מהמודעה של צומת ספרים ואיקאה לתחשיבים הכספיים של הקמת הוצאת עם עובד | פולמוס צומטסקי
על החלק החיצוני ביותר בחבילת “הארץ”, על הנייר שעוטף את קונטרס החדשות של העיתון, מודפסת מודעה מטעם צומת-ספרים. המילים הראשונות שבהן נתקל הבוקר קורא “הארץ” הן: “סוף סוף חדשות טובות”. כך נכתב מעל הבשורה כי לרגל “חודש הספר העברי” ניתן להשיג כעת בחנויות הרשת “3 ספרים ב-99 שקלים וגם 50 שקלים מתנה לקנייה באיקאה”.
במילים אחרות, המודעה מציעה לקורא, בעסקה אחת, שלושה ספרים ומדף להחזיקם לראווה. המשפט האחרון נועד להיות מלגלג, אבל קשה ללגלג על המסר הסמוי של המודעה כאשר המסר גלוי: במרכז המודעה תצלום של מדפי איקאה אופייניים ועליהם כמה ספרים (“הטיגריס הלבן”, “משחקי הרעב”, “פינת הגיהינום”, “מאושרת בדרכה”, “סיפור שמתחיל בסוף”, ואחרים).
מאחורי המודעה – קונטרס החדשות; ובתוך קונטרס החדשות – ערימת מוספים, בין היתר מוסף “הארץ” השבועי; ובתוך מוסף “הארץ”, מוסף “תרבות וספרות”; ובכפולת העמודים הפנימית היחידה של מוסף “תרבות וספרות”, בחלק הכמוס ביותר של גיליון “הארץ” שנחת הבוקר על מפתני דלתות המנויים, מתפרסמת רשימה מאת זהר שביט על אודות התחשיבים הכספיים שערך ברל כצנלסון לקראת הקמת הוצאת “עם עובד”.
” נקודת המוצא לתחשיב הכלכלי ולקביעת מחירו של הספר […] היתה שאין סיכוי שהוצאת הספרים תהיה רווחית”, כותבת שביט, על סמך מסמכים שמצאה בגנזך מפלגת העבודה בבית ברל. לפי רשימתה, “התחשיב קבע שכר סופרים, שיהיה שווה ערך לסך כל הוצאות הייצור של הספר […] לפי התחשיב היה בכוונת ‘עם עובד’ לשלם על אלפיים עותקים שכר סופרים בשיעור של יותר משש משכורות חודשיות של מורה”.
“צריך שידע אדם כי מחקר טוב ומדע וספרות קלסית אפשר למצוא לא רק בשפות-לועז, אלא גם בעברית”, מצטטת שביט מדברי כצנלסון. “[…] כך צריכה ההסתדרות, אשר בנפשה הדבר, בנפש הדור השני והשלישי שלה, להתאזר לקראת ביצורנו הרוחני. הוצאת-ספרים אינה יכולה להיות אלא חלק של התוכנית”.
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת “העין השביעית”, שם התפרסם הטקסט במקור ב-1.6.2012 כחלק מסקירת העיתונות היומית
הפרקים הקודמים של פולמוס צומטסקי בחדר 404:
• לספר הבא אזדקק לכסף, הרבה כסף // רינה ארטשטיין
• חוק הספרים המחורר יפגע במו”לים ובסופרים // רני גרף
• סופרים, תבעטו בצומטסקי ובמו”לים // יהונתן קלינגר
• ספר אינו בגד // ענת קרמנר וינשטיין
• ביקור ב”דוקטור ספר” // יהונתן זילבר
• מבחר תרגומי מכונה מספרות המופת בעולם, חינם אין כסף // אלכס אפשטיין
• על מה אני מדברת כשאני מדברת על קריאה // ציפי גוריון
• ל’,צ’עכש3 9מ65ףרךק // חגי גילר
• בשבוע הספר הקרוב לא אקנה ספרים באיקאה // אלכס אפשטיין
• חורחה לואיס בורחס ודניאל סטיל: סיפור אהבה דיגיטלי // אלכס אפשטיין
איור פלסטלינה: טופי סטולר.
העמדת אורי בלאו לדין פשוט תגרום לענת קם הבאה להדליף מסמכים סודיים לוויקיליקס
פרקליטות המדינה החליטה להעמיד לדין את עיתונאי “הארץ” אורי בלאו על החזקת מסמכים סודיים שהעבירה לו ענת קם. ד”ר תהילה שוורץ-אלטשולר כותבת על כך ב”העין השביעית”:
העמדתו לדין של אורי בלאו לא תוביל בהכרח לאפקט מצנן על חופש העיתונות בישראל. היא פשוט תוביל לכך שהמדליפה הבאה, ענת קם החדשה, הנמצאת בימים אלה לקראת סיום בחינות הבגרות שלה, תדליף את המסמכים ישירות לוויקיליקס. אולי היא תחשוב על כך בעצמה, ואולי זה מה שיציע לה לעשות אורי בלאו החדש, כאשר תפנה אליו ותציע לו את המסמכים.
בהודעה שהוציאה הפרקליטות נאמר, בין השאר: “פוטנציאל הנזק בהחזקתם הבלתי מאובטחת של המסמכים, כעולה מחוות דעת מקצועיות של גורמים מוסמכים שאף הוצגו במשפטה של ענת קם, היה עצום. חשיפתם, או הגעתם האפשרית של המסמכים לידי גורמים עוינים, היתה גורמת נזק לבטחון המדינה ומסכנת את חייהם של חיילי צה”ל”.
ומה יקרה אם וכאשר יודלפו המסמכים לוויקיליקס? יקרו שני דברים. ראשית, את ויקיליקס לא ניתן יהיה להעמיד לדין, ולו משיקולי סמכות טריטוריאלית. שנית, העיתונות הישראלית תשתמש במסמכים שיוצגו על אתר ויקיליקס, הפעם בלי להחזיק בהם, ותפרסם אותם בנוסח המוכר מימים ימימה: “ה’טיימס’ הלונדוני מדווח כי…”.
[…]
הפרדיגמה השלטת נשענת על ההנחה שאדם שיש לו סיווג בטחוני מסוים יכול לקבל גישה בלתי מוגבלת למידע בתנאי שלא יעשה בו שימוש לרעה: יעתיק אותו, יפרסם אותו או ימעל בתפקידו. כאשר בישראל כל צעיר וצעירה בני 18 הופכים לחיילים הנדרשים לשמור על סודות צבאיים, וכאשר לשלושה מיליון אמריקאים לערך יש סיווג בטחוני המאפשר להם גישה לרשת האינטרא-נט האמריקאית sipdis, שממנה הודלפו המברקים לוויקיליקס, התפיסה הזאת פשוט מיושנת.
קשה שלא לחוש שהרשויות – הנבוכות מכך שהטכנולוגיה משנה את מרחבי השיח ושדות הביטוי, כמו גם את אפשרויות העברת המידע והשימושים בו – יוצאות כאן למסע הפחדה נקמני, המעלה על המוקד את מי שיותר משחשף את התעלמות הצבא מהוראות בג”ץ, הצביע על כשל מערכתי חמור ביותר באבטחת המידע הצה”לי.
השוואת תנאי היהודים בתוניסיה לאלו של הפלסטינים בשטחים – שאתם תספרו לאמילי עמרוסי שזו ידיעה מפוברקת או אני?
יריב מוהר, יוסף למפל ומשה קוטנר אחראים על ידיעת ynet מפוברקת שמספרת: “אנטישמיות חריפה בתוניסיה / תוניסיה הודיעה שתנאי החיים של היהודים במדינה “יוצמדו” לתנאים שמקבלים הפלסטינים בשטחים”. שמישהו יספר לאמילי עמרוסי.
חדשות המטאפורה. כי אין מצב שזה אמיתי מה שאנחנו שומעים בתקשורת
מזה זמן מה מתחזקת אצלי התאוריה שהחדשות המדווחות בכלי התקשורת בארץ הן למעשה מטאפורות, ספק פארודיות ו/או ספק סאטיריות, על קיומנו (ואני לא מדבר על האגדה האורבנית על חטיפת הילדה בדיסניוורלד. או שאולי דווקא כן). התאוריה הזאת היא בו זמנית הרחבה של הנראטיב הפילוסופי-מטאפיזי הנדוש “אולי כולנו בכלל דמויות בעלילה שכתבה ישות-על” ונסיון התגוננות מפני המציאות המטורללת שעולה מהסיפורים הללו, שקשוקה של בורחס ודה אמיצ’י ואו. הנרי. ובכל זאת, אני עומד מאחוריה.
דוגמאות להלן, ואתם מוזמנים להביא דוגמאות משלכם, ולנסות לפרש את המטאפורות:
• חיידקים מזיקים ועובש התגלו באולפני רשות השידור. #
• במכללת הגליל המערבי הרטיבו ספסלים כדי למנוע מסטודנטים ערבים להימנע מלעמוד בצפירת יום הזכרון. #
• לבו של דודו טופז נקצר מגופו ונשמר במכון לרפואה משפטית. #
• פגוע ראש התאושש בזכות מערכון של “מה קשור”, שגרם לו לחייך בפעם הראשונה. #
• איתן כבל המתמודד על ראשות ההסתדרות שכר את משרדי המטה של ציפי לבני והחליף את המזוזות. #
• אלדד יניב מתוודה על מעשיו המטונפים בפוליטיקה ומכריז על הקמת מפלגה/תנועה פוליטית חדשה # #
• רבנים לא יוכלו עוד (!) לחתום על תצהירים כאילו היו עורכי דין, רשמי בית משפט או דיינים. #
• מייסדי מפלגתו של יאיר לפיד: לפיד, בנו, אשתו, אמו, חברו הנגן שמלווה אותו בהופעותיו, המאמן האישי שלו והמאפרת שלו. #
גולן טלקום נכנסת לשוק התקשורת, מעריב שייך לקבוצת אי.די.בי, שאחת האחזקות העיקריות שלה היא חברת הסלולר הוותיקה סלקום, המאוימת מאוד על ידי השינויים בשוק התקשורת
“מחירי הסלולר בצניחה חופשית”, נכתב בכותרת הראשית של “דה מרקר”, העיתון שהתחרות בשוק הטלפונים הניידים היתה מושא לקמפיין מתמשך ועקבי שלו, ושהכיסוי האדוק שלו את הנושא היה נראה כחלק בלתי נפרד מהרפורמות שביצע שר התקשורת משה כחלון. בתקופת השנה האחרונה נותנות הרפורמות את אותותיהן, השוק משתנה לבלי הכר והעיתונים מדווחים על כך בהרחבה. אחרי הכל, מדובר בנושא הנוגע למספר עצום של אנשים (בעלי טלפון סלולרי) וכזה בעל משמעות כלכלית לא מבוטלת עבורם, עבור מספר חברות ענק כמו סלקום, אורנג’ ופלאפון, ועבור שוק ההון.
“אתמול בבוקר: גולן טלקום הכריזה על חבילת סלולר ללא הגבלה ב-99 שקל”, נכתב בכותרת המשנה לראשית של “דה מרקר”, “בצהריים: הוט מובייל שברה את השוק עם 89 שקל. גם רמי לוי ופלאפון מיהרו לעדכן תעריפים. מניות חברות הסלולר הוותיקות נפלו. מדריך: כך תשלמו הרבה פחות על חשבון הסלולר – כבר היום” (אמיתי זיו ורותי לוי). “בתוך שעות ספורות, שוק הסלולר הישראלי השתנה באופן בלתי הפיך, והדביק פער תחרותי של שנים מול העולם”, פותח אמיר טייג את הידיעה המרכזית. העיתון מקדיש מספר עמודים לכיסוי הנושא.
“ענף הסלולר מציג: מ-ל-ח-מ-ה”, מכריזה גם הכותרת הראשית של “גלובס”. “גולן טלקום עולה לאוויר: 99 שקל לשיחות, הודעות וגלישה כמעט ללא הגבלה”, כותב גד פרץ, “תחת הכותרת ‘מספיק להיות פראייר’, השיקה היום החברה את פעילותה הסלולרית מציעה שיחות חינם לחו”ל וחבילה מינימלית בעלות של 9.99 שקלים בחודש”. “המפעילים האחרים שייכים לטייקונים. הם רימו את הלקוח”, מצטט פרץ את מיכאל גולן, בעל החברה. “”הוט מובייל מתחילה היום את התחרות האמיתית בשוק הסלולר”, מצטט עוד פרץ את יעקב נדבורני, מנכ”ל של החברה המתחרה, הוט מובייל. העיתון מקדיש מספר עמודים לכיסוי ההתרחשויות.
גם ב”כלכליסט” הכותרת הראשית מוקדשת לאירוע ההשקה של גולן טלקום ולהשלכה המכריעה שלו על שוק הסלולר. “תחרות ללא הגבלה” נכתב בכותרת, מתחת למילים “ענף הסלולר רותח”. “גולן טלקום השיקה אתמול את רשת הסלולר החמישית והציעה חבילה ב-99 שקל ללא הגבלה. שעתיים לאחר מכן HOT מובייל הגיבה עם חבילה דומה ב-89 שקל. התחרות הסוערת בענף מאיימת כעת לא רק על החברות הגדולות אלא גם על המפעילים הוירטואליים”.
“כשהאייפון חדר לישראל היה ברור כי חברות הסלולר מתחילות לאבד את הצרכן”, נכתב בתמצית טור הפרשנות של גילעד נס המודפסת על השער, “כניסת המפעילים הוירטואליים רמי לוי והום סנטר יצרה אלטרנטיבה לצרכן וכך גם מודל הסבסוד של YouPhone. את המכה הניצחת הציגו HOT וגולן טלקום עם חבילות מתחת ל-100 שקל”. העיתון מקדיש מספר עמודים לכיסוי תחום הסלולר.
גם ב”ממון” של “ידיעות אחרונות”, השם דגש פעמים רבות על עניינים צרכניים, ענייני הסלולר תופסים את הכותרת הראשית. “הסלולריים מציגים: מלחמת מחירים”, נכתב בה, ובכותרת המשנה: “התחרות משתוללת, ואנחנו מרוויחים: אחת אחרי השנייה הודיעו אתמול חברות סלולר על חבילות חדשות במחירי רצפה – מ-89 שקל לחודש, כולל הכל. אז במי כדאי לבחור?”. הכפולה הפותחת של המוסף מוקדשת לנושא.
ההתרחשויות בתחום הטלפונים הניידים הורגשה אתמול היטב גם בבורסת תל-אביב, כך לפי סקירות המסחר בעיתונים הכלכליים: “התחרות המתגברת הפילה את מדד התקשורת ב-3.4%”, נכתב בכותרת סקירת המסחר ב”דה מרקר”. “על רקע מלחמות חברות הסלולר על כיסו של הצרכן וכניסתן של שחקניות חדשות לשוק, נרשמו היום ירידות חדות במניות חברות התקשורת”, נכתב ב”גלובס”. “מניות התקשורת הגדולות ריכזו אתמול מחזורי מסחר גבוהים, כשהן סופגות כאמור ירידות חדות”, נכתב ב”כלכליסט”.
גם ב”ישראל היום”, בעל דסק הכלכלה החלש במזרח התיכון, מקדישים מקום נרחב לטלפוניה הניידת. “מלחמות הסלולר: כך כולנו מרוויחים”, נכתב בכותרת בולטת בראש הפניה התופסת את כל חלקו השמאלי של עמוד השער. “הכל חופשי והמחיר צונח”, נכתב בכותרת נוספת ו”תחי התחרות” בעוד כותרת בשער.
ובינתיים, במדינה אחרת, שגם לה קוראים ישראל, ב”מעריב”, שגם לו קוראים עיתון, קוראת כותרתו הראשית של המוסף הכלכלי “עסקים”: “המעשנים ישלמו 300 מיליון שקל”; “הגזירות הראשונות במסגרת המאמץ לאזן את התקציב יהיו מסים על כל מוצרי הטבק. התמורה הצפויה למדינה: 300 מיליון שקל. היום תבוטל ההפחתה שתוכננה במע”מ” (יהודה שרוני ורותם סלע).
מתחת לכותרת הראשית מודפסות שתי הפניות נוספות (מתוך שבע בכל העמוד). האחת מתייחסת לירידה במדדי הבורסות האירופיות והשנייה לאירוע שהתרחש באותה ישראל: “גולן ומירס מצטרפים לתחרות בסלולר”, נכתב בכותרת המנוסחת כדבעי (ודוק: התחרות כאן מאז ומעולם). “גולן טלקום הכריזה על השקת שירותיה, המתבססים על חבילות פשוטות וזולות. בתוך שעתיים הודיעה מירס על השקת המותג הסלולרי הוט מובייל במחיר נמוך יותר”, נכתב בכותרת המשנה.
הכפולה הפותחת של המוסף מוקדשת לידיעות בנושאים הבאים: שוק הסליקה באשראי, מדד אפריל, בורסות אירופה, מחיר המע”מ, מכס על סיגריות, הצמיחה בינואר-מרץ, בית קולנוע חדש בראשון-לציון. הכפולה השנייה של המוסף מוקדשת לידיעות בנושאים הבאים: מחירי הדירות בתל-אביב, קמפוס של קומברס, חשמול מסילת ברזל בכפר שמריהו, מגדל מגורים ברמת-גן, זיכיון למותג בובות, שותפות ישראלית עם חברה איטלקית, מסגרת אשראי של מפעלים, הפיקוח ההדוק מדי של הרשות להגבלים עסקיים (מה אתם יודעים), תנודות במשכנתאות ותקציב הפרסום של חברת מזון.
לבסוף, בעמוד 6, מגיעה ידיעה על ההתרחשות המשמעותית ביותר בכלכלת ישראל לפי כל העיתונים הכלכליים היוצאים באותה מדינה: “גולן ומירס השיקו את שירותי הסלולר החדשים”. הידיעה תופסת חצי עמוד. חתום עליה הדר חורש, מי שכיסה (וכנראה עדיין מכסה) את תחום הסלולר במוסף וכיום שמו מופיע בתיבת הקרדיטים כעורך “עסקים” (מתחת ל”עורך הכלכלי” איתן מרקוביץ’).
בסופה של הידיעה לא נדפס הגילוי הנאות המופיע לעיתים ב”מעריב”, לפיו “מעריב שייך לקבוצת אי.די.בי”, וגם לא נוסח אחר שלו, כמו למשל “מעריב שייך לקבוצת אי.די.בי, שאחת האחזקות העיקריות שלה היא חברת הסלולר הוותיקה סלקום, המאוימת מאוד על ידי השינויים בשוק”. אמנם, לא מקובל לכתוב “גילוי נאות” ארוך כל כך. אחרי הכל, הנייר עולה כסף.
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת “העין השביעית”, שם התפרסם הטקסט במקור ב-15.05.2012 כחלק מסקירת העיתונות היומית. העין השביעית בפייסבוק, בטוויטר ובפליקר
הפייסבוקבקיסטים של ידיעות אחרונות לזוג הנאנס: תצמיחו ביצים
היה זה פרופסור יוברט פרנסוורת, בן המאה השלושים ואחת, שטבע את הביטוי היפה “אני לא רוצה לחיות על כוכב הלכת הזה עוד”. הביטוי הזה עבר לי בראש כשקראתי את תגובות הפייסבוק לידיעה של “ידיעות אחרונות” שעוסקת בצעיר שנאלץ לצפות בחברתו נאנסת בחניון גן העיר במשך שלוש שעות. רגע, כמה הערות מקדימות, למקרה שלא ידעתם: (א) לידיעות אחרונות יש אתר אינטרנט משלו, בנפרד מ-ynet – אבל לא באמת. עמוד הבית של ידיעות אחרונות משמש לשרת את מנויי עיתון הדפוס; מדי פעם מתפרסמת שם כתבה, או מובאה מכתבה, אבל כדי לנווט בתוכן שמופיע שם תצטרכו ללכת לעמוד הפייסבוק של ידיעות. (ב) בשנה האחרונה ידיעות נותנים פייט רציני על הקידום בפייסבוק. יש להם 172 אלף לייקים, ובעמודי הכתבה המוזכרים לעיל שיבצו שם רכיב תגובות פייסבוק, ממש בדומה למעצמת תוכן אחרת, חדר 404. עכשיו, מה יש לגולשי פייסבוק להגיד על בחור בן 17 שבילה שלוש שעות בחדר שירותים טחוב בחניון תת קרקעי, כשאדם נושא סכין אונס את החברה שלו?
ליאת פרי וגיורא ישכרוב, למשל, מאוכזבים מהקורבנות. גיורא היה רוצה שלדור של היום יהיה יותר חיספוס. ליאת הייתה רוצה שבן השבע עשרה יהיה חזק יותר. יש לה גם השגות לגבי העדות שנתן: איך אפשר גם לאנוס מישהו וגם לאיים על מישהו אחר בסכין? גיורא מסכם את הדיון: “פשוט תצמיחו קוהונס”.
גיא אברהם כועס על המתלונן, שיכל לתקוף את האנס עם הקסדה שלו. קוראי ידיעות אחרונות כבר יודעים שקסדה היא כלי נשק קטלני, כפי שגילה ב-2010 אלי איפרגן, אב לשלושה שהוכה בראשו בקסדה ומת מפצעיו. גם בן ה-17 יכל להרוג את תוקפו, ובמקום זאת בחר לאכזב את הטוקבקיסטים. אברהם מסכם: “איזה ילדים מפגרים, דור איקס מזויין”.
סיכם את זה יפה ידידנו עבגד:
אויבי ישראל אורבים בחניון!
אבל רגע, רגע, זה לא הכל:
מורן צברי ולולה לוי מזכירים לנו, כל אחד בנפרד, שיש לפרשה הזו גם הקשר לאומי חמור מאוד. לוי מזכירה לנו שהסוד(א)נים הם אנסים ורוצחים חופשי, וצברי תוהה אם, לאחר האונס, שבוצע ככל הנראה על ידי ערבי ישראלי פלסתיני, ישארו יפי נפש שירצו להשאיר פה את הפליטים הסודנים והאריתראים.
למזלם של לוי וצברי מגיעה רונה אפל (שאת תמונת הפרופיל שלה מעטר תגפרופיל נאה של מגן דוד) ומזכירה להם מי באמת אויבי ישראל. אפל היא גם הראשונה לשים על השולחן את האופציה הצבאית. אני מאחל לכולכם בהצלחה עם כוכב הלכת שלכם וביי.
יהונתן זילבר לא מבין למה את לא נותנת לו את הטלפון שלך
“ערביות כוסיות”, כותב (ומוחק) מקו מכתבה על המהפכה התרבותית של צעירי ערביי ישראל
במקו התפרסמה שלשום (10.5.2012) כתבה על התנערות ערביי ישראל הצעירים מהמסורת והשמרנות לטובת בילויים, שופינג וסקס. בין השאר פורסמה תמונה של הדוגמנית הערביה הודא נקאש בבגד ים. “ערביות כוסיות”, נכתב בכותרת התמונה (title), שמוצגת כשמשהים את הסמן על התמונה, ובטקסט החלופי (alt), שמוצג כשהתמונה לא נטענת.
המילה “כוסית”, שמקורה ב-كُسّ הערבית, רווחת מאוד בעברית המדוברת, ובו זמנית נתפסת כפוגענית כלפי נשים. כנראה שהשימוש בה הפריע למישהו במקו, או שקוראים התלוננו. למחרת פרסום הכתבה הוחלף הכיתוב ב”הודא נקאש” הנייטרלי.
________
תודה, בני שלזינגר.
נס, נר, נה.
מדי פעם מעיר מדור זה על השימוש הנפוץ בתיבה “נס” בדיווחים חדשותיים. עיתון אמור לדווח על המציאות, לא על טענות להתערבות של כח עליון במציאות (אלא אם כן ישנה הוכחה להתערבות כזו ואז – אדרבא). הבוקר צורף ל”מקור ראשון” קונטרס בשם “מגזין הניסים של המשפחה של רשב”י”, חוברת קטנה וצבעונית המקדמת, לקראת ל”ג בעומר, את הסברה כי הדלקת נר לזכרו רבי שמעון בר יוחאי מזכה בנסים ונפלאות.
“חשיפה ראשונית”, מבטיחה חותמת על שער המגזין, “כוחות קבלה נסתרים פועלים באירן ובמדינות אחרות בעולם”. “כוחות הקבלה נחשפים!”, לשון כותרת אחרת בשער המגזין, “הנר הקדוש שמחולל הדים עצומים בעולם כולו”. “הצדיק מבטיח הצדיק מקיים!!!” מובהר בשער האחורי.
הכתבה הפותחת במגזין (“פרסום ראשון”) מוכתרת במילים “יהודה ניצל בנס” ועוסקת ביהודה נעמד, צעיר בן 18 שנדקר בירושלים על ידי פלסטיני לפני כחצי שנה. “גילויים ראשונים מהפיגוע הקשה שפורסם בכל כלי התקשורת בארץ”, מבטיחה כותרת המשנה.
בראש כפולת העמודים שמוקדשת לכתבה, מתנוסס צילום של כפולת עמודים מתוך “ישראל היום”, שם דווח בעבר על הדקירה תחת כותרת הענק “יהודה ניצל בנס“. כתבי “ישראל היום” אפרת פורשר ויורי ילון, ציטטו בידיעה על הדקירה את אביו של נעמד, שאמר: “ברוך השם הוא יצא מזה בנס ואני מקווה שהוא ימשיך להתאושש”. עורך העמוד הפך זאת לכותרת הידיעה.
ב”מגזין הניסים של המשפחה של רשב”י” נכתב כי הנדקר נע בין חיים למוות עד שדודתו פנתה לישיבת המקובלים “אור הרשב”י וקיבלה מהם נר להדלקה. מיד לאחר הדלקת הנר, כך נטען, השתנה באופן דרמטי מצבו של הנדקר. הביטוי “נס רפואי”, מובא מפיהם של רופאיו של הנדקר, אך לקוראים מוסבר שהנס אינו קשור לרפואה אלא לרבי שמעון בר יוחאי.
בדיווח של “ישראל היום” מלפני חצי השנה, נסיבות ההתאוששות המתוארות שונות. זאב סופר, מתנדב באיחוד הצלה שהגיע ראשון לזירת הדקירה, סיפר כי מצא את הפצוע מדמם והעניק לו טיפול ראשוני. הפרמדיק אהרון אדלר ממד”א הוסיף כי “בדרך לבית החולים הצלחנו לייצב את מצבו”. לפי הדיווח של פורשר וילון, “עם הגעתו לבית החולים נכנס יהודה לחדר הניתוחים, יצא מכלל סכנה ומצבו מוגדר כעת בינוני ויציב”. ובכל זאת, ההחלטה של עורך העמוד שבו פורסמה הידיעה לקחת את הביטוי שבו השתמש אביו של הנדקר ולהפוך אותו לכותרת הידיעה מאפשרת למגזין המיסיונרי לספק לקוראיו ראיות לכאורה למהימנות טענותיו.
הבוקר, אגב, בעמוד 21 של “ישראל היום”, מתפרסמת מודעה המקדמת את “סגולת הנר” של רבי שמעון בר יוחאי.
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת “העין השביעית”, שם התפרסם הטקסט במקור ב-4.5.2012 כחלק מסקירת העיתונות היומית
עוד בנושא:
• הרצח באיתמר: נס ותמונות קשות
• חדשות 2 מבקשים שתברכי על הנס
• ניסוח עיתונאי (תיאולוגיה)
ליחצנית אחת ממש נמאס מאיך שעיתונאים מתייחסים אליה וממה שהם חושבים עליה
יחצ”נית מתוסכלת שלחה את הטקסט הבא לפרסום בחדר 404.
בעילום שם? “יחצנית” וזהו? או שתאזרי אומץ ותחתמי בשמך?
“זה לא עניין של אומץ. זה רצון שישפטו את הדברים כפי שהם בלי שהשם שלי ישפיע על הכתוב. זה בשמם של כל היחצ”נים.. לא רק בשמי…”
היר גואוז:
מיומנה של יחצ”נית מתוסכלת
כתב/עיתונאי יקר,
כן, זה יפתיע אותך- יש לי תואר שני בתקשורת. אני יודעת להבדיל בין “שלוש” ל”שלושה” ואפילו מסוגלת לכתוב הודעה לעיתונות בלי שגיאות כתיב. אני לא מציקה לך, לא מתקשרת הרבה, באמת רק על הדברים החשובים שלרוב נוגעים לאקטואליה וחדשות. ובכל זאת, כשאתה שומע את צמד המילים “יחסי ציבור” אתה בד”כ מזדעזע וממהר לבקש שאתקשר “עוד שעה, שעתיים גג, אולי מחר כי אני ממש עמוס”. אתה מקווה בליבך שאני בטח אשכח להתקשר. האמן לי, יום יבוא וגם אני עלולה לשכוח להעביר אליך סיפור מוצלח.
איזה כייף זה שרודפים אחרייך? מחפשים אותך, מסמסים, משאירים ביפרים, מיילים, והכל בשביל שתתעלם. הכי טוב להתעלם. אתה הרי עסוק, כל היום מתקשרים אלייך ואין לך זמן לעוד יח”צנית שבטח לא יודעת לכתוב כותרות. זו הרי נקודת המוצא, לא? היח”צנים הם אנשים עם אוצר מילים דל, חוסר יכולת לחבר משפטים בצורה קוהרנטית ובעיקר ימכרו את אמא שלהם בשביל אייטם. אז אפתיע אותך בשנית- לא כולנו כאלה. רובנו אפילו בעלי השכלה אקדמית, חלקנו אף היינו בעברנו עיתונאים ויש בנו כאלה שיוגדרו כאינטליגנטיים ואנשי שיחה מעולים. ומה לגבי אמא שלנו? לא תודה, החלטנו להמתין עם מכירתה בשלב זה. כל מה שאנחנו מבקשים הוא אנושיות. לא מסובך במיוחד: להשתדל לענות לנו תשובה כנה, לתת לנו קרדיט כשאנחנו ממש מבקשים ולא לסנן אותנו במשפטי סרק רק כי שמעתם את המילים “יחסי ציבור”.
אנחנו לא אוהבים להרגיש מטרד, לא נהנים לשלוח לך את אותם פרטים שוב ושוב ושוב רק כי אתה מתעצל לשמור אותם פעם אחת כמו שצריך. לא מגיע שינתקו לנו בפנים, שיצעקו עלינו, שיגרמו לנו לחשוב 20 פעם לפני שאנחנו מרימים את שפורפרת הטלפון. אנחנו, בדיוק כמוך, מנסים לעשות את העבודה שלנו על הצד הטוב ביותר. באמת שאנחנו משתדלים.
בעיקר אנחנו משתדלים לכבד אתכם, הכתבים, לדעת שאתם עסוקים, להבין שאתם בלחץ, ולזכור שלא תמיד אתם זוכרים מתי, למה ואיפה. נשמח מאוד, אם לכמה רגעים תנסו גם לכבד אותנו. ואם אתם כבר מקשיבים והגעתם עד כאן אגלה לכם שחיוך אפשר לשמוע בטלפון. הוא לא עולה הרבה, ולא לוקח זמן, רק קצת חיוך לפעמים, שיזכיר לכולנו שאנחנו יחד בסירה אחת.
סיוון כהן תשלם את המחיר על אגדת דיסניוורלד, העורכים שלה ימשיכו להסתתר מאחורי הקלעים
כתבת חדשות 10 ששידרה את האגדה האורבנית על חטיפת ילדה בדיסניוורלד, סיוון כהן, זומנה לשימוע לפני פיטורים בפני מ”מ מנכ”ל ערוץ 10 והעורך הראשי של חדשות 10, אורי רוזן. בוואלה מדווחים מפי גורם בערוץ 10 שהפיטורים כבר הוחלטו והשימוע הוא הליך פורמלי בלבד. רוזן עצמו, אגב, לא זומן לשימוע לפני פיטורים, כנראה כי אדם לא יכול לעשות שימוע לעצמו.
היא עשתה טעות, היא עומדת בפרונט, היא סופגת את כל החרא הציבורי, תמונתה הופכת למם והיא משלמת במשרתה. והוא? הוא לא טעה, הוא יושב בקונטרול, הוא לא אכל חרא, תמונתו לא הפכה למם, הוא לא צריך להגיד לכתבת שמביאה סיפור לא אפוי שהיא צריכה לצאת לשטח ולחזור עם עובדות, הוא לא אחראי על מה שמשודר. הוא בסך הכל מביא לשידור.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
