فيس بوك شولتتت!!!1
המהומות וההפיכות בעולם הערבי הזכירו לנו ששכנינו, הקרובים והרחוקים, משתמשים גם הם בפייסבוק ובכלי אינטרנט קהילתיים נוספים. מה מאפיין את פייסבוק במדינות ערב? יש בהן כ-21 מיליון משתמשי פייסבוק. שיעור חדירת פייסבוק הגבוה ביותר הוא באיחוד האמירויות, אולם המדינה עם המספר הגדול ביותר של חברי פייסבוק היא מצרים. רוב גדול של חברי הפייסבוק במדינות ערב הם גברים צעירים, כשהנשים והמבוגרים מדשדשים מאחור. בניגוד למצופה, אין קורלציה בין שיעור חדירת האינטרנט ורמת החופש האינטרנטי לבין שיעור חדירת פייסבוק באותן מדינות.
הנתונים עולים מדוח שפרסמה בתחילת השנה תוכנית הממשל והחדשנות של בית הספר לממשל בדובאי, הראשון מסדרה של דו”חות שיתפרסמו מדי רבעון. הדו”ח מסקר את הנעשה ב-22 המדינות הערביות (ובהן הרשות הפלסטינית), וכולל לשם השוואה גם את איראן וישראל, “כמדינות מזרח תיכוניות שחולקת כמה מאפיינים סוציואקונומיים וגאופולוטיים עם מדינות ערביות רבות”, לשון הדוח.
שישידרון בטוויטר
פוסט בטוויטר נקרא באנגלית tweet. בתרגום ישיר לעברית זה “ציוץ”, מילה שקנתה אחיזה במולטיספירה העברית. ציטוט ציוץ של מצייץ אחר נקרא באנגלית retweet, ובעברית מתורגם ל”רציוץ” ו”שציוץ”. במקום לאמץ את התחדישים האלה, הוועדה למונחי התקשורת של האקדמיה ללשון העברית מציעה את שִׁדְרוֹן, “קטע המוגבל למספר תווים או לגודל קובץ מסוים ומתפרסם באתר או בשירות המאפשר זאת; בשימוש נרחב באתרים כמו טוויטר ופייסבוק”.
ועוד על טרמינולוגיה טוויטריסטית: הבלוגר אורן צור חוקר תבניות של התפשטות רעיונות ברשת חברתית. “במו מחשבי עברתי על 400000000 (ארבע-מאות מיליון! הא לכם! חסידי המחקר האיכותני!) טוויטים של ששת החודשים האחרונים של 2009 וגיליתי שה-HT הפופולרי ביותר הוא FF#”, הוא מספר. “הא?! WTF? שאל את עצמו טירון טוויטר שכמותי. מה זה בכלל FF? לא הועילו לא נחש ולא לחש אלא רק פניה לאלוהי הגוגל. מסתבר ש-FF הוא קיצור של Follow Friday. והנה איך שהכל התחיל בבוקר בהיר של יום שישי”.
Follow Friday הוא מנהג של המלצה שבועית, מדי יום שישי, על צייצנים מוצלחים. כמו רציוץ, גם Follow Friday הוא דרך לפרגן לצייצנים שעושים לנו טוב ולחשוף אותם לעוקבים חדשים.
_____________________
התפרסם במקור כחלק מהטור השבועי "מהנעשה במולטיספירה" ב-ynet מחשבים, 3.3.2011
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
ניצול הרצח באיתמר לקידום אתרים
![](http://room404.net/wp-content/uploads/2011/03/itamar-murder-ad-450x389.jpg")
זוכרים את ספאמרית ה-SEO שקידמה אתרים עם פוסט על השריפה בכרמל? הנה עוד זבל מסוג הזה, שמנצל את הסקרנות החולנית שלנו לגבי התמונות מהרצח באיתמר.
כשמחפשים ביוטיוב murder in itamar, שתיים מהתוצאות הן סרטונים בשמות “Murder Itamar israel” (שהעלתה היוזרית orna2013) ו”רצח באיתמר ,Murder Itamar, israel” (שהעלתה tali2013). במקום תמונות סנאף, הסרטונים מודיעים כי:
כניסה לאתר הזה, axa2006.com, מעלה שמדובר באתר SEO של מישהו שחותם בשם “יקיר”.
אגב, הוא בהחלט מספק את תמונות הסנאף, אם זה הקיק שלכם:
• עוד בנושא: הרצח באיתמר: נס ותמונות קשות
החלטורה של קופולה
“יש לי עבודה נוספת. אני יוצר סרטים”, הצהיר הבמאי פרנסיס פורד קופולה בראיון לאתר The 99 Percent. הצלחת “הסנדק” הרחיקה אותו מחלומו לכתוב ולביים סרטים המבוססים על סיפורים אישיים. אבל כספי הסנדק מימנו לו רכישת יקב, וזה מממן לדבריו את הסרטים שהוא חלם ליצור. “אף אחד לא אומר לי מה לעשות. אבל אני עושה את הכסף מתעשיית היין. אתה עובד בעבודה נוספת וקם בחמש בבוקר וכותב את התסריט שלך”.
קופולה טוען שההצלחה של הקולנוע פגעה במדיום: “השפה הקולנועית קרתה בזכות התנסות – על ידי אנשים שלא ידעו מה לעשות. אבל למרבה הצער, אחרי 15-20 שנה, הקולנוע הפך לתעשייה מסחרית. אנשים עשו כסף בקולנוע, והם התחילו להגיד לחלוצים: ‘אל תתנסו. אנחנו רוצים לעשות כסף. אנחנו לא רוצים לקחת סיכונים'”.
כבר לפני 20 שנה חזה קופולה שההמונים יקחו את הקולנוע מידי התעשייה: “התקווה הגדולה שלי היא שעכשיו שיצאו מצלמות ה-8 מ”מ הקטנות ודברים כאלה, אנשים שבאופן רגיל לא היו יוצרים סרטים יתחילו ליצור אותם, ואתה יודע, לפתע, יום אחד, ילדה קטנה ושמנה מאוהיו תהיה המוצרט החדש – היא תיצור סרט יפהפה עם המצלמה הקטנה של אבא שלה, והמקצוענות-לכאורה בסרטים תושמד לנצח. וזה יהפוך באמת לצורת אמנות”.
מאז נכנסו לחיינו גם מחשבים אישיים זולים ונוחים יותר לשימוש, מצלמות דיגיטליות, תוכנות עריכה ביתיות, יוטיוב ורשתות חברתיות, שפישטו את כל תהליך יצירת הסרטים – רעיון, תסריט, צילום, עריכה, פוסט פרודקשן, פרסום והפצה. אבל הטכנולוגיה הביאה עלינו גם את מכשיר הווידאו, צורבי הדיסקים ורשתות שיתוף הקבצים, האויב דה-ז’ור שתעשיית הקולנוע רואה בו סכנה לפרנסתה ולקיומה ונלחמת בו ציבורית ומשפטית. מה חושב על זה קופולה של 2011? “התפיסה שמטאליקה או איזה זמר רוקנרול יהיו עשירים, זה לא בהכרח הולך לקרות עוד. כי, בעודנו נכנסים לעידן חדש, אולי האמנות תהיה בחינם. אולי הסטודנטים צודקים. הם צריכים להיות מסוגלים להוריד מוזיקה וסרטים. הולכים לירות בי על שאני אומר את זה, אבל מי אמר שאמנות צריכה לעלות כסף? ולפיכך, מי אומר שאמנים צריכים לעשות כסף?”
_________________________
הפוסט התפרסם במקור כחלק ממדור "השרת" בגליון 2.2011 של מגזין פירמה של גלובס
צונאמי במולטיספירה
הסלבספירה: “וואו, אני אפילו לא יודעת מה להגיד, יפן. הייתי שם לא מזמן וכולכם הייתם כל כך נפלאים אלי. אני שולחת את כל האהבה, התפילות והתמיכה שלי” (סלנה גומז, החברה של ג’סטין ביבר, מדברת על יפן אבל בעצם מדברת על עצמה).
המולטיספירה העברית: “אחרי חרישה של שעה על הפיד נדמה שיש שני אומות בעולם, יפנים וציניים” (רובי טלפוס).
LOL נגענו: “זמני כניסת הצונאמי: יפן 11:30, הפיליפינים 12:45, הוואי 15:12” (אתר נוניוז).
התקשורת אשמה: “ערוץ 1: תמונות קשות מיפן. ערוץ 10: תמונות זוועה מיפן. ערוץ 2: תמונות זוועה קשות מבית האח הגדול” (ניצן סדן).
הקשר הישראלי: “ישראל מתייבשת; מזל: תראו מה קרה ליפן” (אני).
רעשי משנה: “במקום כלשהו בישראל יושב עתה אדם ושולח לאנשים הזמנות ל’צונאמי ביפן, התמונות שלא פורסמו – חובה לראות!!!'” (קולונל קת’קארט).
_____________________
עוד על המולטיספירה והאסון ביפן בטור "מהנעשה במולטיספירה" >>
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
תן לאצבעות ללכת. יבואו אחרות
למרות שטל פרידמן לא אכל לה את הראש, איימי דייווידסון יזמה באוקטובר אשתקד את “הר דפי זהב”, איסוף המוני של מדריכי דפי זהב והחזרתם בערימה ענקית למשרדי דפי זהב במונטריאול. “הפצה המונית בלתי קרואה של דפי זהב היא בזבזנית, כפויה וחסרת טעם כשיש חלופות בנות קיימא ונטולות נייר, כמו האינטרנט”, נכתב באתר היוזמה.
ספרי הטלפונים פוגעים בסביבה לאורך מחזור החיים שלהם, מהייצור (חומרים וחשמל) דרך ההפצה (דלק) ועד להשלכה (אתרי פסולת, או מיחזור שצורך חשמל, מים וכימיקלים ומשאיר תוצרי לוואי). בקנדה יש אפשרות להיגרע זמנית מקבלת המדריך. בתחילת פברואר העלה איגוד דפי זהב (YPA) אתר משודרג ומאוחד להיגרעות מקבלת הספרים בארה”ב, שכרע תחת עומס הגולשים ביום השקתו.
יש גם יוזמות עצמאיות. בעיריית סיאטל שבוושינגטון מקימים אתר שיחזיק מרשם אל-תשלחו-לי-ספר-טלפונים, ומתכוונים להטיל מס של 14 סנט על כל ספר טלפונים שחברות דפי זהב המקומיות יחלקו. חבר המועצה שיזם את המהלך טוען שהוא ואנשי צוותו ניסו להיגרע מקבלת הספרים דרך המפיצות, אולם קיבלו את הספרים בכל זאת. החברות מצדן הגישו תביעה פדרלית נגד המהלך בטענה לפגיעה בחופש הביטוי. בסן פרנסיסקו שבקליפורניה מקדמים איסור הפצה של ספרי טלפונים למי שלא ביקש לקבלם, וקנס של 500 דולר על כל ספר שיונח על מפתן דלת ללא אישור בעל הבית.
חברות דפי זהב טוענות שרוב האנשים עדיין משתמשים במדריך המודפס. האיגוד האמריקאי מדווח ש-75% מהאמריקאים הבוגרים משתמשים במדריך מודפס מדי שנה. דפי זהב ישראל מדווחת כי לפי מחקרים שערכה, 70% ממשקי הבית מכניסים את המדריך המודפס הביתה.
אולם בניגוד לאמריקה, בישראל הדרך היחידה להיפטר מהמדריך היא לזרוק אותו לפח. “שיטת ההפצה הקיימת כיום בישראל היא רוויה, כלומר לפי אזורים ולא לפי כתובות פרטיות, ולכן התכנית המונהגת בארה”ב אינה ניתנת ליישום בישראל בשלב זה”, נמסר מדפי זהב ישראל. “עם זאת, דפי זהב ישראל בוחנת באופן עקבי את הפעילות הקיימת בנושא בחברות דפי זהב בעולם, על מנת להגיע לפתרון המיטבי – לסביבה ולצרכנים כאחד”.
_________________________
הפוסט התפרסם במקור כחלק ממדור "השרת" בגליון 2.2011 של מגזין פירמה של גלובס
מוצ”ש? מה זה?
פוסט של הלל גרשוני, בלוגרשוני
במוצאי השבת פתחתי את המחשב ונכנסתי כהרגלי לפייסבוק. שם ראיתי מישהו שקישר לידיעה על ממתקים שחולקו בעזה, והבנתי שהיה פיגוע. נכנסתי לאתר ynet ובכותרת ראיתי תגובה של ראש הממשלה לפיגוע. איזה פיגוע? מה היה? הייתי צריך להיכנס לתוך הידיעה, לחפש קישור קטן שמפנה לידיעה הקודמת, ורק אז להיחשף לזוועה. וכך הוא גם בשאר אתרי החדשות.
למה כל זה? כי לדידם של העורכים התל-אביביים, שבת הוא סתם יום של חול, שבו אמא שותה המון קפה ואבא קורא המון עיתון. מוצאי שבת זו סתם עוד שעה, בלי שום חשיבות מיוחדת. נכון שיש מאות אלפי אנשים שרק במוצאי שבת מתחברים לכלי התקשורת ורוצים לדעת מה קרה – אבל האספסוף הזה לא מעניין את אנשי הבועה. גם לא כאשר מדובר באירוע מחריד שקרה למשפחה שלמה מבני אותו אספסוף.
בחדשות קול ישראל יש נוהג עם ותק של שנים רבות, שבו מביאים במהדורות החדשות שלאחר צאת השבת את סיכום חדשות השבת. ב-nrg הייתה תקופה שבה הובא סיכום חדשות השבת (משום מה במדור יהדות דווקא, ודחוק לשוליים לעתים). אבל גם שם זה כבר לא קיים.
הגיע הזמן שיוטמע נוהל חדש במערכות החדשות האינטרנטיות, שבו בסיכום השבת תהיינה בכותרות הראשיות דווקא הידיעות ה”ישנות”, מלפני עשר ועשרים שעות, אם הן אכן דרמטיות, וכל הפולו-אפים יידחו לכותרות המשניות.
אני כמובן מדמיין. הרי למי באמת אכפת מהדוסים האלה.
___________________
הלל גרשוני הוא סטודנט לתלמוד ולשון, עורך ספרים, קשקשן בשעות הפנאי וכותב הבלוג "בלוגרשוני", שם התפרסם הפוסט במקור. גרשוני הסביר מה מוכיחים מסמכי המשא ומתן עם הפלסטינים בגליון ינואר 2011
איזו חברה מתגאה בהתעלמות מלקוחותיה בפייסבוק?
לפני שנה סיפרתי בטור “השרת” על על אלעד א., לקוח הוט שסבל במשך חודשיים מתקלה באינטרנט, ששורה של טכנאים לא הצליחה לפתור. בייאושו כתב בטוויטר: “הוט, תמותו מוות איטי וכואב”. כמה ימים לאחר מכן נשלח אליו טכנאי בכיר שפתר את הבעיה.
טיים אאוט תל אביב דיווח בדצמבר כי טכנאי אינטרנט של הוט התלונן בפני לקוח על איכות השירות והתשתית הנוראה של מעסיקתו. הלקוח, סלב מקומי ששמו לא פורסם, כתב על כך בפייסבוק, וקיבל שיחה מהנהלת הוט, שביקשו לטפל בבעיה.
ככה זה צריך לעבוד. כשהלקוח עובר מהתנהלות מול שירות הלקוחות לדרישה לדבר עם מנהל בכיר, איום בפנייה לגופי צרכנות או השמצת החברה בפומבי ברשתות החברתיות, החברה צריכה לשים לב להסלמה ולשקול לזרז או לשפר את הטיפול בו. זה המקרה של אלעד א. מתחילת 2010, אבל זה ממש לא המקרה של הסלב. בהוט העידו כי פנו אל האיש רק אחרי שעיתונאי הפנה את תשומת לבם לדברים, וציינו במפורש כי “אנחנו לא עוקבים אחרי לקוחות, לא בפייסבוק ולא באתרים אחרים”. להוט גם אין חשבונות טוויטר או פייסבוק לשירות לקוחות, אלא רק לקידום סדרות שלה.
“כשכל תקלה שולית ניתנת לניפוח דרך השיח באינטרנט, הרי שלא משנה מה הפירמה תעשה שם, היא תמיד תהיה בפוזיציה נמוכה. למרות הקשיים, קריטי מאוד בעיניי שהנהלות פירמות בקטגוריות שנואות ישקיעו מאמצים בטיפוח רגשות חיוביים למותג. אוי ואבוי לחברה שתפגין אדישות לכך ששונאים אותה”, אמר מנכ”ל הוט הרצל עוזר בראיון לגלובס באוקטובר. אז אמר.
עוד הוט:
• מנכ”ל הוט: למנף את השנאה של הלקוחות
• נציגת הוט: “מאיפה כל השטויות האלה באמת אתה חושב שזה חכם לשמוע כל מיני שמועות ולפעול ליהם?”
• הוט מחדשים, מפתיעים ומרגשים
• HOT: חבר מביא חבר. בפקודה
_________________________
הפוסט התפרסם במקור כחלק ממדור "השרת" בגליון 2.2011 של מגזין פירמה של גלובס
תמונות חיילים בפייסבוק: כן ולא
האם מותר לפרסם בפייסבוק תמונות מהשירות הצבאי? לפי אגרת של חטיבת המבצעים, אסור. לפי “במחנה” – מותר ואף רצוי.
[עדכון 13.3.2011] ידיעה שלי בנושא ב”העין השביעית” >>
מן הארכיב:
• מצגת הרשתות החברתיות של צה"ל
• תו”ל להתמודדות עם התקשורת
• הצנזורה והרשת
• מדינת ישראל, ברוכה הבאה לאינטרנט
תרשים: מה הסיכוי שיקרה בינינו משהו?
פוסט של אנה פולקהאמת בצורתה הפשוטה ביותר:
________________________
אנה פולק היא סטודנטית חיפאית למדעי המחשב, בשלנית ואדם נבזי. פולק כתבה על צורתה הכללית של כל בדיחה במגזין בלייזר בגליון מרץ 2011
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
