“בכיכר העיר הזאת אפשר לבצע לינצ’ים” | הדיקטטורה של כיכר זאקרברג

בסוף פברואר נסגר פרופיל הפייסבוק של אורלי פלדהיים, ויומיים אחר כך נסגר זה של יגאל שתיים, אחרי בקשות מרובות שהשניים קיבלו מפייסבוק לאמת את זהותם. בעוד פלדהיים רחוקה מלהיות חיית פייסבוק, שתיים הוא פעיל שמאל קיצוני פעיל ביותר ברשת החברתית, שכבר נחסם בפייסבוק בעבר אחרי מריבות עם פעילי ימין. המשותף לשניים: ניהול דף הפייסבוק של יוזמת “מרק לוינסקי” להאכלת פליטים בגינת לוינסקי בתל אביב. “לא פרנואידי מצדי לחשוב שזה מכוון. במיוחד אחרי שיצאנו נגד גופים שלא מטפלים כראוי בפליטים”, אומר שתיים. זו רק השערה, כי הדיקטטורה הפייסבוקית לא נותנת לנחסם הזדמנות להתעמת עם המתלוננים, שהביאו לחסימתו בנימוק שקרי שהפרופיל שלו פיקטיבי.

בשנה שעברה הצליחו התנועה לאיכות שלטון, חברת מועצת עיריית תל אביב תמר זנדברג והביקורת הציבורית להביא לביטול הנוהג הפסול של עיריית תל אביב לדרוש תשלום ממארגני הפגנות בשטחים ציבוריים ולחייבם להוציא רשיון עסק. נשיאת בית המשפט העליון דאז דורית ביניש כינתה את דרישת התשלום “מוזרה”, והעירייה גיבשה נוהל חדש שמגביל את דרישת התשלום וביטלה את הצורך ברשיון עסק. הפגנה, הבינה העירייה, היא זכות יסוד במשטר דמוקרטי, והטלת מגבלות ביורוקרטיות וכספיות עליה עשויה להוות פגיעה בזכות הזאת.

כמו בעולם הפיזי, גם בפייסבוק כל אדם הוא אקטיביסט בפוטנציה, כמו הגולש שצילם חטיף פסק זמן בארה”ב זול מזה שבארץ והצית מחאת תג מחיר נגד שטראוס. אלא שבניגוד לכיכר רבין, כיכר זאקרברג כפופה לשליט יחיד ואין בה בג”צ. “אנחנו יודעים שכדי להסיר צריך לעצבן את האלגוריתם, אבל כדי לחזור אתה צריך לפנות לבני אדם”, אומר שתיים. “ברור לי שיש 800 מיליון משתמשים, ושאי אפשר על כל צבוטותי וקוטותי לערב את מר צוקרברג. אבל אם בכיכר העיר הזאת אפשר לבצע לינצ’ים, ואף פעם אף אחד לא משלם על זה, יש בעיה”.

התפרסם במקור בטור “השרת” במדור fi בגליון מרץ 2012 של מוסף פירמה של גלובס

13 במרץ, 2012 | בנושאים: אקטיביזם, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, פייסבוק, פירמה | 4 תגובות

זכרון צילומי: המאבק בשוטרים, חיילים ומאבטחים שמוחקים תמונות ואוסרים לצלם

בשבועות האחרונים הופצו בפייסבוק תמונות של פסולת שהשאיר אחריו זוג אחרי הצעת נישואים ביער, אדם שמישהי מאשימה שהטריד אותה מינית ברחוב והמון תיעודי מצלמות אבטחה של גניבות. אפשר לראות זאת כהעצמה אזרחית שמובילה לפרו-אקטיבית חיובית, או כלקיחת החוק לידיים בגלל ייאוש מאוזלת היד של רשויות החוק.

התופעה לא דילגה על רשויות החוק עצמן: אקטיביסטים ואזרחים מהשורה מפקחים על שוטרים וחיילים באמצעות מצלמות וטלפונים סלולריים, כאמצעי הרתעה בזמן אמת, ככלי תיעוד לשימוש התקשורת הממוסדת והעצמאית, ובמקרה הצורך גם לראיות בבית המשפט. גם הצבא והמשטרה מצלמים את האירועים מאותן סיבות בדיוק.

בשטח מתפתחת ריאקציה לתיעוד האזרחי. למשל: חיילי גולני בחברון איימו לשבור מצלמה של ילד פלסטיני שצילם אותם מתעמתים עם בני משפחתו (ותועדו למרבה האירוניה במצלמת אבטחה); פעילי שמאל טענו שחיילים בחברון מחקו כרטיסי זכרון שבהם תיעדו את האלימות בעיר; פעילי ימין טענו שחיילים מנעו תיעוד של מעצר חשודים במעורבות בפריצה לחטמ”ר אפרים; שוטר שעצר באלימות שוהה בלתי חוקי עיכב לחקירה את כתב וואלה ג’וש בריינר, שתיעד את המעצר בסלולרי; מאבטחים בתחנה המרכזית בירושלים דרשו מסטודנטים לאמנות, בלי שום סמכות חוקית, למחוק סרטון שצילמו מחוץ לתחנה לפרויקט לימודי.

הדרגים הפיקודיים צריכים להבהיר לכוחות בשטח את החוקים ואת גבולות הכוח. כאנשים ריאליסטיים, כנראה שניאלץ להסתמך פחות על זכויות אזרח ויותר על יכולות טכנולוגיות: כשמצלמים בסמארטפון אפשר להעלות את הצילומים מיד לרשתות חברתיות; שירותי גיבוי מאפשרים שכפול של התמונות לענן בזמן אמת; כרטיס זכרון בשם EyeFi משדר תמונות על גבי רשת אלחוטית מיד אחרי שצולמו במצלמה דיגיטלית; ומטלפון סלולרי אפשר לשדר לשדר וידאו חי לאינטרנט באתרים כמו USTREAM.tv. תגידו צ’יז.

התפרסם במקור בטור “השרת” במדור fi בגליון פברואר 2012 של מוסף פירמה של גלובס

20 בפברואר, 2012 | בנושאים: אקטיביזם, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, פייסבוק, פירמה, צילום | 4 תגובות

מחאות פייסבוק יצירתיות נגד הדרת נשים

יאן יאנקו קוטליארסקי קובע שעות כניסה נפרדות לנשים ולגברים לפרופיל שלו.

דינה ריץ’ מגבילה שעות כניסה של נשים לפייסבוק:

שירי מזרחי שרה מול קהל חרדי:

לולה קידר מתלבשת צנוע:

נדב רביב פותח קבוצות פייסבוק נפרדות לגברים ולנשים (דרך “מזבלה”).

עמית ליכטמן נמצא על הגבול שבין טעם רע להסתה:

24 בדצמבר, 2011 | בנושאים: אקטיביזם, הדרת נשים, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 4 תגובות

הוניגמן מתייחסת לביקורת כמו לסנדי בר: מוחקת אותה

רשת הוניגמן מחקה את הראש של סנדי בר מהשלטים שלה בירושלים, סיפרתי כאן אתמול. גולשים שפרסמו ביקורת בדף הפייסבוק של הוניגמן התלוננו על מחיקת תגובות שלהם. הוניגמן פרסמה בדף תגובה רשמית, שבה נכתב כי “חברת הוניגמן פועלת בהתאם להנחיית עיריית ירושלים, לפיה קיים איסור בשימוש בתמונות נשים בחלקים מסויימים של העיר, על מנת לא לפגוע ברגשות הציבור הדתי”. התגובה התבררה כבעייתית מבחינה עובדתית, כשחברת מועצת העירייה לורה וורטון הביאה הכחשה גורפת של העירייה.

הוניגמן לא הגיבה לגולשים שהעמידו אותה על הסתירה, ומבדיקת הדף של הרשת עכשיו עולה שהרשת מחקה את כל התייחסויות הגולשים לפרשה (תגובות, ביקורת, שיתוף הכתבה שהתפרסמה על הסיפור ב-ynet וקריאות לחרם), ומחקה אף את סטטוס התגובה שלה עצמה.

לו הייתי יועץ התקשורת של הוניגמן, הייתי עצבני עכשיו. בתור אדם שעצבני על הכניעה מרצון של החברה לפונדמנטליזם ה”צניעות”, אני שמח. כך נראית היסטריה. בואו נמשיך.

עוד בחדשות העלמת נשים:
הוניגמן מעלימה את סנדי בר ומאשימה את עיריית ירושלים
אישה, את פוגעת בתקנת הציבור או ברגשותיו
בבני ברק השחיתו תמונת מורה בקמפיין ארגון המורים
בנק הפועלים מעלים את עלמה זק
הילרי קלינטון ואישה נוספת הועלמו מתמונה בעיתון חרדי חסידי
ציפי לבני הועלמה מכרזות בבני ברק
שמה של ציפי לבני הועלם מכרזה בבני ברק
שלי יחימוביץ’ הועלמה מכרזת פרסום של מפלגת העבודה
נשים הועלמו מכרזות של “רשת” בבני ברק

רות גביזון הועלמה מתמונת ועדת וינוגרד

2 בנובמבר, 2011 | בנושאים: אקטיביזם, הדרת נשים, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, פרסום ושיווק | 8 תגובות

הוניגמן הורידו לסנדי בר את הראש | חדשות המיזוגיניה

רשת האופנה הוניגמן הסירה את ראשה של הדוגמנית סנדי בר משלטי החוצות שלה בירושלים. ענת פרוסנר סטודנטית לחינוך בת 23 מירושלים, הגיבה עם קבוצת מחאה בשם “מחרימים את ‘הוניגמן’ – לא נסכים לצנזור נשים“, בהשראת הקבוצה “לא מצונזרת – נלחמים ונלחמות נגד הדרת נשים מהמרחב הציבורי“.

מה הפריע לך בזה?
פרוסנר: “קודם כל, הסירו רק את הראש של הדוגמנית, אבל הדוגמן מופיע כרגיל ואין איתו שום בעיה; שנית, זה נעשה בירושלים ולא בערים אחרות. התחושה שלי היא שהוניגמן, שהיא חברה מסחרית שמחזור המכירות שלה נשען על נשים חילוניות או דתיות, מתכופפת בגלל לחץ של קבוצות חרדים קיצוניות. התפיסה לפיה אסור להראות פני אישה בשלט חוצות מטרידה אותי, כי אני חושבת שיש אווירה של הקצנה ברצון למשטר נשים ולהעלים אותן; זה סימפטום של אותה תופעה כמו החיילות שקיבלו פקודה להיכנס לאוהל מגודר ואטום כדי שלא יראו אותן רוקדות”.

בהונגימן, שמחקו תגובות של גולשים מדף הפייסבוק הרשמי שלהם, פרסמו תגובה: “חברת הוניגמן פועלת בהתאם להנחיית עיריית ירושלים, לפיה קיים איסור בשימוש בתמונות נשים בחלקים מסוימים בעיר, על מנת לא לפגוע ברגשות הציבור הדתי. סנדי בר, פרזנטורית החברה, נבחרה לקמפיין בזכות התאמתה לערכי המותג, ומצידנו היינו מעדיפים להשאיר את מודעות הפרסום כפי שמוצגות בכל רחבי הארץ, עם פניה של סנדי בר”. על כך אומרת פרוסנר: “התגובה הזו לחלוטין לא מקובלת ולא מתיישבת עם המציאות, כי לא סביר שהעירייה תוציא הנחיה כזו, כי אין מקומות בירושלים שבהם תמונתה של בר מופיעה בגרסא המלאה, וגם כי אין העלמה מוחלטת של נשים אלא רק של פניהן”.

ואכן, לורה ורטון, חברת מועצת עיריית ירושלים, הביאה את תגובת העירייה מפי הדובר אביתר אלעד: “לא היו דברים מעולם. מדיניות העירייה מאפשרת פרסום נשים על שלטי חוצות בירושלים והעירייה אף מפרסמת נשים בשלטי חוצות בפרסומיה. לעירייה לא הגיעה כל פנייה מחברת הוניגמן והעירייה לא פסלה כל פרסום של החברה”.

דף המחאה גייס רק 81 אנשים, אבל הצליח להגיע למירב קריסטל, שפרסמה ב-ynet כתבה מקיפה על העלמת נשים מפרסומות. בכתבה אומר מנכ”ל הוניגמן, מיכה רונן, מסר לוויינט כי “חברת הוניגמן פועלת ככל חברה אחרת. על פי הנחיות חברת השילוט, ‘זוהר חוצות’, לא ניתן לעלות בשילוט עם תמונה של אישה. כפי שנמסר לנו – מדובר בהנחיות של עיריית ירושלים שאוסרת עליית פרסומות עם תמונות נשים בחלקים מסוימים מהעיר, שעלולים לפגוע ברגשות הציבור הדתי. ראוי לציין כי כל חברות האופנה פועלות בהתאם למגבלות אלה”. כאמור, בעירייה מכחישים, אבל ניסים חסון מ”זוהר חוצות” אמר לוויינט: “אסור להראות נשים בשלטים בירושלים. ולא רק שם, אלא גם בקריית מלאכי, בני ברק ונתיבות. זו עיר אחת מיני כמה ערים בארץ שאני לא יכול להעלות בהן דמויות נשיות בגלל ריבוי הדתיים. ואני בפרסום חוצות המון שנים. פעם, כשלא היה האיסור, כל דמות אישה שהייתי מעלה לשלטים היו שורפים לי בגללה את המתקנים. וזה היה מביא לנזקים מטורפים. לכן אנחנו לא תולים נשים במקומות שיש בהם חרדים”. פרוסנר שיתפה את הכתבה מוויינט בדף המחאה וכתבה: “חשוב לציין, אגב, שליד השלט שבו סנדי המצונזרת (ומצידו השני עתי השלם) ישנו מרכז מסחרי שעל קירותיו מוצגות תמונות של קופאיות ולקוחות של רשת הסופרמרקטים הפועלת בו. ככה שכנראה אין בעיה מצד עיריית ירושלים עם תצלומי נשים”.

אם לא די בהעלמת פרצופה של הדוגמנית בגלל חוק לא קיים, מנכ”ל הוניגמן מתנדב לעשות בשביל הפונדמנטליסטים הדתיים את העבודה המלוכלכת: “בקמפיין הבא בהחלט אשקול לעשות צילום אחר לטובת האזורים הרלוונטים בי-ם כיוון שגם אני לא מרגיש נוח עם תמונה קטועה. […] נשקול לעשות פרסום שונה, לצלם מוצרים במקום אנשים”.

הגולשת עידית עמית סיכמה את העניין בסטטוס ~~שטרם נמחק~~ שנמחק מהדף של החברה: “כשתחזירו לסנדי את הראש, אקנה הוניגמן”.

עוד בחדשות העלמת נשים:
אישה, את פוגעת בתקנת הציבור או ברגשותיו
בבני ברק השחיתו תמונת מורה בקמפיין ארגון המורים
בנק הפועלים מעלים את עלמה זק
הילרי קלינטון ואישה נוספת הועלמו מתמונה בעיתון חרדי חסידי
ציפי לבני הועלמה מכרזות בבני ברק
שמה של ציפי לבני הועלם מכרזה בבני ברק
שלי יחימוביץ’ הועלמה מכרזת פרסום של מפלגת העבודה
נשים הועלמו מכרזות של “רשת” בבני ברק
רות גביזון הועלמה מתמונת ועדת וינוגרד

1 בנובמבר, 2011 | בנושאים: 404, אקטיביזם, הדרת נשים, פרסום ושיווק | 11 תגובות

ח”כ אורי אורבך נגד השתקת נשים ברדיו קול ברמה

טרפת הצניעות וההפרדה הדתית-חרדית (חנויות נפרדות, רחובות נפרדים, השחתת תמונות ושמות נשים בשלטי חוצות, אי אזכור שמות מלאים של נשים בעיתונות החרדית, חיילים שמסרבים לשמוע אישה שרה) הגיעה לשפל ב”רדיו קול ברמה”, שלא השמיע נשים בכלל – לא שרות ואפילו לא מדברות. בעקבות מאבק ולחצים של הרשות השניה הציעה התחנה לייסד רצועת שידור שבועית לנשים ולאפשר לנשים בתפקידי ציבור לעלות לשידור. באגודה לזכות הציבור לדעת מתכוונים לעתור לבג”צ נגד האפליה בתחנה.

ח”כ אורי אורבך, שפרש בזמנו מ”רדיו קול חי” כשלא הורשה לשדר שיר של אישה, מחרים את התחנה. כך הוא כתב היום בניוזלטר שלו:

אני משתדל להקפיד על נוכחות תקשורתית בשלל ערוצים ארציים ומקומיים. רק ברדיו “קול ברמה” החרדי הפסקתי לאחרונה להתראיין. כל עוד עומדת בעינה החלטתם המחוצפת והשוביניסטית שנשים לא עולות לשידור בתחנה, גם קולי שלי לא יישמע שם. המצאת קודים חדשים של צניעות בפרהסיה הציבורית, איננה עניין פנימי של חרדים אלא נוגעת לכולנו. אני מכבד כל מי שלא שומע שירת נשים, הבעיה מתחילה ונמשכת כשאתה כופה על אחרים לא לשמוע ועל אחרות לא להשמיע. מניעת דיבור (!) מנשים בתחנת רדיו חוקית בישראל, איננה זכות דמוקרטית אלא עוול והחמרת-סרק. כן, כמו אוטובוס מהדרין ואפילו יותר גרוע.

27 בספטמבר, 2011 | בנושאים: 404, אקטיביזם, עיתונות ותקשורת | 8 תגובות

H&M דורש צדק חברתי (שיבוש שלטים)

שלט פרסום של H&M בצומת נמיר בתל אביב, ששובש לקידום “צעדת המיליון”. צילום: אסף רותם.

[עדכון 21:51] וככה זה נראה בפעולה:

תודה, אדווה קיזלשטיין. [\עדכון]

29 באוגוסט, 2011 | בנושאים: אקטיביזם, פרסום ושיווק, שיבוש | 7 תגובות

הפצצת וואלה חיפוש: נאצה ומחאה

באפריל כתבתי על סגירת מנוע החיפוש של וואלה והחלפתו בגוגל. זה הזכיר לי סיפור טכנוגיקי מצחיק על המנוע של וואלה. הוא התפרסם במקור ב-2004 בשלוש כתבות ב-nrg מעריב, ומובא כאן במלואו, כולל הצילומסכים שהשדרוגים התכופים בעיצוב של נרג העלימו.

העם נגד תום אבני

גולשים החליטו לנצל את מנוע החיפוש של וואלה כדי להביע את מחאתם על קיומו של השחקן הצעיר. אה כן, ואגם רודברג בעירום (13/7/2004)

מחפשים את השחקן תום אבני בוואלה? מנוע החיפוש יציע לכם לצמצם את תוצאות החיפוש למחרוזות “תום אבני ההומו כוס אחותו”, “תום אבני אנעל רבאק תתפגר יא זבל רחובות”, “תום אבני אתה מוער רצח תמות יא פגום”, “תום אבני ואגם רודברג” ו”תום אבני עולה באש תמות אמן יא בן זונה”.

למנוע של וואלה, שהושק בספטמבר 2003, אין שום דבר אישי נגד אבני. האחראים למתקפת הקללות הם חלק מגולשי הפורטל, שלמדו לנצל יישום שנועד לסייע למחפשים למצוא בדיוק את שביקשו אצבעותיהם. כדי לשפר את תוצאות החיפוש, מציע המנוע של וואלה לצמצם ולמקד את מספר התוצאות על ידי הוספת מילות חיפוש. המנוע אוסף מחרוזות חיפוש פופולריות מחיפושים שביצעו גולשים אחרים ואשר מכילות את המילים שחיפש הגולש ומציג אותן לבחירתו. למשל, אם חיפשתם “יואב יצחק”, האם התכוונתם לזמר או לעיתונאי? המנוע של וואלה יודע להציע לכם את שתי האפשרויות: “הזמר יואב יצחק” או “יואב יצחק מחלקה ראשונה”.

“שרון מפקיר את פולארד”

מתנת יום הולדת 50 למרגל: פעיל למען שחרורו הכין תוכנה ששותלת בחיפוש בוואלה סיסמאות נגד אין האונים של ראש הממשלה (21/7/2004)

ביום שני הקרוב יחול יום הולדתו החמישים של ג’ונתן פולארד. מי שיחפש היום בוואלה את שמו או את שם ראש הממשלה, יגלה שהמחאה לשחרור המרגל שננטש הגיעה גם לשם.

בחיפוש השמות “שרון” או “פולארד” בוואלה, ימליץ לכם מנוע החיפוש לצמצם את תוצאות החיפוש, ויציע את החיפושים הממוקדים הבאים: “אריאל שרון מפקיר את פולארד”, “אריאל שרון תפסיק להפקיר את פולארד שפעל למען המדינה ובשליחותה” ו”אריאל שרון לא שם על פולארד”.

המחאה הזאת מתאפשרת בזכות יישום במנוע החיפוש של וואלה, שנועד לסייע למחפשים למקד את חיפושיהם. היישום אוסף מחרוזות חיפוש פופולריות מחיפושים שביצעו גולשים אחרים, ואשר מכילות את המילים שחיפש הגולש, ומציג אותן לבחירתו. כדי לשתול שם מחרוזות כמו “אריאל שרון מפקיר את פולארד”, צריך לבצע מספר רב של חיפושים עם המחרוזות הללו.

בשבוע שעבר סיפרנו כאן על תופעה דומה עם חיפוש שמו של השחקן תום אבני בוואלה: גולשים שאינם מחבבים אותו הריצו חיפושים על שמו עם קללות ומילות גנאי, עד שאלה הגיעו למסה הקריטית והופיעו בתוצאות שהמנוע מציע.

על המחאה נגד שרון אחראי צעיר בן 15, פעיל למען שחרור פולארד, שביקש להזדהות רק בכינוי SGVB. “במהלך פעילותי למען פולארד, שמתי לב שבצורה עקבית מאוד, ראש הממשלה ודובריו טוענים שמדובר ב’נושא שהשתיקה יפה לו'”, אומר SGVB. “אבל אפילו כשזה מגיע לדברים שהוא הבטיח במפורש, כמו לשלוח את השגריר שלנו בארה”ב לבקר את יהונתן, לא נעשה שום דבר! רה”מ גם ‘שכח’ את העצומה שעליה חתמו 112 ח”כים (כולל הוא עצמו) שמוענה לנשיא ארה”ב, ג’ורג’ בוש – ובכך הראה שאין לו שום רצון להחזיר את יהונתן פולארד לישראל. עכשיו, כשמגיע יום הולדתו של יהונתן פולארד, רציתי לתת לו ‘מתנה’ קטנה – שכל מי שיחפש את שמו של רה”מ יידע שהוא מפקיר את יהונתן”.

בהשראת הקמפיין נגד תום אבני, יצר SGVB תוכנה שמבצעת מספר רב של חיפושים עם מחרוזות שהוזנו מראש. “עבדתי עליה כמה ימים, והפעלתי אותה בעזרת מספר חברים נוספים דרך האינטרנט, עד שהגעתי לתוצאה המבוקשת, שמונחת לפני הגולשים”.

המשנה למנכ”ל וואלה, ארז פילוסוף, ביקש שלא להגיב על הסיפור.

לוואלה כבר אין זין קטן

החיפוש של וואלה שימש במה לקללות, ובפורטל לא חשבו שזה סיפור גדול. עד שזה הגיע למשנה למנכ”ל (13/9/2004)

יישום במנוע החיפוש של וואלה איפשר לשתול בו נאצות ומחאות בלי הפרעה. אבל כשגולש לכלך כך על המשנה למנכ”ל וואלה, ארז פילוסוף, הוטמעה מיד מערכת שמונעת זאת.

היישום האמור השווה את מחרוזת החיפוש של הגולש למחרוזות פופולריות שמכילות את אותן מילים, והציע לצמצם את התוצאות לפי הפופולריות שבהן. למשל, חיפוש המילה “שרון” יכול היה להציע לצמצם ל”אריאל שרון” או ל”שרון איילון”.

השחקן תום אבני הקדים לספוג ריקושטים מהיישום הזה. גולשים גילו שבמאמץ משותף הם יכולים לשתול מחרוזות כמו “תום אבני ההומו כוס אחותו” ו”תום אבני עולה באש תמות אמן יא בן זונה”, שהופיעו לאחר מכן בכל פעם שמישהו חיפש את שמו של השחקן בוואלה. בעקבות ידיעה שפרסמנו בנושא, החליט פעיל למען ג’ונתן פולארד להציף את המנוע במחרוזות המוחות על כך שראש הממשלה אריאל שרון מזניח את פולארד.

בשני המקרים, העדיף המשנה-למנכ”ל פילוסוף שלא להגיב. ואז זה הגיע אליו הביתה: גולש שביקש לשמור על עילום שם הצליח בקלות לשתול את המחרוזת “ארז פילוסוף זין קטן” בחיפוש של וואלה. הדבר קרה בסוף יולי, אולם רק בשבוע שעבר קיבל פילוסוף פניה בנושא, מכתב הרכילות של מוסף 7 ימים. כשנשאל אם ימחק את הדברים, השיב פילוסוף: “לא, דיני כדין כל אחד אחר”. פחות משעתיים לאחר מכן נמחקה ההשמצה, ופילוסוף הסביר כי “הורידו גם את מילות הגנאי שהתווספו בצמצום חיפוש לאריק שרון. בעקבות המקרה, אנחנו בודקים כרגע מערכת שתסנן מקרים כאלה בעתיד”.

פילוסוף סירב לחשוף בפני NRG את המפרט הטכני, אבל היא ככל הנראה כוללת פסילה אוטומטית של חיפושים זהים שנשלחו בכמות גדולה מכתובת IP ספציפית. כך פעל הגולש שמחה על פולארד, כשיצר תוכנה ששולחת מספר רב של חיפושים זהים והפיץ אותה בין חבריו למאבק.

פילוסוף מכחיש שההשמצה נגדו היא שהובילה להטמעת המערכת. לדבריו, “זה היה בפיתוח”.

27 באוגוסט, 2011 | בנושאים: 404, אקטיביזם, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | להגיב זה מגניב

הדיון על שכר צוות מנואל מחטיא את העניין האידאולוגי. תשובה לחגי אלעד

פוסט של שירי פרציגר-כהן

שמי שירי פרציגר-כהן ואני מנהלת בכירה בחברת יחסי הציבור שנחשבת לשנייה בגודלה בישראל. אני מרוויחה לא רע, דבר המאפשר לי להתנדב לפעולות נוספות, לעתים בשכר זעום. אבל חשוב מכך: המעסיקים שלי מכבדים את השקפותיי האידאולוגיות ומאפשרים לי להקדיש זמן ומשאבים לפעולה מהסוג של “צוות מנואל”.

חגי אלעד, שכתב כאן נגד השכר הנמוך שאנחנו מקבלים עבור העבודה בצוות מנואל, מחטיא את העניין האידאולוגי. אורן צוקרמן ואני הצטרפנו לצוות ההידברות של ועדת טרכטנברג כי שנינו מאמינים שמנואל הוא האדם הנכון לעשות שינוים מרחיקי לכת בכלכלה ובחברה הישראלית. המעורבות שלנו מגיעה מאמונה אמיתית שאנחנו יכולים להיות חלק מהתהליך הזה, להשפיע עליו ולעזור לחולל שינוי בר-קיימא מבפנים. השבוע האחרון הראה שהזירות החברתיות מוכיחות את עצמן כהזדמנות נדירה לדמוקרטיה ישירה ולשיח מהותי. אני בטוחה שגם אלעד רואה ומבין שזו הפעם הראשונה שנציגי ועדה מקצועית מגיבים למאות שאלות שמגיעות מגולשים ברשת – דבר המגדיר מחדש את המושג “דמוקרטיה ישירה”.

לבחירה בשם “צוות מנואל” היו שתי סיבות. סיבה אחת היא כדי להבהיר מי אנחנו – אנחנו לא מנואל עצמו ואנחנו גם לא הועדה. המטרה שלנו היא לשמש דרך להעברת מידע בין הציבור ובין הועדה בשני הכיוונים. הסיבה השניה, והפרוזאית יותר, היא שרצינו שם שיהיה פשוט להקלדה ולזכירה כדי לקדם את הדיאלוג ולא לפספס אף אחד. אנחנו מקפידים להבהיר שאנחנו מתייעצים עם מומחים לגבי שאלות מקצועיות, ומפרסמים ציטוטים ישירים של מנואל על ידי שימוש ב”מנואל:” או “מנואל אומר:” כדי שיהיה ברור מתי המילים הן שלו ומתי שלנו.

העובדות לגבי גובה שכרנו: צוקרמן ואני באנו להתנדב, אבל התברר שמסיבות משפטיות לא ניתן להתנדב בסיטואציה כזו. לכן הודענו למארגנים שכל שכר שיוחלט מקובל עלינו והם קבעו את השכר. החלטנו לפרסם את גובהו משום שהשקיפות היא ערך מהותי בעבודת הצוות.

לגבי הצוות שלנו – אני אישית גייסתי את חברי הצוות מהיכרותי איתם. שלושתם אנשים ללא ניסיון בתחום, אבל עם להט, תחושת שליחות ורצון להביא לשינוי חברתי. הם אינטליגנטים, חריפים ומחויבים למטרה בצורה שגורמת לי להשתאות כל יום מחדש. בשבוע האחרון הם צברו ניסיון שכבר עכשיו מעמיד אותם בשורה הראשונה של אנשי המדיה החברתית בישראל, ובסוף הדרך הניסיון והידע שלהם יהיו שווים יותר מכל תמורה כספית. ברור ששכרם, 6000 שקל לחודש, לא משקף את המאמץ האדיר שהם משקיעים, אבל ביחס למקובל במשק הוא הוגן לחלוטין. העסקתם היא זמנית מטבע הדברים, כיוון שהוועדה כונסה לזמן מוגבל.

אגב, אחד המעסיקים שלי עבד במשך כמה שנים עבור האגודה לזכויות האזרח, שאלעד הוא מנכ”לה, בנושאים של דוברות ופרסום, בשכר זעום במיוחד. האם האגודה ניצלה אותו? האם הרגיש מנוצל? התשובה בשני המקרים היא לא. ממש לא. להיפך: הוא אסיר תודה על ההזדמנות שניתנה לו להיות מעורב ולהשפיע. כך גם אנחנו מרגישים בעבודתנו עבור “צוות מנואל”.

[עדכון 22.8.2011] צוות מנואל, את מי אתה מייצג? חגי אלעד ממשיך בדיון [\עדכון]

________________________
שירי פרציגר-כהן (טוויטר) פעילה ברשתות חברתיות, מנהלת חטיבת דיגיטל במשרד יחסי הציבור שלום תל אביב ומנהלת יחד עם אורן צוקרמן את "צוות מנואל" ערוץ המדיה החברתית של ועדת טרכטנברג (פייסבוק, טוויטר, בלוג, יוטיוב)

20 באוגוסט, 2011 | בנושאים: אקטיביזם, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 6 תגובות

צוות מנו: האותנטיות של השיח (#tmanuel #j14)

פוסט של חגי אלעד

1.

“רצינו להצליח וליצור שם שמתאים למדיום. זאת לא חשיבת יח”צ, אלא חשיבה של מה נכון לגולשי האינטרנט”. ד”ר אורן צוקרמן, מומחה לניו-מדיה וראש התמחות תקשורת אינטראקטיבית בבית הספר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה, בראיון שהתפרסם הבוקר בדה-מרקר. ד”ר צוקרמן הוא אחד משני “האנשים שמאחורי צוות מנואל“.

2.

יחד עם ד”ר צוקרמן מהבינתחומי מובילה את היח”צ של צוות מנואל שירי פרציגר-כהן, ש”הגיעה מהעולם העסקי” (שאלה: אם אדם לא עוזב את המקום ממנו בא, אז לאן בעצם הוא מגיע?). פרציגר-כהן עומדת בראש “חטיבת דיגיטל” בשלום תל אביב, שהיא “חברת יחסי ציבור המספקת שירותי ייעוץ תקשורתי, ניהול משברים ופתרונות אסטרטגיים לגופים מקומיים ובינלאומיים“.

3.

במשרדי יחסי ציבור, מסתבר, לא “חושבים יח”צ”: חושבים מה נכון לגולשים. מזל שלצוות מנו אין יח”צ.

4.

“אנחנו חמישה אנשים בצוות, שעובדים בשכר זעום” (צוקרמן, שם). ואכן, בעמוד “אודות צוות מנואל” כתוב שעבור “ניהול זירות פייסבוק טוויטר והבלוג” (שכחו את היוטיוב) מקבלים “3 צעירים שכר של כ-6,000 ש”ח בחודש כל אחד”.

5.

6,000 ₪ ברוטו בחודש זה קצת יותר מהשכר הממוצע למשרת שכיר בתחום השירותים הקהילתיים, קצת פחות מהשכר הממוצע למשרת שכיר בתחום החינוך (נתוני מאי 2011, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה).

6.

ע”פ צוקרמן, באינטרנט “הכל יקום או יפול על אותנטיות השיח”. צוות מנו גאה ב”שכר הזעום” שהוא משלם לעובדיו: הם חוסכים בשבילנו כסף! הם חברים שלנו! בהסתכלות ניאו-ליברלית, להשוויץ בזה שאתה מעסיק צעירים באופן זמני בשכר זעום בהחלט נשמע “אותנטי”. אם מטרת ההעסקה של שלושת הצעירים היא למכור לישראלים עתיד בו יהיה אפשר להמשיך להעסיק עוד המון אנשים (מורים, עובדים סוציאליים, רופאים מתמחים, צוות היח”צ של ועדה ציבורית שאמורה לעסוק בשאלות קריטיות לעתיד של כולנו) בשכר זעום, זה אפילו עוד יותר אותנטי.

7.

מקבלי שכר נוספים בצוות מנו: “שירי פרציגר-כהן, 3,500 ₪; אורן צוקרמן 2,000 ₪”. מדובר בשני אנשים שהם מומחים בתחומם, בעבודה אינטנסיבית. לא מדובר בשכר ראוי. למעשה, לא מדובר ב”שכר” בכלל: גובה השכר עצמו הוא מודעה בתשלום, והוא נקבע מן הסתם כחלק מהיח”צ, כחלק מהחשיבה איך לעצב את “מה שנכון לגולשי האינטרנט”. מה שנכון לגולשים זה לחשוב על צוות מנואל בתור הדבר האמיתי, האותנטי, הדבר הקרוב ביותר לכמה צעירים שעובדים בהתנדבות מאוהל ברוטשילד. הדבר הכי רחוק מנתניהו וטרכטנברג, הדבר הכי קרוב למנואל, שירי ואורן, שעושים את מה שהם עושים “ממניעים של משימה חשובה ונכונה, ולא משיקולים כלכליים או תדמיתיים”. בעצם יש כאן בדיוק חצי אמת: השיקול בקביעת “שכרם” אכן לא היה כלכלי, אלא תדמיתי נטו.

8.

שכר לא ראוי הוא ביטוי של העסקה נצלנית. את מי מבקשת לנצל העסקתם של פרציגר-כהן וצוקרמן?

9.

פרציגר-כהן: “אני הוקסמתי ממנואל, מהכנות שלו”. טרכטנברג, בבלוג של מנואל: “כדי שנצעד יחד חשוב שכל אחד יפתח צוהר אל פנימיותו”. הטוויטר הרשמי של צוות מנואל: “מנשנו אותנו”.

10.

אייל גבאי, חבר ועדת טרכטנברג (ומנכ”ל משרד ראש הממשלה), בשיחה עם מפגינים באמצעות המדיה הישנה המכונה שיחה: “בישראל לא תהיה מדינת רווחה”. מנואל טרכטנברג, ראש הוועדה הנושאת את שמו, בשיחה עם גולשים באמצעות המדיה החדשה המכונה טוויטר: “לא אני אעצב את הגורל שלכם”. אולי בכל זאת כדאי להאמין לטרכטנברג.

[עדכון 20.8.2011] הדיון על שכר צוות מנואל מחטיא את העניין האידאולוגי. שירי פרציגר-כהן משיבה לחגי אלעד [\עדכון]

[עדכון 22.8.2011] צוות מנואל, את מי אתה מייצג? חגי אלעד ממשיך בדיון [\עדכון]

________________________
חגי אלעד (פייסבוק, טוויטר) הוא פעיל לשינוי חברתי, בעל טור, מנווט וכותב. בעברו המנכ"ל הראשון של הבית הפתוח בירושלים ואסטרופיזיקאי, מוסמך מכון רקח לפיסיקה באוני' העברית. כיום מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח בישראל, אולם העמדות המבוטאות במאמר אינן מייצגות בהכרח את האגודה