סליחה, אפשר לקבל קצת יחסי ציבור?
לפני חודש סיפרתי כאן על שרון הולצמן, שהיכה את כתב התרבות של nrg, בעקבות סכסוך מתמשך שנובע מכך שהולצמן טוען ששטרן דרש ממנו תשלום כדי לכתוב ביקורת על הסינגל שלו. יחצנו של הולצמן, עודד מזרחי מקולטורה PR, שלח אז הסתייגות שמסבירה שבעצם לא היתה להולצמן ברירה:
אנו רואים אקטים של שימוש באלימות קו אדום שאין לחצותו מכל סיבה שהיא! עמדה זו הובהרה גם לשרון הולצמן. עם זאת, יש להבין כי המקרה נובע מתוך תסכול עמוק של אחד מהמוזיקאים המוכשרים והמובילים בישראל שאינו זוכה להכרה לה הוא ראוי. אנו מרגישים כי לתסכולו של שרון שותפים אמנים רבים וחבל מאוד שרק מקרה חמור שכזה מעלה את הנושא לדיון ציבורי.
ב-31/1/2008 שלח היחצן מזרחי אימייל נוסף, בו סיפר בהתלהבות על ההתנצלות של הולצמן. התנצלות, משמע שהולצמן דיבר עם שטרן וביקש ממנו סליחה? אז זהו, שלא:
שרון הולצמן מתנצל בשידור חי בפני כתב Nrg איתי שטרן בתכנית של קוטנר ברדיו ת”א
שרון הולצמן הגיע היום בצהריים להתארח בתכניתו של יואב קוטנר “האיש הקטן מהרדיו” ברדיו ת”א לרגל צאת אלבומו החדש “זהב” בשבוע הבא.
הולצמן ביקש לנצל את ההזדמנות על מנת להתנצל בשידור חי בפני כתב Nrg איתי שטרן על אירועי טקס פרסי המוזיקה של ערוץ 24 לפני מספר שבועות; “אני מודה שאני עושה שגיאות. אני רוצה להתנצל בפני איתי שטרן, זה היה רגע של טירוף, אני מקווה שהוא יסלח לי. צריך לדעת להתנצל וצריך לדעת גם לסלוח”. כך מדבריו של הולצמן בשידור.
לאחר מכן הקדיש הולצמן לשטרן את השיר “פתח את ליבך”.
והיי, אם כבר נקרתה ההזדמנות לעשות קצת קידום מכירות להולצמן, למה לא?
בשבוע הבא יוציא הולצמן את אלבום הסולו השלישי שלו “זהב” שיכלול לא פחות מ 24 (!) שירים. האלבום, שיופץ ע”י “נענע דיסק” כבר קיבל מספר ביקורות אשר מכתירות אותו כאחד מהאלבומים המובילים לשנת 2008:
“אבן דרך ברוק הישראלי. אלבום שמסמן את הדרך שעליה יצעד בקרוב הרוק הישראלי”. (ליאור נוביק, המקומון ת”א, 27.12.07)
לא כתבתי על ההתנצלות הזאת כי בעיניי היא לא התנצלות, אלא יחצנות. ואז הגיע טוקבק מעדן:
מעניין שלא כתבתם מילה על ההתנצלות בשידור חי של שרון הולצמן.אתם גם לא תיכתבו על זה כי אתם לא שונים מ”ידעות” ו”מעריב” אתם מחפשים את הצהוב.זה מעניין הרבה יותר מההתנצלות של שרון.אתם חלק מהעדר האליטיסי שמשחק אותה אינטלקטואלי עלק אבל בעצם מיישר קו עם הנמוך שבעיתונים.אין בכם שום דבר “מהפכני” או “אנטי ממסדי” להפך.אתם חלק מאותה תיקשורת שאתם כ”כ בזים לה.זה נקרא מילכוד 22 וזאת הסיבה שאתם שונאים את שרון כי הוא שם אותכם במצב מתגונן,מבולבל,אני רוצה לראות אם תפרסמו את זה.למרות שאני בטוחה שזה לא יקרה.
להתנצלות של שרון בשידור חי.כאן:
http://www.charts.co.il/article.asp?id=387
עדן
אתם מחפשים את הצהוב: כן, זה אנחנו. נפנפנו בשטרן מול עיניו של הולצמן כדי שהוא יכה אותו כדי שיהיה לנו על מה לכתוב.
אתם לא שונים מ”ידעות” ו”מעריב” […] אתם חלק מהעדר האליטיסי שמשחק אותה אינטלקטואלי עלק אבל בעצם מיישר קו עם הנמוך שבעיתונים: אה, אז המכות לשטרן הן בעצם סוג של ביקורת עיתונות?
אין בכם שום דבר “מהפכני” או “אנטי ממסדי” להפך: להרביץ זה מאוד מהפכני. וגם אנטי ממסדי.
זאת הסיבה שאתם שונאים את שרון כי הוא שם אותכם במצב מתגונן,מבולבל: מה? לא הבנתי. לא שאני מתגונן, אבל תפסיקי עם כל ההאשמות, זה מבלבל אותי!
אני רוצה לראות אם תפרסמו את זה.למרות שאני בטוחה שזה לא יקרה: צודקת. כאלה אנחנו בתקשורת הצהובה.
אותה עדן סובלת מאישיות מפוצלת, שכן היא פרסמה תגובה זהה בתוכנה תחת השם “יעלה” ואותה כתובת IP בבלוג של תומר ליכטש, שדיווח במקור על ההסתייגות המסוייגת של היחצן של הולצמן.
סמוך על [הכנס כאן איש שאפשר לסמוך עליו]
לקראת כנס 3GSM, חברת המחקר גרטנר שולחת לסוכנויות שלה ברחבי העולם רשימת פרטי התקשרות של אנליסטים שישתתפו בכנס ויעמדו לרשות העיתונאים. הסוכנויות מעבירות את הטקסט ליחצנים, שמוסיפים את פרטי ההתקשרות שלהם ומפיצים את המסמך לעיתונאים.
אלא אם הם היחצנים הישראלים של גרטנר, חברת MS תקשורת עסקית, שאז הם משאירים את המסמך כמו שהוא, כולל ההערות (הממודגשות!) “הכנס את פרטי ההתקשרות שלך” ו”האיש ששולח את האימייל”:
חדר 404 בעין השביעית
רן בנימיני ראיין אותי לכתבה על השליטה של היחצנים בתקשורת, שהתפרסמה בגיליון המודפס האחרון של העין השביעית:
מספרם הרב של כלי התקשורת, האינטנסיביות שבה הם פועלים והתחרות הקשה הניטשת ביניהם מקילים, לעתים קרובות, על היח”צן לפרסם את מסריו: יש עיתונאים שאינם מבזבזים זמן במשימה שולית ופעוטה כמו בדיקת המידע מחשש שהמתחרים יקדימו אותם. עוצמתם של אנשי יחסי־הציבור מתחזקת ככל שמקצוע העיתונות נחלש. דעיכתו של העיתונאי הסקרן, החוקר, הנובר, הבודק היא קרקע פורה לעבודת היח”צנות. “בעתיד היח”צנים ידלגו על העיתונאים וישלחו את ההודעות שלהם ישירות למערכות העיתונאיות”, מעריך – בלא מעט ציניות – עידו קינן, כתב האינטרנט של המיזם הכלכלי של “ידיעות אחרונות”. קינן, המרבה לעסוק בקשר שבין יח”צנות לעיתונות בבלוג שלו, “חדר 404”, אומר כי פעמים רבות, כשמשווים את ההודעות לעיתונות שמשגרים היח”צנים עם מה שמתפרסם אחר־כך בכלי התקשורת, כמעט לא רואים תשומה עיתונאית. “ההודעות לעיתונות מנוסחות במקרים רבים כידיעה עיתונאית כמעט מושלמת: היח”צנים מביאים ציטוטים של הלקוחות שלהם ולמעשה בונים כתבה. בסופו של דבר, מתפרסמת כתבה שאותה למעשה כתבו היח”צנים האינטרסנטים. אין אנשים שנתבעים לתת תשובות כנות, אין דיאלוג. יש רק שיחה מתמשכת עם בעלי מקצוע, והם אומרים רק את מה שהם רוצים”.
מן הארכיב: סקיצה של אתר העין השביעית העתידי
חדש באינטרנט: אתר
רשת המשביר לצרכן החליטה לפנק אותי בקומוניקט מהסוג האהוב עלי:
לראשונה, רשת המשביר לצרכן משיקה: אתר אינטרנט רשמי.
ומה יש בו, באותו אתר רשמי? עולמות תוכן!
האתר מציג עולם תוכן שלם הפונה לקהלי היעד של קבוצת המשביר לצרכן
לדברי שירלי פאר, סמנכלית השיווק של הרשת: “האתר מציג תפיסה חדשנית בתחום השיווק באינטרנט,
לפיה אתר האינטרנט אינו רק במה למכירת מוצרים אלה מרכז תוכן המעניק מענה לגולשים בתחומי העניין שלהם”
ומה עוד באתר? לינקים!
באתר לינקיםהמקשרים לאתרי חברות בת ,שהמשביר בהסכמים איתם או שנכללות בקבוצת המשביר לצרכן , כך שלגולש תתאפשר גישה רחבה לאתרים מקבוצת המשביר ויינתן מענה רחב לצרכיו.
למה מקימים אותו?
שירלי פאר, סמנכל”ית השיווק של רשת המשביר לצרכן מסרה כי: ” הקמת האתר היא חלק מאסטרטגיית הצמיחה העסקית של חברת המשביר לצרכן. אתר האינטרנט אינו רק מראה להצגת המוצרים, אלא מרכז תוכן כולל, הנותן מענה ללקוחות בתחומי העניין שלהם. “
טוב, נראה לי שאנחנו קצת חוזרים על עצמנו. משהו חדש אולי? בוודאי: מציאת עבודה באימייל!
בנוסף, הגולשים יוכלו למצוא באתר את כתובת הסניף הקרוב לביתם, שעות הפעילות, מידע חשוב נוסף אודות הסניף , וגם משרות פנויות ברשת המשביר לצרכן והמועמדים יוכלו להגיש את מועמדותם באמצעות המייל.
וגם: טלקינזיס!
לדברי פאר:” האתר ידידותי וקל לשימוש ומאפשר גישה נוחה לכל האפשרויות שמציעה הרשת, כך שגם מי שרוצה לשבת בבית או במשרד ולבדוק מבצעים או לעין במודעות הדרושים של הרשת, יכול לעשות זאת בלי לזוז ממקומו.”
ואם הטלקינזיס הימם אתכם, מה תגידו על חיזוי העתיד?
עוד הוסיפה פאר ואמרה: “אתר הרשת יעלה לאוויר בתחילת נובמבר. וכבר בשבוע הראשון לעלייתו, הרשת צופה לעשרות אלפי כניסות ביום.”
עד כאן.
“הטוקבקיסטים” ואני
בשנה שעברה קיבלתי אימייל לתיבה של הבלוג מההפקה של הסרט התיעודי “הטוקבקיסטים”, בו כתב לי יוצר הסרט, צביקה בינדר, שהוא רוצה לראיין אותי בנושא. לא התראיינתי (ובדיעבד, חבל), אבל פרסמתי ב-nrg ידיעה ראשונה על הסרט המתהווה, כולל הזמנה לטוקבקיסטים שמעוניינים להשתתף ליצור קשר עם ההפקה.
באותו יום קיבלתי אימייל מדב בינדר, אביב של צביקה ואחד מכוכבי הסרט, שכתב לי “אני רואה שלקחת את עניין הסרט ברצינות,אני נהג המשאית שיופיע בסרט,וגם אבא של צביקה”, וגם צירף תמונה שלו ליד המשאית.
דב בינדר והמשאית שלו. צילום פרטי
מאז יצרתי קשר עם בינדר הבן כל כמה חודשים, לברר איפה עומד הסרט. בסוף אוקטובר יצאה הודעה שהסרט ישודר בנובמבר, ואני הרמתי טלפון לבינדר. הוא אמר שהיחצנות של yes אסרו עליו להתראיין, כי הם הבטיחו בלעדיות לידיעות ולערוץ 2. הוא אמר שיש לו פגישה עם yes, ושהוא ישאל אם הוא יכול בכל זאת לדבר איתי. הוא לא חזר.
מבאס אותי שעל גבו של הסרט המאוד מוצלח הזה אני נאלץ לשחק את משחקי הכוח של yes, שהיחצנות שלהם זורקים עלי זין בגודל של צלחת לוויין באופן קבוע; בזמנו, כשביקשתי לראיין את היוצרים של “מסכים”, הם הסבירו לי שכולם סגורים לראיונות בכלי תקשורת אחרים, ושאני יכול לראיין ע. תאורן או משהו בסדר הגודל הזה; הם אסרו על בינדר לדבר איתי; ואפילו את עותק הפרומו של “הטוקבקיסטים”, שנשלח לעיתונאים, לא קיבלתי מהם, ונאלצתי להשיג בעקיפין.
ואז אני מגיע לקרדיטים של הסרט ומגלה שאני מופיע בתודות.
נגיד שהוא אמר
ענת קם דיווחה בוואלה ברנז’ה ש-ynet ודה מרקר פרסמו את נאומו של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, בכנס שדרות, אף שהוא לא נאם שם:
נאום הנגיד הועבר על ידי דוברות בנק ישראל טרם המושב למערכות העיתונים ואתרי האינטרנט עם אמברגו לפרסום עד השעה שבע וחצי בערב.
בעקבות שינויים במבנה המתוכנן של המושב, לא נאם הנגיד פישר אלא השתתף בפאנל וענה על שאלות. האתרים לא עודכנו ופרסמו את הנאום בשבע שלושים ואחת בדיוק.
נראה שהדוברת לא עדכנה גם את האחראי על האתר הרשמי של בנק ישראל – הנאום שלא היה מפורסם שם במלואו, תחת הכותרת “דברי נגיד בנק ישראל בכנס ישראל (שדרות) לחברה, הנערך במכללה האקדמית ספיר”, ומקבל הפניה משער האתר.
לא יהיה הכי פשוט אם תראיין את כל הלקוחות שלי ביחד?
קומוניקט:
מצ”ב הצעה לכתבה : מה לוקחים איתם המנכ”לים לחופשה? מי לא יכול בלי המחשב הנייד? מי משאיר את הסלולרי בבית? ספרי קריאה או ספרי ניהול? עיתונים ומגזינים או ניירת של העבודה? איך מתנתקים ועדיין שומרים על קשר עם העבודה?
אני מציעה לראיין את אריה ויסמן, מנכ”ל שמרת הזורע; גיא סער, מנכ”ל דשא עוז; משה לוי, מנכ”ל פופיק – יבואנית בלעדית של מוצרי פג פרגו; שאול שכטר, מנכ”ל בית שכטר.
מה דעתך?
תודה רבה,
גילה הלל
אלדר תקשורת ויחסי ציבור
מה אתה באמת חושב עלי?
גלי חיימוביץ’, יחצנית חברת קומסקיור, שלחה עכשיו לעיתונאים שאלון על העדפותיהם בעבודה מולה.
בין השאלות המקצועיות (על מה היית רוצה לקבל הודעות, האם היית רוצה לקבל רעיונות לכתבות) הסתננה שאלה קצת יותר עקרונית-שיפוטית: “מה אתה באמת חושב על יחצ”נים?”
כדי לענות על כך, אקדים בסקירה קצרה של קורותינו המשותפים:
• את הצפת אותי (ואת כל כתובות האימייל האחרות שקצרת מ-nrg) באינספור הודעות לעיתונות על שום דבר חדש במוצר האבטחה שהחברה שלך משווקת.
• פרסמתי בבלוג את אחת ההודעות היותר מגוחכות ששלחת לי.
• דורה קישינבסקי ואני ביקשנו ממך להפסיק לשלוח הודעות. את המשכת.
• קישינבסקי דיווחה על המטרד לחברה שאת מוצריה אתם משווקים בארץ. את המשכת.
• התלוננתי לספק האינטרנט שלך והוא אמר שביקש ממך להפסיק. את המשכת.
• קישינבסקי פרסמה בבלוג את חוויותיכן המשותפות.
• דיווחתי ב-nrg ובמעריב שהחברה שאת מייצגת שולחת ספאם (את הסברת שהספאם מגיע מקום-ליין, ומוצר האבטחה מגיע מחברת הבת קומסקיור, כי מדובר ב”פעילות נפרדת” וכי “אין קשר בין שתי פעיליות החברות מבחינת מוצריהן”).
אז בתשובה לשאלתך: אני לא “חושב על יחצ”נים” – כל מקרה לגופו. במקרה שלך, מדובר ביחצנות שעברה מוטציה והפכה לספאם, וכולם יודעים שאסור לענות לספאמרים, כי אז הם יודעים שהכתובת שלך פעילה.
אבל אל תביני מזה שאני לא רוצה לשמוע ממך יותר: את יותר ממוזמנת להמשיך לדבר עם תיקיית הספאם שלי.
אשגר 404, גיליון 002
* עיסוקים, עומס אייטמים ותקלות טכניות עיכבו את פרסום האשגר משישי בבוקר לשבת בלילה. עם הקוראים הסליחה.
איך אומרים כותרת קלישאתית מעצבנת בעברית? כותרת של כתבה במעריב על הטלוויזיה האפגנית: “אז איך אומרים סימפסונס באפגנית?”
הכותרת המוצלחת של השבוע: דה מרקר בכתבה על העלות של המילואים למילואימניקים: “גיוס הון”
בנק דיסקונט פיתח חיבה מדאיגה למודעות שנראות יותר מדי כמו חדשות, ונראה שכלי התקשורת לא עושים לו יותר מדי בעיות עם זה. הנה מודעה במעריב (8/8/2007) שנראית כמו כפולת חדשות, ואחריה אתר פרסומי שנראה כמו ynet:
קליק להגדלה
קליק להגדלה
(דיסקונט מעריב – דרך ולווט; דיסקונט ynet – הלשנה של נדב סאמט)
באשגר 001 עסקתי בפרשת הבאנר של צו פיוס, ממנו הוסרו קווי גבולות 1967 וצלליתה של אישה בבגד ים, לבקשת כמה גולשים.
הבאנר של צו פיוס, לפני (למעלה) ואחרי. קליק להגדלה
פניתי לצו פיוס בשאלה על ההחלטה לתקן את הבאנר, הן על תיקוני הגבול והן על הסרת האישה. השיבה לי רעיה לוי, מנהלת פרויקטים בצו פיוס:
השימוש במפת א”י המחולקת נעשה על ידינו בתום לב. לאחר שהמודעה עלתה לאוויר, קיבלנו מגולשים רבים תגובות ובקשות לשנות את המפה, ונענינו להם, משום שמלכתחילה כוונתנו לא הייתה להיכנס לויכוח פוליטי, ובוודאי שלא לנקוט עמדה בויכוח כזה. גם שינוי המפה אין משמעותו סיפוח השטחים, אלא הצגת המפה הרשמית של מדינת ישראל, בה מרבית שטחי יהודה ושומרון – ובודאי רמת הגולן – עדיין מהווים חלק מגבולותיה החוקיים של המדינה.
לגבי צללית האישה – הדבר אכן פגע ברגשותיהם של חלק מהגולשים, ולא רצינו לעשות זאת. בעינינו זו לא עמדה קיצונית, אלא פשוט התחשבות ברגשות, בעיקר כשהשימוש במוטיב הספציפי הזה לא היה הכרחי לצורך העברת מסרי הקמפיין.
nrg יהדות, שעסקו גם כן בפרשה, זכו לתגובה נוזפת:
מעבר לטעות המצערת, שאין מאחוריה כל אמירה מסוג שהוא, אנו מצרים על ההתעסקות הצינית בטעות וההתעלמות מפרוייקט “צופן הפיוס”, המבקש לקרב ולאחד בין אוכלוסיות שונות בעם.
אנו מזמינים את כל הנפגעים מהטעות להיכנס לצופן הפיוס ולהיווכח שמדובר במאמץ אמיתי וכן לפיוס, ולא כפי שנרמז בכתבה.
ואף שצו פיוס הורו ל-d-say לתקן את הבאנר שהכיל את מפת א”י המחולקת, ואף שהמתלונן, “אור אור”, דיווח ב-30/7 שהגירסה המתוקנת מופיעה ב-ynet וב-nrg, מלשין אנונימי שלח צילומסך שמראה שביום שישי ה-3/8 הופיעה ב-ynet הגירסה הקודמת של הבאנר:
לוי בתגובה:
בשל הלוגיסטיקה הטכנית, כל הבאנרים הפרסומיים שונו, אולם כנראה שלא כולם התעדכנו. אנו מטפלים בעניין, והכוונה היא כמובן שכל הבאנרים המקוריים יוחלפו בחדשים.
אם החינמון “ישראל היום” מקורב לבנימין נתניהו ולימין, מאיפה הגיע הקשר העיצובי והרעיוני לשלום עכשיו?
סדרה שתעלה בקרוב ביס עוסקת במגזין בידור צהוב. שמו של המגזין: Dirt. אם לדייק: D!rt. סימן הקריאה בתוך השם של העיתון נראה פתאום נורא נורא מוכר.
(הלשין: אהוד קינן)
מתחת ללוגו של העיתון החדש “מטרו ישראל”, בין מספר הגיליון לתאריך הפרסום, מופיע הכיתוב “מחיר: 3 שקלים” עם איקס אדום מעליו. האם החלוקה בחינם היא מבצע היכרות? לא, שהרי מדובר בחינמון, כפי שאפשר להבין גם מהבאנר “מחולק חינם” שחוצה את הלוגו שלו, ומדבר העורך, גולן בר יוסף, בגיליון 1, לפיו “אין צורך לשלם עבורנו: מהיום אנחנו איתך, ללא תשלום”.
אז מאיפה הגיעו שלושת השקלים המחוקים? שקר לבן שיווקי שנועד לתת לקוראים תחושה שהם קיבלו בחינם משהו ששווה שלושה שקלים. יופי של תרגיל, מטרו, ומאוד עוזר בבניית אמינות של כלי תקשורת חדש.
חינמון בשלושה שקלים. צילום: דוד שי, ויקיפדיה העברית
מיליארדר התוכנה לארי אליסון ביקר בישראל. הוא השתתף באירועים של גלובס ושל דה מרקר, כל אחד לחוד, וכל כלי תקשורת, כנהוג במדינת צ’ילבה, פיאר את הכנס שלו והצניע עד העלים את הכנס של המתחרה.
אליסון ביקש לשמור על חשאיות פרטי הפרטים של ביקורו. איך אני יודע? כי היחצנית של המלון בו התארח סיפרה את זה לדה מרקר, ולא שכחה להוסיף כמה פרטים חשאיים:
אליסון שוהה במלון מצודת דוד בירושלים וכיאה לאורח בכיר מאוד הוא שוהה בסוויטה הנשיאותית בה התאכסנו בעבר קונדוליזה רייס, מזכירת המדינה האמריקאית, וקופי אנאן, מזכ”ל האו”ם לשעבר. אשת יחסי הציבור של המלון ציינה כי אליסון צפוי לשהות במלון עד השבוע הבא. כמו כן הבהירה כי אליסון ביקש לשמור על חשאיות ביקורו ולכן נמנעה מלנדב פרטים. עם זאת, הבהירה כי לאליסון לא היו בקשות מיוחדות מהמלון, לא בנוגע לתנאי חדרו או בנוגע למזון מיוחד.
את היחצנית אני יכול להבין – חשאיות שמשאיות, את השם של המלון היא צריכה להכניס לעיתון. אבל מה גרם לכתב דה מרקר, גיא גרימלנד, להדגיש שהיחצנית “נמנעה מלנדב פרטים”, כשבמשפט הבא הוא מפרט את הפרטים שהיא נידבה בנדיבות?
ynet מדווח:
א’ חדר למחשב של חברת ק.ג. עיצוב, ששלחה לו דואר זבל, והסיר את עצמו מרשימת התפוצה של החברה.
מדוע הוסתר שמו המלא של א’? לא ברור. והוא גם לא באמת הוסתר: לינק בפסקה הראשונה מוביל לגזר הדין באתר בתי המשפט, שמכיל את השם המפורש אלישע שי.
(וזו הזדמנות לבקש מ-ynet, שוב, להשתחרר מהג’אווהסקריפט שמונע פתיחת לינקים בעמוד חדש).
אחת הבעיות עם קלישאות בכותרות היא כשמשתמשים בהן לא נכון. למשל: המגזין פורצ’ן הכתיר את המיליארדר המקסיקאי קרלוס סלים כאיש העשיר בעולם, שהדיח את ביל גייטס מהתואר. בדה מרקר החליטו שקרלוס אמנם עקף את גייטס, אבל עדיין נמצא מאחוריו. אחר כך הם התחרטו: עכשיו הוא מלפניו.
תופעה: כמו אלפים רבים לפניו, גם צ’, עיתונאי מתל אביב, אולץ לכתוב כתבה מביכה והומוריסטית על “תופעה” –
אלפי אנשים בישראל כבר נפלו קורבן לפאדיחות טכנולוגיות, ועכשיו הם מאיימים להתנזר מהסלולר ומהמייל
גולשת באתר כיפה שואלת:
יש אתר אינטרנט שמאפשר צפייה ישירה מהמחשב בסרטים וסדרות טלוויזיה. אין בכוונתי לקנות את הסרט, אני רק רוצה לראות אותו במחשב ולא לצרוב או להעתיק. האם זה מותר מבחינת ההלכה?
תשובתו הלקונית והשגויה-חוקית של הרב אפי קיציס:
לשואלת שלום רב. מותר.
חדשות בן עזר, גליון 268, מבקש מהקוראים לשלוח חבצלות עצמיות:
[…] כל עיתון שמכבד את עצמו מחזיק במלאי נקרולוגים ומעדכן אותם מדי פעם כדי שיהיה אפשר להשתמש בהם בביטחה מיד בשעת הצורך –
לכן אנחנו פונים לאלה מנמענינו המעריכים את עצמם וסבורים שהם שווים הספד אצלנו, ומבקשים מהם לשלוח לנו בהקדם את הספדם העצמי, כפי שנהוג כיום בכמה וכמה לקסיקונים ספרותיים, המסתמכים גם, ולעיתים בעיקר – על מה שהאישים החיים שולחים להם על אודות עצמם.
[…]
אנחנו גם מבטיחים לפרסם את ההספדים ב”חדשות בן עזר” מיד עם קבלתם כדי שהנפטרים (והרי כולנו בחזקת נפטרים במוקדם או במאוחר) יוכלו ליהנות מהספדם בעודם חיים, וגם לתקן שגיאות אם תיפולנה, זאת לקראת ההספד הסופי, כך שלא ייגרם להם צער אחרי מותם, שהרי אמר כבר אוסקד ויילר, שהדיוק והכבוד ממשיכים להטריד גם את מנוחתם של המתים.
(על המעבר של בן עזר מהביטים לנייר ראו אשגר 000)
מכחיש בועה: אדם שמתכחש לכך שבשוק האינטרנט יש בועה כלכלית שעתידה להתפוצץ. על משקל “מכחיש שואה”. נצפה אצל הדוברמן.
לזרבב: לכתוב באופן וולגרי כדי להשיג צפיות. על שם הבלוגרית זרובבלה. נצפה אצל אפי פוקס.
ראו מה הוצאתי משרוולי!
מרלין תקשורת ממשיכה להוביל בתחום החדשנות, היצירתיות והמקוריות את שוק ה-PPC (מודעות ממומנות שהתשלום עליהן הינו על פי מספר ההקלקות על המודעות). משרוולו של הקוסם מרלין הופק שירות חדשני המאפשר גם למפרסמים להם אין אתר אינטרנט לפרסם מודעת טקסט שתופיע כקישור ממומן!
אשגר 404, גיליון 001
הכותרת האידיוטית: גלובס: “‘וולווט אנדרגראונד’ נצבעת בכתום: דבורית שרגל מונתה לעורכת הראשית של תפוז”.
הכותרת המפוספסת: אייס: “סקר סקר לֵך: הצעת חוק לאיסור פרסום סקרים לפני פריימריז”. כנראה משחק מילים תמוה על “גשם גשם בוא”. ומה רע ב”סקר סקר תרדוף”?
צו פיוס העלו קמפיין אינטראקטיב לחידת חמיצר שלהם, “צופן הפיוס“. אך אבוי, בבאנר הוצגה מפת א”י בגבולות אושוויץ (בגימטריה: לפני 1967), וליד עצי הדקל התנוססה צללית של אישה (וכידוע, “צללית באישה ערווה” או משהו).
הגולש “אור אור” התלונן על המפה בפני צו פיוס ונענה כי
השימוש במפת א”י המחולקת נעשה בתום לב וללא כוונה. העיצוב נעשה על ידי חברת הפרסום שלנו, ולצערנו הרב לא שמנו לב לכך, ואישרנו את הפרסומת כפי שהיא. אנו מתנצלים על כך ולוקחים את האחריות לתקלה, ותודה לך על שהבאת את הדבר לידיעתנו.
מה שנקרא, זה בסדר להיות שמאלנים-חילוניים-ליברליים, אבל למה מהמקפצה?
הבאנר של צו פיוס, לפני (למעלה) ואחרי. קליק להגדלה
משרד האינטראקטיב d-say תיקן את הבאנר, סיפח בחזרה את השטחים והעיף את הבחורה הטמאה, אבל רק באתר כיפה, בעוד האתרים הכלליים המשיכו להציג את הבאנר הישן. אור אור התלונן שוב ונענה כך:
יש סיבות טכניות ואחרות שבגללן מתעכב התיקון בחלק מן האתרים. כמובן שבשל הרגישות לעניין, נתנו עדיפות לאתרים בהם יש נוכחות גדולה של גולשים דתיים, ובאתרים אחרים התיקון עדיין נמשך.
בסופו של דבר הוחלף הבאנר בכל האתרים. תזכרו את זה בפעם הבאה שצו פיוס ינסו למכור לכם ש”דעות שונות יכולות וצריכות להתקיים זו לצד זו. הן אלה שמעשירות את החברה שלנו ומאפשרות לה להכיל בתוכה כל כך הרבה גוונים”.
ב-ynet פורסמה טבלה עם אתרי הפורנו הפופולריים בישראל, והערה:
בטבלה מצד שמאל מופיע דירוג של אתרי הפורנו הפופולרים, ללא קישורים ישירים, כדי להימנע מחשיפה של ילדים לתכנים אלה.
מזל שילדים לא יודעים לעשות קופי-פייסט, אחרת הם עוד עלולים היו להעתיק מהטבלה את כתובות האתרים ולהדביקן בשורת הכתובת של הדפדפן.
בטבלה למעלה מופיע דירוג של אתרי הפורנו הפופולרים, כקובץ תמונה, כדי להימנע מחשיפה של ילדים לתכנים אלה
(מקור: עופרניקוס)
בפרשנות יצירתית לדברי אהוד אולמרט, יהונתן קלינגר טוען שרה”מ מתנגד לחוק הצנזורשת:
נזכור שכל אזרח בביתו חייב להיות שותף במאמץ להגן על עצמו ומשפחתו – ולא להטיל את מלוא האחריות רק על המנגנון הממשלתי והציבורי.
“באילו קליפים צופה אולמרט ביוטיוב?”, שואלת כותרת כתבה בדה מרקר על הסטארטאפ סמינגו. הכתב, גיא גרימלנד, לא מניח לרה”מ גם בגוף הכתבה:
נאמר שאתם מבקשים לחפש מידע על אהוד אולמרט. במקום לבלות בעשרות הלינקים בהם מוזכר אולמרט ברשת, תקבלו במקום אחד פרטים עליו: תחביביו, קריירה, חבריו, אילו תמונות הוא העלה לפליקר ובאילו סרטונים הוא צפה ביוטיוב.
ובכן, האם יש תשובה לשאלה אילו תמונות אולמרט מעלה לפליקר ובאילו סרטונים הוא צופה? לא. בדה מרקר פשוט חשבו להשתמש בו כארכיטיפ מייצג של הגולש הממוצע פלוס. הגיוני.
ידיעות אחרונות, שדודיגולדמנו נהם בפטרוניות שוביניסטית על מריסה מאייר מגוגל, זכה לראיון חצי בלעדי איתה (החצי השני הלך לערוץ 2).
דודי גולדמן. צילום: גדי שמשון
shufflr.com: זה כמו פליקר, רק לווידאו. רק שאת הווידאו אנחנו לוקחים מאתרי וידאו אחרים, ואת הלוגו מפליקר. מה, רק לדימיטרי קשין מותר?
ביט תקשורת, משרד יחסי ציבור שלא אכפת לו מה הוא יכתוב על על עצמו בבלוג שלו, העיקר שיאיית את השם של עצמו נכון, מפרסם עכשיו קורס לעסקים קטנים בו הוא ילמד אותם טכניקות בסיסיות ביחסי ציבור.
סילבוס אפשרי של הקורס:
• שיעור ראשון: פרסום בספאם זה אחלה. אנחנו אפילו פרסמנו את הקורס בספאם.
• שיעור שני: פעמיים. לאותן כתובות. בהפרש של פחות מחצי יממה. למקרה שהנמענים לא התעצבנו בפעם הראשונה.
• שיעור שלישי: עובדה, זה עובד. אפילו קינן הדפקט הזה כתב עלינו בבלוג שלו. פרסום חינם! ואייתו את השם שלנו נכון!
שמעת? ‘ישראלי’ השיקו סוף סוף אתר אינטרנט – news.google.co.il.
(עיבוד לבדיחה של גיא ווסט)
חגיגות בחינמון החדש “ישראל היום”: “סקר TGI קובע שעלינו ביותר מ-100% לעומת המחצית הראשונה של השנה”.
(אפעס)
אייס מתלוצץ עם קוראיו:
* ‘אדלסון’ – יותר מחינמון, פחות מעיתון (כל הזכויות שמורות)
לא יודע מה הקשרים בין בנימין נתניהו לישראל היום (ושמא יש לכתוב “ישראל הי!ם”?). אני אתן לשלטי החוצות בצומת מעריב לדבר בשם עצמם:
שלטי פרסום של ישראל היום ושל בנימין נתניהו. צילום: עידו קינן, cc-by-sa
לאחר הפרסום פה על זניחת הדומיין themarkerblogs.com, הדה מרקרים חידשו אותו, לטובת ההיסטוריה. ששת הבלוגרים שכתבו שם מוזמנים לעשות גיבוי.
שעד שכבר יש ב-ynet טוקבקים משורשרים, הם במודעה:
(מקור: עופרניקוס)
בזק בינלאומי שואלת מי ניסה לחסל את התוכי. אני רוצה לדעת למה הוא פספס. ודוברמן כבר פתר את התעלומה.
הבלוג “היתוך קר למפגרים” נותן לתחרות הבלוגים של blogerim.net את הכבוד המגיע לה:
שיחת טלפון עם מועדון “הצוללת הצהובה” בירושלים:
שלום, הזמנתי כרטיסים להופעה באתר שלכם, ואני לא חושב שההזמנה נקלטה. אתה יכול לבדוק?
הצוללת הצהובה: “ההזמנה לא נקלטה”.
יכול להיות שזה בגלל שהזמנתי דרך פיירפוקס?
“כן. מה זה פיירפוקס?”
זה דפדפן שהוא לא אקספלורר.
“כן, יכול להיות שזו הסיבה. תנסה להזמין עם האינטרנט הרגיל”.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
