש מפתחות יחסים – הוא יודע לזהות את הפנים שלך, וצוחק, יש לו איכויות קונדסיות, נותן לך כאפות חוזר אחורה וצוחק. אנחנו הצגנו רובוטים שמתבוננים בך ובעצם מחקים אותך דרך פילטר של שלוש דמויות. כמו להסתכל במראה ולראות אותך גבוה ורזה או נמוך ושמן, רק ברובוט.

“אלה שתי המגמות – פעם היו משקיעים המון במשחקי מחשב וגרפיקה, מפלצת ממש של השקעה בזמן ובכסף, כשפתאום היום שולפים לך את הקוזמו הקטן והדיי פשוט הזה – שלוקח את זה בסיבוב.

“לגבי אבטחה, נכנסנו לסחרחרה סביב הכל הנושא של סייבר וביטחון, והגנה על הזהות והכל, ששכחו דבר מרכזי – האובייקטים נהיים קטנים וחזקים, והסכנה פתאום נהיית יותר פיזית או משמעותית מאשר שמישהו יידע את הפרטים הביומטריים שלך. השאלה שעולה היא שאלת האמון – מה צריך לקרות כדי שיהיה לי אמון ביצור הזה ואני אוכל להשאיר אותו בחדר עם הבן שלי. אנחנו הדור שחי עם הפחד שהרובוטים ישתלטו על העולם. זה ייפתר בטח ברמה הפסיכולוגית עם כל מיני מחוות וקולות חמודים שישכנעו שזה בסדר, ועם השתקה של התקלות. אבל זה חלק מהקידמה, אין מה לעשות”.

ספר השיאים של באטמן

קוספליי (Cosplay, קיצור של “costume play”, משחק תחפושות) הוא תרבות של התחפשות לדמויות מסדרות אנימה, סרטים, קומיקס וכיוצא בזה. ג’וליאן צ’קליי האירי יצר את תחפושת הקוספליי הראשונה שלו – דארת’ ויידר מבלון ועיסת נייר – בגיל 7. הוא המשיך בכיוון זה, נכנס לתעשיית הסרטים והפך לבונה מודלים, ארט דירקטור ויוצר אפקטים של יצורים.

בשנה שעברה הכין צ’קליי תחפושת באטמן, שאותה עיצב לפי החליפה ממשחק הווידאו “באטמן: ארקאם אוריגינז”, תליתפיס, יצר תבנית ויצק בגומי אוריתן גמיש. הוא לא הסתפק בכך והוסיף לה 23 גאדג’טים. בין הגאדג’טים: מכשיר מעקב בלוטות’ מגנטי לרכב, מצלמה, רימון כדוריות מיסב, מתקן אולטראסוני נגד כלבים ואקדח הלם של פעימה אלקטרומגנטית של 2000 ואט.

התחפושת זיכתה את צ’קליי בכניסה לספר השיאים של גינס 2017 על מירב הגאדג’טים הפעילים בחליפת קוספליי.

---

עורכת: אחינעם קפון; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו משודרת ב-7.3.2017. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net

---

פייסבוק: בדרך לסין מצנזרים בישראל • טראמפ: נשיא האמת של החדשות המפוברקות » המשפיעים בתקשורת של פירמה

אוכפים שתיקה

פייסבוק, חברה שמנסה לייצר את העתיד הטכנולוגי שבו נחיה, בחרה השנה להעלות לסדר היום הישראלי את המילה “קוקסינל”, כינוי גנאי מיושן מאמצע המאה הקודמת לטרנסקסואלים, קרוס-דרסרים וגברים שלא מצייתים לסטריאוטיפים גבריים. לקראת סוף השנה התנפלו הצנזורים של מפעילת הרשת החברתית על מספר לא ידוע של משתמשים שהשתמשו במילה הזאת, מחקו את הפוסטים שלהם וחסמו את חלקם.

אפשר לקבל בלי ויכוח את זכותה של פייסבוק לאסור שימוש במילים מסויימות, מורשת של מולדתה ארה”ב שבה מבליפים “מילים אסורות” בשידורי טלוויזיה ורדיו; אפשר גם להסכים לתבונה שבאכיפת האיסור הזה. אבל אי אפשר להבין למה פייסבוק הסירה ו/או חסמה משתמשים מסויימים שכתבו קוקסינל, ואילו אחרים לא; למה חברה שיש לה אלגוריתמים שיודעים לזהות אנשים ספציפיים בתמונות ולתאר מה מופיע בתמונה, חוסמת הן שימוש פוגעני במילה והן שימוש של סקירה וביקורת, למשל בפוסטים שביקשו לספר על החסימות ולהסביר את מקור המילה, שהיה שם הבמה של זמרת צרפתיה טרנסקסואלית. מה גרם לפייסבוק להחליט פתאום שהמילה אסורה, עובדה שעולה מכך שגולשים מסויימים נחסמו על שימוש בה לפני 6 ו-7 שנים. למה היא מענישה רטרואקטיבית על הפרת כלל שלא היה קיים בעבר, ובאופן רשמי לא קיים עד היום. למה פייסבוק נתנה תשובות לא מספקות בתאגידית מעורפלת, והתייחסה למשתמשיה – שהם גם יצרני התוכן, גם צרכניו, גם המפרסמים שמשלמים לה על קמפיינים וגם קהל היעד שנחשף לאותם קמפיינים – כאילו היא נטוויז’ן או הוט, ולא חברת טכנולוגיה גלובלית עשירה ומתקדמת. למה קוקסינל אסור, אבל הסתה לרצח עוברת די חלק. אי אפשר להבין גם למה פייסבוק יצאה נגד משתמשים בולטים, ובהם רז ציפריס, יותם זמרי, נועם פתחי, לי מלאך ואבנר רסל, שחסימתם נראית כמו ירייה עצמית בשתי הרגליים – גם להפוך משתמשים נאמנים לאויבים, וגם לקבל פרסום שלילי בקרב אוהדיהם ובתקשורת ההמונים שזמינה להם.

זה לא גל החסימות הראשון ולא היחיד שפייסבוק הציתה בישראל, ואלו קנו לה אויב קולני ונקמן במיוחד – דורי בן ישראל, פרסומאי ובעל בלוג הפרסום “מזבלה”. בן ישראל, שפרסם כתבות ביקורתיות רבות נגד פייסבוק ויחצנה, זמיר דחב”ש מבעלי משרד שלום תל אביב (שאף תבע אותו), נחסם על ידי פייסבוק והבטיח לא פעם להשיב אש. בדצמבר מימש את איומו ופתח אתר בשם “קונטקט פייסבוק“, שבו פרסם פרטי התקשרות של בכירי פייסבוק בארץ ובעולם, כולל מנכ”לית פייסבוק ישראל, עדי סופר תאני, וכן של שתדלניה ויחצניה של החברה. בתנאי השימוש ציין כי כל מחלוקת לגבי האתר תידון בבית המשפט המחוזי של מחוז צפון האמגיונג בצפון קוריאה, פארודיה על ההתחמקות הקבועה של פייסבוק ישראל מלטפל בתלונות של גולשים ישראלים והפנייתם לפייסבוק אירלנד, שם יושבים הצנזורים של החברה, ולפייסבוק קליפורניה, שם יתבררו מחלוקות לפי תנאי השימוש של פייסבוק.

פייסבוק מחקה כמובן את הפוסט של בן ישראל שקידם את האתר וחסמה אותו. בנוסף, תוך שעות ספורות חסמה את האפשרות לשתף את הלינק ל”קונטקט פייסבוק” בפוסטים בפייסבוק, וגם במסנג’ר – כלומר, החליטה להתערב בהתכתבויות הפרטיות בין הגולשים ולמנוע מהם להעביר זה לזה מידע – דמיינו לעצמכם שאתם מדברים בטלפון עם חבר, וברגע שאתם עומדים להגיד לו איזה שירות גרוע קיבלתם מסלקום, המילים שלכם מוחלפות בצפצוף ארוך או שהשיחה מתנתקת. החברה מסרה בתגובה לתקשורת כי “כללי הקהילה שלנו מציינים בבירור: ‘אין לפרסם מידע אישי של אנשים אחרים ללא הסכמתם’. לפיכך, אם אנו מקבלים דיווח לגבי תוכן אשר מפרט מספרי טלפון אישיים וכתובות מייל של אנשים (ללא הסכמתם), ללא תלות בהיותם עובדי פייסבוק או לא, אנו נסיר תוכן זה”. בן ישראל, שכנראה התכונן מראש לתסריט הזה, הדגים את האכיפה הסלקטיבית של פייסבוק: הוא חשף שאלעד ברינדט שביט, בכיר בפייסבוק ישראל, פרסם בפייסבוק פוסט פומבי ובו מספרו האישי של עוזרו של הרב הראשי המשותף שלמה עמאר. ברינדט שביט קרא לחברבוקיו להתקשר לעוזר ולקבוע פגישות עם עמאר, במחאה על דברי תועבה שעמאר השמיע נגד הקהילה הגאה. המספר שהה באוויר יותר מחודש, ונמחוק רק כשעיתונאים פנו לפייסבוק לקבל תגובה בנושא.

אויב קולני נוסף הוא סניה ולדברג, שפייסבוק חסמה את הפרופיל שלו וסגרה את הדף בן 70 אלף האוהדים שלו, שביחד עם עו”ד אלי נכט, שגם הוא זכה לענישה דומה בלי נימוק מספק את הדעת, הגיש בקשה לתביעה ייצוגית נגד פייסבוק בסכום של 300 מיליון שקל.

אתר נקסטר (גילוי נאות: אחי אהוד קינן עורך אותו) פרסם בסוף 2016 פרויקט שכותרתו “השנה שבה פייסבוק איבדה את זה“. העיתונאי דור צח, שהשתתף בפרויקט, סיפר: “פייסבוק הזהירו אותי עכשיו שפוסטים שכתבתי ‘מפרים את תנאי הקהילה’. הם לא כתבו אילו פוסטים, בבחינת ‘אם אתה לא יודע מה עשית אני לא אגיד לך'”. גם העיתונאי אביב מזרחי קיבל הודעות מסתוריות דומות – ארבע מהן – אחרי ששיתף בפייסבוק את כתבתו מאותו פרויקט, שעסקה בחסימות השרירותיות, ושפייסבוק מסרה לה תגובה בטעם חלב עם מים, תוך התעלמות מ-17 שאלות מפורטות שהועברו אליה. בכותרת המשנה כאילו חזה מזרחי את גורלו האפשרי: “מחר בבוקר אתם עלולים להתעורר ללא פרופיל. פייסבוק רק חוזרת ואומרת שהיא אוכפת את כללי הקהילה, אבל לא מסבירה מה הם”.

הצנזורה של מילות גנאי היא הכסף הקטן. כמו פייסבוק, מדינת ישראל מעוניינת להגביל את חופש הביטוי המקוון כשהיא מתעלמת בכוונה מההבדלים בין סאטירה, הומור נמוך, דעות קיצוניות והסתה – כפי שאפשר לראות ממעצריהם וחקירותיהם של אנס אבו דעאבס, שפרסם סטטוס סאטירי שבלשון סגי נהור קרא לערבים לבצע הצתות, חיים ברוש, שפרסם תמונה מעובדת של חזיר בהר הבית וטען שהממשלה מאפשרת לחזירים לשלוט במקום הקדוש, דארין טאטור, שכתבה שיר שקרא לפלסטינים לא להסתפק בשלום ולהתקומם נגד הכיבוש והישראלים, ועידו קוזי’קרו, שבפסח 2012 כתב “אין כמו להתחיל את החג עם מצות טבולות בדם של ילדים נוצרים ומוסלמים”. השרים איילת שקד וגלעד ארדן דחפו בשנה האחרונה הצעת חוק לצנזורה מיידית של תכנים מקוונים, מפייסבוק ומאתרים אחרים, בלי הטירחה שבהליך משפטי מסודר. עוד לפני החוק הזה, שני השרים העידו שפייסבוק מצנזרת 95% מהתכנים שמדינת ישראל מבקשת, ובדוח למחצית הראשונה של 2016 דיווחה הרשת החברתית שחסמה גישה ל-962 פריטי תוכן בישראל, שהם 10% מהפריטים שנחסמו בכל העולם, ועליה של פי 4 ממספר הפריטים שחסמה בישראל במחצית השנה שלפני כן.

ואפילו זה לא הכסף הגדול. פייסבוק רוצה להיכנס בחזרה לשוק הענק של סין, ולפי דיווח של הניו יורק טיימס, הסכימה לפתח לשם כך כלי צנזורה – כזה שלא מוחק סטטוסים אסורים, אלא מסתיר אותם גאוגרפית – שיופעל על ידי צד שלישי, כנראה חברה סינית, שיחליט אילו פוסטים לא יוכלו המשתמשים הסינים לראות, בהתאם למה שיכתיב הממשל הסיני. תאוריית קשר אחת גורסת שגלי החסימות שחווינו בישראל הם בדיקות בטא של אותה מערכת – כזו שמאתרת אוטומטית “טקסטים אסורים” לפי מילות מפתח או נושאים. בפייסבוק טענו בתגובה לכלכליסט בנובמבר כי “לפייסבוק אין רשימת מלים אסורות מאחר וישנה חשיבות להקשר. בנוגע לחלק מהפוסטים שנמחקו ייתכן שנעשתה טעות, והנושא נמצא כעת בבדיקה על ידי החברה”; אולם החברה ממשיכה לחסום גולשים על פוסטים שבהם מופיעות המילים האסורות, כולל חסימות של הגולשים עמרי חזות ועמית איצקר על פוסטים ישנים שהכילו את המילה “כושי”, חסימות שהוסרו רק בימים האחרונים. מנכ”לית פייסבוק ישראל עדי סופר-תאני ויחצן פייסבוק ישראל זמיר דחב”ש התעלמו משאלותיי בנושא. [תודה לדניס ויטצ’בסקי על החידוד]

מייסד ומנכ”ל פייסבוק, מארק זאקרברג, שלח בחודשים האחרונים שורה של סיגנלים שמעידים שהוא מעוניין להיכנס לפוליטיקה. כשבוחנים לאור השאיפה הזאת את הפוליטיקה שלו כדיקטטור נאור של ישות וירטואלית בת 1.8 מיליארד נתינים, הוא גורם לדונלד טראמפ להיראות כמו מתאבן טבעוני נטול גלוטן.\

הנשיא האמיתי של החדשות המפוברקות

“אחרי שצפינו והקשבנו לדונלד טראמפ מאז הכריז על מועמדותו לנשיאות, החלטנו שלא נדווח על הקמפיין של טראמפ כחלק מהסיקור הפוליטי של ההפינגטון פוסט. במקום זה, אנחנו נסקר את הקמפיין שלו כחלק ממדור הבידור שלנו. הסיבה שלנו פשוטה: הקמפיין של טראמפ הוא מופע קרקס. לא ננגוס בפתיון. אם אתם מתעניינים במה שיש לדונלד להגיד, תמצאו זאת לצד הסיפורים שלנו על הקרדשיאנים ו’הרווקה'” (הפינגטון פוסט, יולי 2015)

“מוקדם יותר היום, המועמד שכרגע מוביל בסקרים למועמדות הרפובליקנית לנשיאות קרא ל’סגירה מוחלטת ומלאה של כניסת מוסלמים לארה”ב”. זה היה, כמובן, דונלד טראמפ. […] ביולי הכרזנו על החלטתנו לשים את סיקורנו של המירוץ של טראמפ לנשיאות במדור הבידור שלנו במקום במדור הפוליטיקה שלנו. […] מאז, מסע הבחירות של טראמפ בהחלט ציית להגדרה שלנו [של מופע קרקס]. אבל כפי שההצהרה האכזרית של היום מראה בבירור, הוא גם הפך למשהו אחר: לכוח מכוער ומסוכן בפוליטיקה האמריקאית. לכן לא נסקר עוד את הקמפיין בבידור. אבל זה לא אומר שנתייחס אליו כאילו הוא קמפיין נורמלי” (אריאנה הפינגטון, הפינגטון פוסט, דצמבר 2015)

“דונלד טראמפ זוכה בנשיאות. כוכב תוכנית הריאלטי הוכיח שמבקריו טעו” (הפינגטון פוסט, נובמבר 2016)

אם מישהו הופתע מבחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות, הוא בהחלט רשאי להאשים את התקשורת הליברלית, המקבילה האמריקאית של “התשקורת הסמולנית”, שהציגה זכייה כזאת בתור בדיחה מופרכת. טראמפ התראיין לתקשורת המסורתית – בין חרמות שהוא הכריז על כלי תקשורת שונים שהסיקור שלהם לא מצא חן בעיניו. באותו זמן, הוא דיבר ישירות אל העם באמצעות הפלטפורמות האינטרנטיות שנביאי הטכנולוגיה אמרו לנו שיעשו דמוקרטיזציה של השיח, ועכשיו מחזירים למוסך לבדיקות מקיפות. טראמפ הביע דעות וקטל יריבים (גם ממפלגתו) והשמיע הבטחות ותקף וטעה ושיקר ותקף בלי הפסקה את התקשורת שיצרה אותו בשתי זרועותיה – החדשותית והבידורית, למי שעדיין מצליח למצוא את ההבדל – בידיעה שזו תתקשה להיאבק בגולם יעלה על יוצרו. כי מי שפייסבוק גרמה לו להתמכר לקליקבייט לא באמת יכול להחרים כוכב ריאלטי מועמד לנשיאות שמשלשל מהטוויטר כמו גור טוקבקיסטים ממאורות רדיט. התקשורת דידתה מאחוריו תוך שהיא מנסה לפתח כלים חדשים להתמודדות עם האתגרים החדשים שהוא הציב לה, ובין השאר התחילה לעשות לטראמפ בדיקת עובדות בזמן אמת.

בכאבי ההנגאובר של מי שהלכו לישון עם אישה ראשונה בתפקיד הנשיאה אחרי שחור ראשון בתפקיד הנשיא והתעוררו עם גירסת סרט האימה לסדר הישן, העיתונאים הליברלים אימצו בשמחה את נראטיב הפייק ניוז: נוכלים בשירות רוסיה יצרו והפיצו חדשות מפוברקות שפגעו במועמדות של הילרי קלינטון וחיזקו את זו של טראמפ, אוהדי טראמפ ****שיתפו בכל הכוח**** בזמן שכלי התקשורת המסורתיים גירדו בראש בתמיהה וקנו עוד קידום ממומן בפייסבוק, ואפילו טראמפ שיתף בטוויטר חדשות מפוברקות כשהוא לא היה עסוק בלייצר פייק ניוז משל עצמו.

לא שהתקשורת לא נתנה עבודה, עם הסקופים הבולטים של דוחות המס (הניו יורק טיימס) והקלטת ה”לתפוס אותן בפוסי” (הוושינגטון פוסט). אבל זה היה המעט שאפשר לעשות, במקום להתעורר בזמן, כלומר הרבה לפני טראמפ, ולסקר את הנסיבות שיצמיחו את המועמדות שלו. מי יכול היה לשער שיקום אדם מאוד עשיר ומאוד מפורסם, שיפנה בפופוליזם לאנשים שאין להם כסף אפילו לקנות סטייק גרוע להפליא במסעדה על שמו שבמגדל על שמו, ידבר איתם על בעיות שלא נוגעות לו, של פרנסה וקשיי יומיום ובטחון אישי כשהוא מתבל בקסנופוביה והבטחה לבניית חומה שהמקסיקנים ישלמו עליה כי למה לא, ויסיים בקריצה ואיזו הערה מיזוגינית. מי יכול היה לשער שמועמד כזה יקום ויתפוס את השלטון, מלבד כל מי שאי פעם קרא ספר היסטוריה או אפילו עיתון. לו רק היו פה ספרי היסטוריה ועיתונים.

---

גירסאות של טקסטים אלו (פייסבוק, טראמפ) התפרסמו בגיליון 100 המשפיעים בתקשורת 2016 של מוסף פירמה של גלובס

---

אובר מונעת מהרשויות לאכוף עליה את החוק האחראי על האינטרנט בגלצ

מנכ”ל ומייסד פלטפורמת הנסיעות אובר, טרוויס קלניק, נסע בחודש שעבר באובר ונקלע לשיחה עם הנהג, פאוזי כאמל, שהפכה לוויכוח נסער. כאמל טען שהורדת התעריפים של אובר גרמה לו לפשיטת רגל. קלניק הסביר שהורדת המחירים התחייבה מהתחרות, ולאחר מכן האשים את כאמל בכך ש”אנשים מסויימים לא אוהבים לקחת אחריות על החרא שלהם. הם מאשימים אחרים בכל דבר בחיים שלהם” ויצא בטריקת דלת. כאמל תיעד את השיחה במצלמת הרכב שלו והעביר את ההקלטה לאתר בלומברג. קלניק התנצל על התקרית ().

התקרית הזאת מצטרפת לשורה של בעיות שהחברה מתמודדת איתן בחודשים האחרונים, ובהן מחאה המונית של מחיקת האפליקציה מטעם מתנגדי טראמפ, האשמה באי טיפול בהטרדות מיניות בחברה והתפוטרותו של עובד בכיר זמן קצר לאחר הצטרפותו בגלל שהסתיר מידע על חשדות להטרדה מינית אצל המעסיק הקודם שלו, גוגל.

אתמול הצטרפה בעיה חדשה: מייק אייזק חשף בניו יורק טיימס שאובר מפעילה מאז 2014 תוכנית בשם גרייבול, אשר נועדה למנוע מרשויות האסדרה והאכיפה לעשות את עבודתן ולאכוף את החוק על אובר.

נחזור שלוש שנים אחורה ל-2014, אז החלה אובר להפעיל את שירות אובראיקס, שהופך מכוניות למוניות אד-הוק לא מורשות, בפורטלנד, אורגון. אובר הפעילה את השירות בלי לקבל אישור לכך מהעירייה, שבהמשך הכריזה על השירות כבלתי חוקי. הני”ט מספר שכדי לבנות תיק נגד החברה, העירייה שלחה פקחים להזמין מוניות אובראיקס ולקנוס את הנהגים. אולם הפקחים בקושי הצליחו להזמין מוניות, ואלו שהוזמנו ביטלו את ההזמנות. חשיפת התוכניות עכשיו מוכיחה שהביטולים לא היו מקריים, אלא מתוכננים. גרייבול זיהתה את פקחי פורטלנד, והציגה להם מפה שחלק מהמוניות עליה מפוברקות.

לפי הפרסום בני”ט, במסגרת גרייבול אספה אובר מידע מהאפליקציה שלה ובאמצעים אחרים כדי לזהות עובדי ציבור שתפקידם לאכוף את החוק והתקנות על החברה. כתריסר סמנים סימנו לאובר שהמשתמש הוא עובד ציבור, ובהם:
• הפעלה חוזרת ונשנית של האפליקציה, מה שכונה בחברה “eyeballing” (להסתכל כדי לבצע הערכה), כשהמשתמש נמתא באזור שאובר סימנה על המפה הדיגיטלית (“גאוגידור”) כמשרד ממשלתי.
• כרטיס אשראי של משתמש מקושר לגופים כמו אלו המספקים שירותי אשראי לשוטרים.
• טלפון סלולרי מדגם זול, מאלו שרשויות החוק נמוכות המשאבים רוכשות על מנת לפתוח חשבונות סלולר רבים להרצת מבצעי עוקץ כמו אלו נגד אובר.
• משתמש שעובדי אובר מצאו ברשתות החברתיות ובווב עדויות לכך שהוא עשוי להיות עובד ציבור שקשור לאכיפה או לאסדרה של אובר.

המחלקה המשפטית של אובר אישרה את השימוש בגרייבול, וזו שימשה את החברה לחמוק מאכיפה בבוסטון, מסצ’וסטס, פריז, טקסס ולאס וגאס, נוואדה בארה”ב, באוסטרליה, סין ודרום קוריאה, בין השאר. משתמשים מסומנים שהזמינו אובראיקס היו מקבלים, כאמור, מפה מפוברקת, שעליה מכוניות שלא קימות במציאות או ללא מכוניות כלל, וההזמנה שלהם לא היתה עוברת לנהגים. אם בטעות נהג היה אוסף משתמש מסומן, אובר היתה מתקשרת לנהג ומורה לו לסיים את הנסיעה.

אובר מסרה בתגובה לני”ט כי “התוכנית פוסלת הזמנות נסיעה למשתמשים שמפירים את תנאי השימוש שלנו – בין אם אלו אנשים שמתכוונים לפגוע פיזית בנהגים, מתחרים שרוצים להפריע לפעילות שלנו, או מתנגדים שזוממים עם נציגים רשמיים ‘מבצעי עוקץ’ סודיים שמטרתם לגרום לנהגים להפליל את עצמם”. לדברי החברה לני”ט, חברות מוניות והסעה בשווקים מסויימים קושרות קנוניות נגדה, והחברה נאלצת להסתיר את מיקומי נהגי אובראיקס כדי למנוע מהמתחרים למצוא אותם – וזה עדיין השימוש העיקרי של גרייבול. עובדים באובר אמרו שהכלים נוצרו כאמצעי הגנה לנהגים במדינות מסויימות – בצרפת, הודו וקניה, למשל, נהגי מוניות הפעילו אלימות פיזית נגד נהגי אובראיקס בגלל פגיעה בפרנסתם.

אולם בני”ט מציינים שהאכיפה נגד אובראיקס גרמה נזק לנהגים – בקנסות ובהחרמת רכבים, שאובר נהגה לקחת על עצמה כדי למנוע בריחת נהגים מהשירות, וכי גרייבול נועדה להפחית את הנזקים הללו.

---

משודר בגלצ בפינה “האחראי על האינטרנט” בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר. הפינה משודרת מדי שבת ב-19:30

---

← לדף הקודם

• מה זה פה?

  חדר 404 של עידו קינן הוא מגזין תרבות דיגיטלית, טכנולוגיה וחיי רשת. הקליקו למידע נוסף »

  Room 404 by Ido Kenan is an Israeli based digital culture magazine. Click for more info in English »

• רוצה להפיק פודקאסט?

  

• המלצת סייברסייבר (מ)

  

• פרנסה

  

• לאחרונה בחדר 404

  • ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
  • ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • איך מדרגים בעברית?
  • שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
  • זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
  • ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
  • פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
  • תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
  • זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
  • מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
  • תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
  • זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ

•