שישבת: המשקפיים הוורודים מדי של גוגל • הונאת ספאם בפינטרסט • והציוץ על מותו המוכחש של נשיא מלאווי
נ”ב: הנשיא שלכם מת
נשיא מלאווי בינגו ווה מותריקה אושפז השבוע בבית החולים המרכזי של קמאזו. אנדרו אבנז, כתב של הנשיונל ג’יאוגרפיק טרבלר, שמע בשיחות עם אנשים, בסמסים ובאינטרנט שמועות שהנשיא מת. כשהשמועות דיברו על כך שאנשי האבטחה של הנשיא עזבו את בית החולים, הוא הלך לבדוק מה קורה שם.
אבנז הגיע למקום והחל לצלם. שלושה אנשים שהציגו את עצמם כבלשי משטרה בלבוש אזרחי יירטו אותו ועיכבו אותו במשך 20 דקות. במקום לתת להם את הסלולרי כפי שביקשו, אבנז המשיך לעדכן בלייב. “כשהתבהר לי שהמצב היה בעל פוטנציאל רציני, צייצתי שעוכבתי”, סיפר. הוא גם צייץ שהנשיא מת.
אחרי שאיים על השוטרים בפנייה לשגרירות ארה”ב ושבכוונתו להתלונן בפני האחראי עליהם, הם התחילו להסס ואמרו: “ראש המדינה שלנו נמצא כאן כרגע. אתה לא יכול להיות כאן”. מאחר שהמקום היה שקט ונטול מאבטחים, והוא הצליח להגיע עם מכונית עד לבית החולים, אבנז הבין שהם משקרים. כשהרים את הטלפון ועשה את עצמו מתקשר שוב לשגרירות, אחד ה”בלשים” אמר לו, ” צא מפה ולך מפה עכשיו!”
בלילה קיבל אבנז אישור ממספר מקורות על מותו של הנשיא. הוא מספר ש”מקורות ראו את גופתו”. למחרת בבוקר ישב בשדה התעופה ונטל עותק של הדיילי טיימס, שמגדיר את עצמו “היומון הראשי של מלאווי”. הכותרת הראשית היתה: “מחלתו של בינגו יוצרת חרדה”.
פינטרספאם
פינטרסט, שנוסדה אך לפני שנתיים, רשמה בחודש שעבר את מספר המבקרים (לא כולל סלולר) השלישי בארה”ב אחרי פייסבוק וטוויטר. ואיפה שיש גולשים יש נוכלים.
הונאת הספאם שעליה דיווחה לנו נעמה וייס פשוטה ומעצבנת: היוזר המספים משתף תמונה של משהו שעשוי לעניין אותנו, כמו קישוט הרצפה באמצעות סרט דביק, ובסוף התיאור מזכיר כבדרך אגב דיאטה מוצלחת. כשמקליקים על הלינק לא מגיעים לסיפור המעניין אלא לעמוד למכירת הדיאטה. וזה במקרה הטוב. במקרה הרע, משתפים את האייטם בלי להיכנס ללינק, וחושפים את כל החברים שלנו בפינטרסט לספאם.
משקפיים מטשטשי מציאות
כשגוגל הכריזו על פרויקט גלאס, משקפי המציאות הרבודה (augmented reality) שלהם, חשבתי שזה היה פספוס לא להכריז עליהם ב-1 באפריל, כדי לגרום לנו להאמין שמדובר במתיחה ואז להפתיע אותנו במוצר עובד, כמו שהם עשו עם השקת ג’ימייל.
מבדיקה של וויירד עולה שמדובר בסוג של מתיחה: החומרה שהוצגה לא מסוגלת לספק את החוויה שהוצגה בסרטון התדמית.
בלייר מקינטייר, מנהל מעבדת הסביבות הרבודות בג’ורג’יה טק, הגדיר זאת כך: “בסרטון מזויף פשוט אחד, גוגל יצרה רמה של הייפ-יתר וציפיית-יתר שהחומרה שלהם פשוט לא מסוגלת לקיים”.
סרגיי ברין, מייסד שותף של גוגל, אמנם יצא לסיבוב דאווין עם המשקפיים אולם לא הסכים לשתף בחווייה. “סרגיי לא הסכים לתת לי לחבוש את המשקפיים”, צייץ הבלוגר רוברט סקובל, “אבל יכולתי לראות שהם מבזיקים מידע אליו. אז אני רוצה זוג כזה!”
הסיפורים סופרו היום בפינת האינטרנט בתוכנית “שישבת עם אסף ליברמן” בגל”צ.
מערכוני פסח בתוך הקנקן
עוד יום שישי הגיע ואיתו גם טעימה מתוכנית המערכונים “בתוך הקנקן”. השבוע התוכנית משודרת במהדורה מיוחדת לכבוד חג הפסח. איזה זמן יותר טוב ללמוד על המתנה הטובה ביותר שאפשר להעניק לחג?….לא,לא ידידות.
וגם נמשיך בסדרה הדוקו מוקו שמוקו מנטרית שלנו “החיים הפתטיים שלי”.
וכמובן שגם ראש הממשלה והשרים חוגגים את פסח בפרק נוסף של הסיטקום המשוגע “אריזה ממשלתית”.
ואיך אפשר בלי ללמוד על המשמעות האמיתית של החג ועל מנהגיו? וגם להמציא כמה.
“בתוך הקנקן” משודרת כל שישי ב-2 בלילה בגל”צ, אז אם אתם מאזינים בשישי ב-2 בלילה לגל”צ זה מה שיהיה שם. איזה כיף! אל תאזינו לקנקן, אלא למה שבתוכו.
“בתוך הקנקן” היא תוכנית המערכונים של סמ”ר איל גבע, רב”ט אמיר גליקמן וצוות המורכב אך ורק מחיילים בסדיר שרוצים לעשות שטויות בזמן שידור ציבורי. בתוך הקנקן בפייסבוק, באייקאסט
למה הוסרה מפייסבוק תמונה של כבוד שר התיירות?
למה תמונה של שר התיירות מוקף בדיילות ולמרגלותיו שני גברים תוקעים בשופר נעלמה מפרופיל הפייסבוק שלו?
בימים אלה נמצא שר התיירות סטס מיסז’ניקוב בביקור עבודה ברוסיה. מיסז’ניקוב העלה בפרופיל הפייסבוק שלו תמונות מוועידת התיירות במוסקבה, ובהן אחת שמציגה אותו עומד מחויך בחליפה ועניבה בין שבע נשים, ככל הנראה דיילות, לבושות כולן בחולצות לבנות עם הכיתוב ברוסית “מיס טוריזם 2012”, ולמרגלותיו שני גברים בחולצות שחורות מעוטרות שרוולים, ראשיהם חבושים בכאפיות, תוקעים בשופרות ענק.
התמונה הזאת הופיעה בפייסבוק של השר ביום ראשון, ולמחרת נעלמה (שתי תמונות אחרות, שבהן מיסז’ניקוב מצולם רק עם הגברים וגם תוקע בשופר, נשארו). האם ביקורת ציבורית גרמה למיסז’ניקוב להסיר את התמונה? ואולי הבנה מאוחרת שהתמונה פוגעת בתדמיתו כשר שמתנהל בביקורים רשמיים בחו”ל בצורה מקצועית ומכובדת?
אמנון ליברמן, דוברו של מיסז’ניקוב, מסר בתגובה: “מדובר בחשבון פייסבוק פרטי של השר, וכל התמונות והסטטוסים שמועלים שם הם בהתאם לשיקול דעתו האישי, ואין מקום לפרשנות יתר בנושא”. למעשה, מדובר בחשבון דו-מהותי – הוא פתוח לכל, ולצד תמונות מטיולים פרטיים של השר מתפרסמים בו אלבומים מאירועים ממלכתיים. באלבום הנוכחי, ששמו “ביקור עבודה במוסקבה, סנט פטרסבורג וקייב, 2012“, כתב מיסז’ניקוב: “בביקור עבודה זה, מוסקבה היא היעד הראשון מבין שלושה (מוסקבה, סנט פטרסבורג וקייב). במהלך ביקור רשמי זה אני מתכנן להשתתף ביריד תיירות בינ”ל חשובים ולהפיגש עם גורמי ממשל ותיירות על מנת להמשיך ולקדם את מדינת ישראל הן כיעד תיירותי אטרקטיבי והן כאי של יציבות במזרח התיכון. אעדכן בהמשך”. “יישר כח ידידי”, הגיב שם גולש, “משרד התיירות של ישראל מעולם לא עבד בצורה אפקטיבית שכזו”.
התפרסם במקור בגירסה שונה במוסף הארץ, 30.3.2012
הדרת נשים ברנואר? מה פתאום, זה “מניעים שיווקיים בלבד”
גל הפרסומים השליליים על חברות שהעלימו נשים משלטי חוצות בלחץ דתיים קיצוניים הוליד דרכי התמודדות שונות. אחת מהן היא הפרדה בין שלטים עם נשים לבין שלטים בלעדיהן, ותליית שלטים מהסוג השני בלבד במקומות כמו ירושלים ובני ברק. כך עשתה חברת האופנה רנואר, שבקמפיין שלה מככבים הדוגמנים אור גרוסמן ועוז זהבי. צפירה שטרן אסל מקבוצת הפייסבוק “לא מצונזרת” גילתה שבכניסה לירושלים עלה רק השלט עם זהבי.
שטרן אסל כתבה בתגובה לסטטוס בדף הפייסבוק של רנואר: “מאחר וחסמתם את האפשרות להעלות תמונות לא אוכל להציג בעמוד את הקמפיין שלכם בירושלים שכולל גבר בלבד. בעידן בו המדינה כולה נאבקת בהדרת נשים ולמען צדק חברתי כל שנותר לומר זה- תתביישו!” היא תייגה כמה דפים ואנשים וסיימה באזהרה: “עשיתי צילום מסך כך שאין טעם שתמחקו את ההערה…”
יש חברות שנוהגות למחוק ביקורות של גולשים בפייסבוק. כך עשתה חברת הוניגמן, שחתכה את ראשה של הדוגמנית סנדי בר מתמונת הקמפיין שלה בירושלים, נקלעה למתקפת גולשים, מחקה תגובות ואפילו סטטוס שבו החברה עצמה הגיבה לסיפור.
ברנואר השיבו: “במודעות שלנו יש גברים ונשים לסירוגין, ובכל עיר מתפרסמת תמונה שונה בהתאם למקובל בענף- אנחנו לא מחליטים איזו תמונה תתפרסם באיזו עיר”. בתגובה נוספת הבהירו: “אנחנו […] לא מוחקים דבר מהעמוד לעולם. תודה על תשומת הלב, איך איננו עוסקים בהדרת נשים כלל- אלא באופנה :)”
נימוק דומה השמיעה לאחרונה רשת, שהעלתה קמפיין לד’ה ווייס עם תמונות המוזיקאים ובהם שרית חדד, ובבני ברק העלתה שלטים עם לוגו התוכנית וללא תמונות בכלל. “מלכתחילה האסטרטגיה הפרסומית של ד’ה ווייס כללה שילוב של המותג ושל המנטורים, כשבבני ברק היה רק קמפיין של המותג. גם בתל אביב וגם בקריית אונו יש פריסה של שלטים שאין בהם תמונות של המנטורים”, נמסר מהזכיינית, שלא הסבירה מדוע בבני ברק לא היו כלל שלטים עם התמונות. גם בישראכרט נקטו בתרגיל השלטים הנפרדים, כשהשלטים עם השחקנית גילה אלמגור לא הוצגו בירושלים. בעקבות מחאה ופרסומים בתקשורת, משרד הפרסום באומן-בר-ריבנאי לקח אחריות וישראכרט העלתה את השלטים של אלמגור גם בי”ם.
בינתיים החליטו בעיריית ירושלים החליטה לקנוס חברות שיעלימו נשים מקמפיינים בבירה, ולבטל את הוועדה העירונית שבסמכותה היה לפסול שלטים לפרסום. ואפילו הוניגמן העלתה בירושלים קמפיין עם תמונות נשים.
זמן קצר אחרי פרסום התגובה התמוהה של רנואר היא נמחקה, ובמקומה נכתב: “חברים אנחנו מתנצלים על הבלבול בתגובה הקודמת ועל כן מחקנו אותה, מיד נעלה תגובה רשמית מהחברה”. לפני מספר דקות פורסמה תגובה ממנהל השיווק של רנואר, שלא זוהה בשמו:
המותג רנואר מעודד פלורליזם ואינו מפלה בשום אופן בין גברים לנשים מטעמי דת ו/או מטעמים אחרים.
בכל אפיקי הפרסום והשיווק הארציים בהם משתמש המותג מופיעים צילומים של דוגמניות או דוגמנים המייצגים את המותג.
הבחירה באימג’ כזה או אחר מונעת ממניעים שיווקיים בלבד מתוך חשיבה על התרומה של אותו אימג’ ספציפית למטרות השיווקיות של המותג ברמה הארצית ו/או המקומית.
במקרה של קיר הכניסה לירושלים, שהוא אגב השלט היחידי אשר מוקם בירושלים, בחרנו להשתמש בתמונתו של עוז זהבי שהוא הפרזנטור המוביל של המותג.
ילדים, גשו אל הסטטוס בדף של רנואר, מצאו את הבולשיט וצבעו אותו בצבעים עליזים.
פלאפון משקרים: “דקות ללא הגבלה וגם SMS חופשי”
לא, פלאפון, זה לא משנה שתאכפו את זה רק במקרים חריגים: אם זה מוגבל ל-2000 דקות שיחה שיחות בחודש, 120 דקות לשיחה בודדת ו-15 אלף סמסים, זה לא “אנלימיטד”, “ללא הגבלה” ו”חופשי”.
הלשין: אהוד קינן.
[עדכון 18:29] דוברת פלאפון נוי קדם כתבה לי: “עידו היקר. אם היית יודע חשבון כנראה היית במקצוע אחר. 2000 שיחות כפול 120 זה 240 אלף דקות. בחודש יש רק 43 אלף דקות. הכל נכתב, כך שלא ברור על מה אתה מלין. יום מקסים”.
תשובתי: 2000 שיחות שלא לוקחות שעתיים לחלק ל-30 ימים בחודש זו מגבלה של 66 שיחות ביום, מספר שאפשר לעבור. וקמפיין שמבטיח שיחות וסמסים בלי הגבלה אבל מגביל באותיות הקטנות הוא הטעיה.
לא נכללה בתשובתי: התייחסות למהלך המאוד מקצועי ואף בוגר של שילוב עלבון אישי בתגובה העניינית.
[עדכון 19:56] קדם ביקשה שאפרסם גם את הסמס הבא שלה: “תעשה משאל בבלוג שלך מי עושה יותר מ2000 שיחות בחודש ובכל מקרה אם אהוד היה קורא את הקולגה שלו מירב קריסטל היה רואה שההתניה נועדה לשימוש הוגן כמקובל בעולם וגם את זה לא נאכוף”.
Draw Something: אנא, צייר לי בחילה
אוי זנגה. את לא מבינה לאיזו מלכודת נפלת.
חשבת שאת קונה איזו אפליקציה חמודה לציורים עם ילדים, אבל לא הבנת שכשנותנים למשתמשים חופש פעולה, הם ינצלו אותו עד תומו. זה היה רק עניין של זמן עד שמישהו יקים בלוג טאמבלר (לא בטוח למשרד) מלא בציורים הכי איומים שאתם יכולים לחשוב עליהם באפליקציית ניחוש הציור Draw Something.
לא שהיינו צריכים, אבל הנה עוד הוכחה לכך שכל מה שבני האדם צריכים זה את החופש ליצור ואת הפלטפורמה שתתן להם להיות יצירתיים בשביל שהם יוכלו ולהיות דוחים ומרושעים.
וכן, זה ממש מצחיק שכשמישהו התבקש לצייר את המילה “דמעה”, זה מה שעלה בראשו:
בית המשפט: למשטרה אין סמכות לחסום אתרים
צו משטרתי שהורה לספקי אינטרנט לחסום גישה לאתרי הימורים בוטל היום על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים בזכות עתירה שהגיש איגוד האינטרנט הישראלי (עת”מ 45606-10-10). בית המשפט דחה את טענת המשטרה כאילו סעיף 229 לחוק העונשין, המתיר למפקד מחוז להורות על סגירת מקום משחקים אסורים, עריכת הגרלות או הימורים, מתיר גם להורות על סגירה של אתר הימורים, וקבע: “בלקיחת סמכות כזו חרגה המשטרה מכללי מינהל תקין”. עו”ד חיים רביה ממשרד פרל כהן צדק לצר, שייצג את האיגוד יחד עם עו”דים דן אור-חוף ויוסי מרקוביץ ממשרדו, מפרסם באתרו את עיקרי ההחלטה התקדימית.
מקרב נמעני הצו, ספקי האינטרנט, רק שניים אמרו שיפעלו נגדו – מאורנג’ מסרו כי החברה “תבחן את הנושא על השלכותיו” וב-012 כתבו למשטרה שהצו הוצא בחוסר סמכות (טענה שהמשטרה דחתה)* והודיעו כי החברה “תעתור […] לבית המשפט לצורך בחינת ההוראה” – אולם לא עשו זאת. הספקים בכללותם לא רק שהפקירו את הגולשים וצייתו לצו המשטרתי המפוקפק בלי לערער על תקפותו, אלא הגדילו לעשות והגדילו ראש ביישום החסימה, במקום להסתפק במינימום ההכרחי. (ואם הספקים לא פעלו נגד הצו המפוקפק של המשטרה, קל וחומר שהם לא נאבקו נגד צווי מניעה של בית המשפט לחסימת אתרי הורדות סדרות, סרטים ומוזיקה).
לאור התנערות הספקים, איגוד האינטרנט ראוי לשבח על כך שלקח על עצמו את המשימה. בית המשפט פסק כי המשטרה תשלם לאיגוד 20 אלף שקל הוצאות משפט.
הצו המשטרתי:
העתירה נגד הצו:
פסק הדין שמבטל את הצו:
* [עדכון 3.4.2012] במקור לא נכתב כאן כי 012 סמייל כתבה למשטרה מכתב שבו טענה שהצו הוצא בחוסר סמכות. משנודע לי הדבר הוספתי זאת.
הקש על ה-250: לפעמים SEO זה משחק ילדים
במציאות שבה פייסבוק הוא חזות הכל, כבר לא מקובל לדבר על קידום אתרים במנועי חיפוש. זה לגמרי 2009, או משהו כזה. אבל לא מזמן יצא לי להיתקל בשימוש מרתק ברעיון המיושן לכאורה הזה.
מי שאין לו ילדים בגיל המתאים לא ידע על מה אני מדבר, אבל קרב אכזר ניטש בכל רגע על תשומת ליבם של צעירים בין עשרות או מאות אתרים משובטים, המציגים היצע דומה מאוד של משחקי פלאש חינמיים. קשה, בלתי אפשרי למעשה, למצוא הבדל ממשי בין אתר אחד למשנהו. בכולם תמצאו את אותו תמהיל בדיוק: עשרים אחוז משחקי אופנה לבנות, עשרים אחוז משחקי אקשן לבנים…
רק שיש הרבה מאוד כסף בקרב הזה, ומישהו צריך למצוא את הדרך להשיג אותו. קבלו את Friv, עוד אתר, זהה לחלוטין לכל האחרים כמובן, שהצליח לפצח את השיטה. לפריב יש גימיק שולי לכאורה: הוא מציע בדיוק 250 משחקי פלאש שכאלה בכל רגע. אבל הודות לגימיק הזה הוא זוכה להפצה ויראלית בין ילדים בכל העולם.
מי שינסה לקדם את האתר שלו במעלה החיפוש אחרי מלות מפתח כמו games ייקלע למאבק חסר סיכוי, מאבק שגם אחרי נצחון חלקי בו, הוא עדיין יוותר על ילדי ישראל, סין, הודו וצרפת שיחפשו, במקרה הטוב, את המילה המקבילה בשפתם, ויוותר מראש על אלה שעוד מתקשים להקליד מלים של ממש.
בפריב החליפו את המאבק הזה בקרב פשוט בהרבה: הם דואגים להופיע במקום הראשון בחיפוש אחר המחרוזת “250”. זה הכל.
בכל העולם, ילדים שעוד לא למדו קרוא וכתוב מספרים זה לזה שדי לכתוב 250 בשורת הכתובת ואז ללחוץ על הקישור הראשון כדי לזכות במצבור מסחרר של משחקים. אף אתר משחקים לא מנסה – לא בהצלחה, בכל אופן – להתחרות עם פריב על תוצאות החיפוש הזה.
לפעמים SEO הוא לא יותר ממשחק ילדים.
שחר הוא, בדרך כלל, כותבו של הבלוג הלא ממש ממוקד נושאית תודעה כוזבת. שחר כתב על ארבעה בנים שכנגדם דיברה התורה בגליון אפריל 2011
טוב ביי
כמו שבטח שמתם לב, לא עדכנתי פה הרבה בשבועות האחרונים. לא יכולתי וגם לא רציתי לספר לפני שהכל סגור (אמונה טפלה שכזו), אבל אני מתחיל עבודה חדשה שלצערי מחייבת אותי להפסיק לעדכן את הבלוג.
לכתוב בלוג בישראל במשך תשע וחצי שנים זה הרבה זמן לכל הדעות, אבל אני לא טיפוס של סיכומים, אז אסתפק בכך שיום אחד אולי אשוב.
ארכיון הבלוג ישאר אבל התגובות ייחסמו החל משבוע הבא.
נעמתם לי מאוד.
–עידוק
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
