דוח החניה הוא עלון פרסומת – ככה זה כשאין מספיק שכל או כסף למצוא שיטת פרסום פחות מגעילה ומשומשת

נועה אסטרייכר כותבת:

ליחצ”ן הגאון של הסרט הישראלי “2 בלילה” שלום רב. לידיעתך, ישראלי ממוצע שחוזר למכוניתו החונה בכחול לבן, מוצא עליה דו”ח חנייה, מזנק לקרוא את הכתוב בו ומגלה שזו בעצם פרסומת לסרט שלכם שמודפסת כמו דו”ח חנייה – לעולם לא ירצה לראות או לשמוע על הסרט שלכם יותר. במקרי קיצון הוא עלול להגיע לפרמיירה רק כדי לכדרר את הדו”ח ולתחוב לך אותו לשוע. כמו כן, זדיין.

אפשר לאחל ליוצרי הסרט יום נעים בדף הפייסבוק שלהם.

עוד זדיינו: פאב פני ליין ואיקאה.

10 בספטמבר, 2012 | בנושאים: 404, פרסום ושיווק | 3 תגובות 

קיורינג: אדבאסטינג באמצעות קודי QR

אדבאסטינג, הפרקטיקה של השחתת מודעות לשם שינוי המסר, הגיעה לקודי ה-QR, הברקודים שנראים כמו תשבץ, אשר מתפרסמים בגוף המודעה, נסרקים עם המצלמפון באמצעות אפליקציה סלולרית ומתורגמים לכתובת דף אינטרנט לפעילות המשך של הצופים.

השחתת מודעה באמצעות קיואר – אני מציע את הפועל QRing (קיורינג) – מצריכה הדפסת קיואר של אתר היעד על מדבקה בגודל המתאים והדבקתה על המודעה. אם הקיואר מודבק במדויק ישירות על הקיואר הקיים של המודעה, קשה יהיה להבחין שנעשה במודעה שיבוש, והצופים שיגלשו לאתר דרך הקיואר הזר עשויים לחשוב שהמפרסם התכוון להפנותם לשם. האופציות לשיבוש קמפיינים אינסופיות, ואני מחכה לראות מה אקטיביסטים מסוגם של Yes Men יעשו עם זה.

באחרונה קיוארו (קוירו?) בת”א מודעות שהציגו את הרבי מלובביץ’ כ”משיח” – הקיואר שהודבק עליהן בצורה בוטה (על פניו של הרב) הפנה לאתר תומכי המשיח המתחרה, “יהודים למען ישוע“.

_________________________
התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “דברים חדשים” במוסף הארץ, 31.8.2012

2 בספטמבר, 2012 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, פרסום ושיווק, שיבוש | תגובה אחת 

סודהסטרים אספה מלא פרסומות סמויות בסרטון כדי להקל על הרשות השניה לקנוס את הזכייניות [עדכון] חברת הרשות מגנה ומבטיחה לטפל

אחרי שנים של עצימת עיניים לרווחה, הרשות השניה התחילה לפעול נגד פרסום סמוי בטלוויזיה המסחרית, שמוחדר לתוכן התוכניות במקום להיות משודר בהפסקת הפרסומות. הרשות קנסה את רשת ב-540 אלף שקל, את קשת ב-480 אלף שקל ואת ערוץ 10 ב-440 אלף שקל, ואסרה על שידור תוכניות הפסולת השיווקית “יופי של יום”, “בריאות 10”, “משפחה 10″ ו”לחיות טוב”.

אבל לרשות השניה אין די משאבים לעקוב אחרי כל התוכניות ולגלות את כל המקרים של פרסום סמוי. לכן צריך לפרגן לחברת סודהסטרים, שהשקיעה זמן וכסף כדי לאסוף שורה ארוכה של פרסומות סמויות למוצר שלה, ולערוך אותן לסרטון אחד, לנוחיותה של הרשות השניה. הסרטון מציג פרסום סמוי מסיבי וחוזר בתוכניות בישול “גברים במטבח” עם אביב משה, תוכנית עם שגב משה ו”מה אוכלים היום?” עם מיכל אנסקי ועם מנחה נוספת שאני לא מכיר.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=Yc5e4Da3fdo[/youtube]

(דרך גילעד נס)

[עדכון 28.8.2012 13:38] חברת מועצת הרשות השניה דליה זליקוביץ’, שמונתה ב-2010 לעמוד בראש תת-ועדה חדשה להסדרת התוכן השיווקי (השם המכובס לפרסום סמוי), הגיבה בפייסבוק:

גלעד, תודה ששלחת את זה. הועבר לבדיקה וטיפול. חוצפה שכזו מזמן לא ראיתי. זה נקרא להשתין מלמעלה על כל העולם, ולכוון לראש הרגולטור, ולהגיד שזכו במדליה. הצליחו!

פניה שלי אתמול לדוברת הרשות השניה טרם נענתה.

27 באוגוסט, 2012 | בנושאים: 404, פרסום ושיווק, פרסום סמוי | 2 תגובות 

רכבת ישראל: כריזה בערבית זה רעש, מסכי פרסומות עם רמקולים זה לא רעש

מי שנוסע ברכבת ודאי נתקל באנשים חסרי התחשבות שלא מסתפקים באוזניות, וחושפים את כל הקרון למוזיקה שהם שומעים ברמקולים של הסלולרי או הנגן. נסיעה ברכבת בימים האחרונים מגלה שרכבת ישראל בעצמה אימצה את שיטת מטרדי הרעש כדי להכניס כסף לקופה.

בחודשים האחרונים הציבה חברת “ברעם פרסום מקורי” בכמה תחנות צגים אלקטרוניים שמקרינים פרסומות בווידאו. לחלק מהמסכים נוספו באחרונה רמקולים, שמאלצים את הנוסעים להיחשף לפרסומות גם אם הם לא מסתכלים עליהן. בביקור השבוע בתחנת סבידור בתל אביב, סרט פרסומת שהוקרן על מסך ברציפים 3-4 נשמע לא רק על ידי מי שעמד לידו, אלא גם ברציפים 5-6, מרחק שני נתיבי רכבת מהמסך.

בעולם מוצף גירויים פרסומיים, אין להתפלא על ההסלמה משלטי פרסום סטטיים למסכי וידאו לרמקולים. כך קרה גם בטלוויזיה, מפרסומות להצבת מוצרים ולפרסום סמוי, ובאינטרנט, מפרסומות הטקסט ובאנרים לחלונות קופצים, חלונות מסתתרים ובאנרים מנגנים ומדברים.

הסכמתה של רכבת ישראל לפרסום הקולי, לעומת זאת, כן מפתיעה, לאור עמדתה בסוגיה רועשת אחרת. בסוף 2011 ביקשו ארגוני שותפות שראקה מהרכבת להוסיף לכריזה ברכבות את השפה הערבית. מנכ”ל הרכבת, בעז צפריר, דחה את הבקשה ונימק זאת בכך ש”ריבוי ההודעות והארכת משך מסירתן לנוסעים בדרך של כריזה בשפה נוספת, תהפוך את הנסיעה ברכבת לקולנית ורועשת”.

מרכבת ישראל נמסר בתגובה: “לא קיים כל בסיס להשוואה בין עוצמת הרמקולים במסכי הפרסום המוצבים על הרציפים ונשמעים בסביבתם הקרובה בלבד, ובין עוצמת הכריזה הנשמעת בכל רחבי התחנה. יש לציין כי בחברת רכבת ישראל לא התקבלה כל תלונה באשר לעוצמת הרמקולים במסכים אלו, שהוצבו על ידי חברת ‘ברעם’ שהינה זכיין הפרסום בתחנות וברכבות הנוסעים. באשר לשפת הכריזה בתחנות, הרי שמדיניות חברת רכבת ישראל, כמקובל בחברות הרכבות בעולם, היא לכרוז בשפה אחת בלבד ובצורה מצומצמת ככל הניתן (מלבד בקו הרכבת לנתב”ג, בו קיימת כריזה באנגלית) וזאת מתוך תפיסה שירותית שמטרתה שמירה על אווירה שקטה ונעימה ברכבות ובתחנות הנוסעים”.

מעניין אם ברכבת יסכימו להשמיע כריזה בערבית ברמקולים הפרסומיים, וכמה זה יעלה.

“זיהום פסיכולוגי”

יואל וירבה, שנוהג לנסוע ברכבת, הבחין גם הוא ברמקולים. בעקבות פרסום הידיעה ב”הארץ”, הוא כיתב אותי על תלונה ששלח לרכבת:

תלונה על מפגע פרסומי

שלום רב,
ברצוני להתלונן על גורם המפריע לי מאוד בהמתנה בתחנות הרכבת.
לאחרונה הותקנו מסכי פרסומות בעלי רמקולים.
המסכים מפריעים לי בפני עצמם, היות והם מהווים פרסום אגרסיבי ומבחינתי, זיהום פסיכולוגי.
התוספת המזעזעת של רמקולים הופכת את ההמתנה לבלתי נסבלת. כעת אני נהפך לצרכן כפוי של הפרסומות, ואין לי שום דרך להימנע מהן.

עד שלא יופסק המפגע הפולשני הזה — אני נאלץ להימנע משימוש ברכבות, ולעבור לנסיעה באוטובוס.

בברכה,
יואל וירבה
עין הוד

________________
התפרסם במקור ב”מוסף הארץ”, 17.8.2012

20 באוגוסט, 2012 | בנושאים: 404, פרסום ושיווק | 4 תגובות 

קמפיין הממים של בנק מזרחי: “בנק מזרחי לא יצא בקמפיין ויראלי, הקבוצה היא לא פייק, שמרנו על שקיפות לאורך כל הדרך”, אומר מנהל הקמפיין

קמפיין הממים המסונתזים של בנק מזרחי נחשף פה אתמול. יניר אלתר מקומברסיישן, החברה שעושה את הקמפיין עבור בנק מזרחי, הגיב בפוסט. אני מביא פה את תגובתו המלאה ואת תשובותי.

אפתח בהבהרה: קומברסיישן פנו אלי באוקטובר 2011 וביקשו שאכתוב ואפרסם פוסט שיווקי בתשלום. אני פרסמתי אחד כזה, שעומד בתנאים שלהם אבל צחק עליהם. בהמשך הצעתי לעו”ד יהונתן קלינגר לכתוב פוסט בתשלום על פוסטים בתשלום, תמורת הכסף שקומברסיישן חייבים לי. הוא הסכים, וביקש שהכסף יועבר מהם ישירות כתרומה לעמותת אשנ”ב. בפוסט שפרסמתי אתמול כתבתי שקומברסיישן עדיין לא שילמו. אלתר טוען בתגובתו שהתרומה הועברה לאשנ”ב. אף שלא זכור לי שקיבלתי ממנו הודעה על כך עד היום, בדיקה עם אשנ”ב העלתה שהתרומה אכן הועברה, ועל כן אני מבהיר שקומברסיישן עמדו בהתחייבותם.

ועכשיו לתגובתו של אלתר:

יש פה כל כך הרבה אי דיוקים וסילוף של המציאות , שנורא בא לי להגיב. תעשה לי טובה ותפרסם את זה…

1. בנק מזרחי לא יצא בקמפיין ויראלי. היוזמה היא שלנו.

משרד פרסום יכול ליזום מהלכים פרסומיים עבור לקוחותיו. הלקוחות משלמים על המהלכים הללו, מאשרים אותם ואחראים עליהם. אם קמפיין עובר על החוק או הטעם הטוב, האחריות היא של הלקוח, לא של משרד הפרסום. אני עומד מאחורי האמירה שהבנק יצא בקמפיין הזה.

2. הקבוצה היא לא פייק. היא קבוצה אמיתית.

הדף (ולא קבוצה) נוצר ביום שני והבקשה לייצר ממים הגיעה ביום חמישי. רוב מוחלט של התכנים בדף, נכון למועד הפרסום ביום שישי, הוא “ממים” של בנק מזרחי. הדף הוא עדיין פינוקיו, אבל לא מן הנמנע שיהפוך בהמשך לילד אמיתי.

3. אין פה שום קמפיין מכירתי ולא נעשה שום פרסום לקמפיין הזה.

לפני כמה שבועות ניסיתי לברר מדוע אני מקבל מקבוצת ישראפרי אימייל פרסומי, שמספר לי ש”בנק איגוד מבטל את עמלות חשבון העובר ושב וגם: לא משלמים ריבית על המינוס בחשבון ומקבלים 3% ריבית על יתרה בחשבון!” בין השאר, תהיתי למה המילה “פרסומת” לא מופיעה בשורת הנושא, כפי שמחייב החוק. עומר להב, מנהל מועדון ההטבות ישראפרי, הסביר לי כי “לא מדובר בפרסומת אלא בהצעה חינמית לחלוטין לקבל מידע אודות תנאי חשבון טובים יותר וללא הצעת מכר”. בקרוב: הצעה חינמית לחלוטין לקבל מידע אודות המכונית החדשה מבית טויוטה.

ובחזרה לבנק מזרחי: “אין פה שום קמפיין מכירתי”: יש כאן קמפיין מכירתי, הוא נועד לפרסם את שירות הבנקאי האישי של בנק מזרחי, במטרה לעודד לקוחות לעבור אליו, כלומר למכור להם את שירותי הבנק.

“לא נעשה שום פרסום לקמפיין הזה”: קמפיין פרסומי הוא הוא הפרסום. לא צריך לעשות פרסום לפרסום.

4. הפנייה נעשה רק לקופירייטרים או כאלו שמציגים עצמם כקופי רייטרים או לאנשים שנוהגים לפרסם ממים ברשת. ביקשנו מהם שייצרו ממים מתוך מחשבה שמגיע להם תמורה על הזמן שהם משקיעים.

אנשים צריכים לקבל תשלום על עבודתם. זה אמור להיות ברור מאליו, אבל בשוק התקשורת המקומי זה לא כך, והאמירה הזאת ראויה לציון.

5. אף אחד לא נתבקש להסתיר זאת , אף אחד לא נתבקש לקדם מוצר. בסך הכל רצינו ממים מוצלחים על תשדיר הטלויזיה ולא חשבנו שזה הוגן לבקש זאת בחינם. אני אישית מאמין שאנשים צריכים להיות מתוגמלים על המאמצים שלנו

“אף אחד לא נתבקש להסתיר זאת”: כן, הם רק התבקשו לייצר ממים בתשלום ולקדם אותם כדי לזכות בכסף נוסף, בדף שמתיימר להיות דף אותנטי של ממים מרחבי הרשת, כשלמעשה הוא דף ממים שנוצר על ידי קומברסיישן. מעניין שקומברסיישן לא ביקשה מהגולשים לפרסם גילוי נאות ולציין לצד הממים שהם נוצרו בתשלום עבור הבנק. מעניין שאף לא אחד מיוצרי הממים של בנק מזרחי ראה לנכון לציין זאת מיוזמתו.

“אף אחד לא נתבקש לקדם מוצר”: כבר התייחסתי לטענה הזאת. חשבון בנק במזרחי הוא המוצר. וגם אם הקמפיין לא מוכר מוצר, הוא מקדם את הבנק תדמיתית. זה דיון סמנטי לא חשוב, בשורה התחתונה מדובר בקמפיין פרסומי.

6. מעבר לכך אני דוגל בתפיסה שבמדיה החברתית , כח הפרסום הוא של הגולשים ולא של המדיה ולכן אני מאמין , ואפשר לא להסכים איתי , שעדיף שהגולשים עצמם יהנו מהתמורה ולא אמצעי המדיה שמארח אותם.

אני לא מסכים איתך. הפיכת גולשים למפרסמים סמויים מזהמת את השיח החברתי ברשת, משום שהם מקדמים דבר באופן לא אורגני ולא אותנטי בתמורה לכסף (בניגוד, למשל, למישהו שממליץ על הבנק כי הוא מקבל בו שירות מצוין), דבר שברגע שיתגלה יגרום לחבריהם ברשת החברתית לפקפק באותנטיות של כל דבר שהם יאמרו שם בעתיד. אני מאמין גם שבפייסבוק לא יסכימו איתך, ויבדקו אם הקמפיין הזה עובר על הכללים לגבי פרסום מסחרי בפלטפורמה שלהם (לא שזה משנה לי, הם ישות מסחרית שמחליטה בשבילנו מה מותר ומה אסור לצרכיה המסחריים).

חוץ מזה, כמי שדוגל בתפיסה שבמדיה החברתית, כוח הפרסום הוא של הגולשים, מדוע אתה כמשרד פרסום מתווך בין בנק מזרחי לבין הגולשים וגוזר מזה את השכר שלך, במקום שהבנק יפנה ישירות לגולשים ויתן להם את כל הכסף שהוא מקציב לקמפיין?

7. הפעילות נועדה להשיק את הקבוצה שתמשיך לפעול ולפרסם ממים שגולשים שולחים גם לאחר שהדיון הזה יתפוגג. הקבוצה לא נפתחה בשביל לקדם את הקמפיין אלא בשביל לקדם את השיחה סביב הממים ברשת.

“הקבוצה לא נפתחה בשביל לקדם את הקמפיין”: מעניין, כי מרגע פתיחתה בתחילת השבוע, הקבוצה משמשת רק לקידום הקמפיין.

“פעילות נועדה להשיק את הקבוצה שתמשיך לפעול ולפרסם ממים שגולשים שולחים גם לאחר שהדיון הזה יתפוגג. […] לקדם את השיחה סביב הממים ברשת”: אז זה לא רק קמפיין לבנק מזרחי, אלא גם לדף הממים שפתחתם, שגופים מסחריים כבר יודעים שאפשר לרכוש בו מדיה, ושנועד לקדם את השיחה סביב הממים ברשת, תחום שאתם מתפרנסים ממנו, ולא יפריע לכם למצב את עצמכם כמומחים בו. לגיטימי, אבל זו לא פילנתרופיה, זה ביזנס.

8. שמרנו על שקיפות לאורך כל הדרך , לא יצרנו מצג שווא ולו לרגע, ולא ניסינו לשדל אף אחד לרכישה של מוצר באצטלה של משהו אחר .

שקיפות? תראה לי בבקשה איפה בדף “ממים מעולים” כתוב שהוא מופעל על ידי חברת קומברסיישן ומשמש לקמפיין של בנק מזרחי, ואיפה בממים של בנק מזרחי כתוב שהם הוזמנו בתשלום, ושיש תשלום נוסף למי שהמם שלו יזכה למירב האינטראקציות.

9. הרמיזה כאילו נעשתה פה עבירה על החוק , היא טעות והיא מטעה, אבל זו כמובן החלטה שלך לפרסם זאת. לתחושתי , זו השמצה מיותרת, אבל זה חשבון בינך לבין האלוהים שלך .

בוא לא נכניס לפה את אלוהים. החוק אוסר על הצגת פרסומת כמשהו שאינו פרסומת: “פרסומת העלולה להביא אדם סביר להניח, כי האמור בה אינו פרסומת, יראו בכך פרסומת מטעה אף אם תכנה איננו מטעה”. אתה משלם לגולשים לייצר פרסומת לבנק מזרחי, בפורמט של ממים. הם מפרסמים את הפרסומת הזאת בפייסבוק, בלי לציין שמדובר בפרסומת שהם קיבלו עבורה כסף מחברת פרסום שעובדת עבור בנק מזרחי. אדם סביר עלול להניח שלא מדובר בפרסומת אלא במם אורגני ואותנטי, שנוצר על ידי אנשים שהפרסומת הטלוויזיונית של בנק מזרחי הצחיקה אותם מספיק בשביל ליצור ממים שיצחקו עליה.

10. לעומת זאת , הטענה שלך כאילו לא קיבלת תשלום על הפוסט שלך היא שקר גס ומיותר שפוגע בשמנו הטוב, ואל כך אני חושב שמיגע לנו התנצלות רשמית , אם כי אני לא מצפה לה. סכום של 300 ש”ח נתרם לעמותה לפי בחירתך. אני חושב שכעיתונאי , מוטלת עליך חובה ואחריות לצדק ואמת ודיווח אוביקטיבי ולא רק לתוכן מעניין ועסיסי.

ראה בראש הפוסט.

11. סרטון היוטיוב שקדמנו ב’קמפיין הקודם זכה ל 75000 צפיות ולא 6500 כי שכתבת… אבל זה באמת לא רלווניטי, פשוט לא יכולתי להתאפק. סליחה.

זה הסרטון שנציגתכם ביקשה לקדם בתשלום. המונה שלו עומד עכשיו על 6,460 צפיות.

12. החבר העורך דין שלך , יונתן קליגר, שאל הפוסט שלו קישרת בסוף הפוסט הזה , שלח מייל בו הוא מבקש מאחת העובדות שלנו שתשלם 1800 ש”ח אחרת הוא יתבע אותה על כך שהיא שלך לו מייל, שהוא פרסומי לתפיסתו. כמובן שזו היתה שטות גמורה מאחר והיא שלחה לו פניה עסקית למייל שהוא פרסם בבלוג שלו , אבל מדובר בסחיטה ואיומים מהרמה העלובה ביותר, ואשמח לפרסם את ההתכתבות ביניהם אם תרצה.

קישרתי אל הפוסט של חברי, עו”ד יהונתן קלינגר, שמדבר על בעלי אינטרסים שמשלמים לבלוגרים כדי לכתוב. הקמפיין שלכם לתערוכת הרכב שימש כדוגמה לכך, אבל הפוסט לא עוסק בקמפיין שלכם, כך שסכסוך ביניכם, אם יש כזה, אינו קשור לפוסט שפרסמתי על קמפיין בנק מזרחי.

לעניין ההאשמה בסחיטה ואיומים, בקשה לתשלום פיצוי כחלופה לתביעה משפטית אינו סחיטה באיומים. העברתי את הדברים לעו”ד קלינגר וזו תגובתו:

1. הפניה של קומברסיישן, לכך שאציג בבלוג של סרטון וידאו ואקבל 50 אגורות על כל צפיה היתה פניה עסקית לכתובת המייל הפרטית שלי. אם היתה לינור קלי מקומברסיישן טורחת לקרוא את תנאי השימוש באתר, היא היתה מבינה בדיוק כמה הדבר לא אהוד עליי.

2. התגובה של לינור לבקשה שלי היתה “היי יהונתן, אני באמת מתנצלת, זאת פשלה שלי,התבלבלתי, אני מכירה את הרגישות שלך בנושא, באמת שהמייל לא היה מכוון אליך, אנא סלח לי…:) אני מרגישה צורך להתנצל אישית, זה הנייד שלי: [מספר טלפון נייד] או שתרשום לי את שלך ואתקשר…תודה מקווה שאתה מבין את הטעות…”; כלומר קומברסיישן ידעה בדיוק שאסור לה לפנות אליי, ושאני לא מעוניין בפניה. כלומר מדובר בהטרדה ותו לאו.

3. לינור ביקשה מהבוס שלה לדבר איתי, אבל הוא לא עשה את זה עד היום (אני מעריך שהוא היה עסוק בחצי שנה האחרונה עם מזרחי-טפחות).

4. ככל הנראה, קומברסיישן מנהלים מאגר מידע שמחזיק מידע על בלוגרים שלא נמסר על ידם ומחזיקים מידע על העדפות שלהם, צנעת חייהם ועוד; ככזה, ועל פניו, הם מבצעים עבירה על פי חוק הגנת הפרטיות.

5. אני אשמח לפרסם את כל ההתכתבות, כולל התזכורת שטרם נתרמה לאשנ”ב התרומה, והדרישה שלי להתחייבות שלא ישלחו לי זבל למייל.

ובחזרה לתגובתו של אלתר:

אני בטוח שיש מקומות בהם אני טועה ואני מצר על כך שכחברת פרסום אנו עלולים לטעות גם בהמשך אבל זה חלק מהחיים. אני אישית מאמין שהעברת כוח השיווק מאמצעי המדיה אל הגולשים היא מהלך נכו. אשמח אם תחדד ותסביר לי איפה אני טועה ואיך ניתן לעשות זאת נכון יותר. אבל אני מתעקש שיש לדייק בפרטים , אין לתת מצג שווא לקוראים שלך , ויותר מכך , להתנער ממהלכים של סחיטה ובטח שלא להציג אותם כמלחמה למען הסייבר צדק.

אחזור ואחדד: כשמישהו מפרסם חברה תמורת כסף, זה צריך להיות מוצג כפרסומת, לא כתוכן גולשים אורגני. לגבי “מהלכים של סחיטה”, כאמור, זהו ויכוח בינך לבין קלינגר, ואין לו שום קשר לדברים שכתבתי על קמפיין בנק מזרחי.

* לפוסט המקורי על קמפיין הממים הוויראעלק של בנק מזרחי >>

7 ביולי, 2012 | בנושאים: 404, מם (meme), פרסום ושיווק, פרסום סמוי | 11 תגובות 

מתקפת הטרור של 11/9: הזדמנות טובה לטוס לניו יורק בזול

הקוראת המתמידה רחל קליגר מדווחת: “לאחרונה ביקרתי ב-Newseum, מוזיאון העיתונות בוושינגטון הבירה. יש להם תערוכה מצויינת על הסיקור התקשורתי של מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר 2001, שמציגה עמודים ראשיים של עיתונים מסביב לעולם ב-12.9.2001. זה השער של עיתון ‘הארץ’ – שמים לב למודעה בפינה השמאלית העליונה?”

11 ביוני, 2012 | בנושאים: אינטרטקסטואליות, מוֹדעוּת – החומה הצינית, עיתונות ותקשורת, פרסום ושיווק | תגובה אחת 

מהמודעה של צומת ספרים ואיקאה לתחשיבים הכספיים של הקמת הוצאת עם עובד | פולמוס צומטסקי

פוסט של אורן פרסיקו
העין השביעית


על החלק החיצוני ביותר בחבילת “הארץ”, על הנייר שעוטף את קונטרס החדשות של העיתון, מודפסת מודעה מטעם צומת-ספרים. המילים הראשונות שבהן נתקל הבוקר קורא “הארץ” הן: “סוף סוף חדשות טובות”. כך נכתב מעל הבשורה כי לרגל “חודש הספר העברי” ניתן להשיג כעת בחנויות הרשת “3 ספרים ב-99 שקלים וגם 50 שקלים מתנה לקנייה באיקאה”.

במילים אחרות, המודעה מציעה לקורא, בעסקה אחת, שלושה ספרים ומדף להחזיקם לראווה. המשפט האחרון נועד להיות מלגלג, אבל קשה ללגלג על המסר הסמוי של המודעה כאשר המסר גלוי: במרכז המודעה תצלום של מדפי איקאה אופייניים ועליהם כמה ספרים (“הטיגריס הלבן”, “משחקי הרעב”, “פינת הגיהינום”, “מאושרת בדרכה”, “סיפור שמתחיל בסוף”, ואחרים).

מאחורי המודעה – קונטרס החדשות; ובתוך קונטרס החדשות – ערימת מוספים, בין היתר מוסף “הארץ” השבועי; ובתוך מוסף “הארץ”, מוסף “תרבות וספרות”; ובכפולת העמודים הפנימית היחידה של מוסף “תרבות וספרות”, בחלק הכמוס ביותר של גיליון “הארץ” שנחת הבוקר על מפתני דלתות המנויים, מתפרסמת רשימה מאת זהר שביט על אודות התחשיבים הכספיים שערך ברל כצנלסון לקראת הקמת הוצאת “עם עובד”.

” נקודת המוצא לתחשיב הכלכלי ולקביעת מחירו של הספר […] היתה שאין סיכוי שהוצאת הספרים תהיה רווחית”, כותבת שביט, על סמך מסמכים שמצאה בגנזך מפלגת העבודה בבית ברל. לפי רשימתה, “התחשיב קבע שכר סופרים, שיהיה שווה ערך לסך כל הוצאות הייצור של הספר […] לפי התחשיב היה בכוונת ‘עם עובד’ לשלם על אלפיים עותקים שכר סופרים בשיעור של יותר משש משכורות חודשיות של מורה”.

“צריך שידע אדם כי מחקר טוב ומדע וספרות קלסית אפשר למצוא לא רק בשפות-לועז, אלא גם בעברית”, מצטטת שביט מדברי כצנלסון. “[…] כך צריכה ההסתדרות, אשר בנפשה הדבר, בנפש הדור השני והשלישי שלה, להתאזר לקראת ביצורנו הרוחני. הוצאת-ספרים אינה יכולה להיות אלא חלק של התוכנית”.

אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת “העין השביעית”, שם התפרסם הטקסט במקור ב-1.6.2012 כחלק מסקירת העיתונות היומית

הפרקים הקודמים של פולמוס צומטסקי בחדר 404:

• לספר הבא אזדקק לכסף, הרבה כסף // רינה ארטשטיין
• חוק הספרים המחורר יפגע במו”לים ובסופרים // רני גרף
• סופרים, תבעטו בצומטסקי ובמו”לים // יהונתן קלינגר
• ספר אינו בגד // ענת קרמנר וינשטיין
• ביקור ב”דוקטור ספר” // יהונתן זילבר
• מבחר תרגומי מכונה מספרות המופת בעולם, חינם אין כסף // אלכס אפשטיין
• על מה אני מדברת כשאני מדברת על קריאה // ציפי גוריון
• ל’,צ’עכש3 9מ65ףרךק // חגי גילר
• בשבוע הספר הקרוב לא אקנה ספרים באיקאה // אלכס אפשטיין
• חורחה לואיס בורחס ודניאל סטיל: סיפור אהבה דיגיטלי // אלכס אפשטיין

איור פלסטלינה: טופי סטולר.

1 ביוני, 2012 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת, פרסום ושיווק, צומטסקי | 4 תגובות 

זבולון אורלב רוצה צוּמי ושתדעו שהוא גיבור מלחמה אז אל תהיו כבדים ותעשו לייק כבר נו

What the actual fuck…?

27 באפריל, 2012 | בנושאים: 404, כשלי מודעות פייסבוק, פוליטיקה, פייסבוק, פרסום ושיווק | להגיב זה מגניב 

פלאפון, לא יצא לנו שום דבר מתאוות המערב

קמפיין האוטובוסים הנוכחי של פלאפון מאוד לאומי: מלבד הכחול-לבן של המותג, הוא גם פונה לחיילים ומציע להם הנחות ייחודיות על מכשירי אייפון. אבל בצילומי האייפונים במודעה, הכל מצביע לעבר ארה”ב: מזג האוויר המקומי הוא זה שבקופרטינו (אם כי בצלזיוס ולא בפרנהייט), המניות המוצגות הן דאו ג’ונס ונאסדק, למתקשרים ולמסמסים שמות לא ישראליים ואפילו שמה של רשת פלאפון לא מופיע לצד עוצמת האות. “נשאלת השאלה, מה כל כך טוב וידידותי בטלפון שהמשווק שלו לא הצליח לשנות את הלוקיישן של מזג האוויר?”, תוהה עידו אמין, מוותיקי האינטרנט הישראלי, שדיווח לנו על המודעה.

פלאפון שותפה אמנם לקידום האגרסיבי של החלום הישראלי-אמריקאי – אייפון לכל פועל – אבל לא אשמה במודעה הפרובינציאלית, שמשותפת לספקיות סלולר נוספות בעולם. “על פי התקנות של אפל אנו חייבים לעשות שימוש בויז’ואלים שלהם, שאותם אנו מקבלים מהם, ואין אפשרות לבצע התאמות בעברית”, מסבירה דוברת החברה, נוי קדם. “לכן גם אין לוגו חברה על מכשירי האייפון”.

התפרסם במקור במדור fi בגליון אפריל 2012 של מוסף פירמה של גלובס

26 באפריל, 2012 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית, סלולר, פרסום ושיווק | להגיב זה מגניב 

הדרת נשים ברנואר? מה פתאום, זה “מניעים שיווקיים בלבד”

גל הפרסומים השליליים על חברות שהעלימו נשים משלטי חוצות בלחץ דתיים קיצוניים הוליד דרכי התמודדות שונות. אחת מהן היא הפרדה בין שלטים עם נשים לבין שלטים בלעדיהן, ותליית שלטים מהסוג השני בלבד במקומות כמו ירושלים ובני ברק. כך עשתה חברת האופנה רנואר, שבקמפיין שלה מככבים הדוגמנים אור גרוסמן ועוז זהבי. צפירה שטרן אסל מקבוצת הפייסבוק “לא מצונזרת” גילתה שבכניסה לירושלים עלה רק השלט עם זהבי.

שטרן אסל כתבה בתגובה לסטטוס בדף הפייסבוק של רנואר: “מאחר וחסמתם את האפשרות להעלות תמונות לא אוכל להציג בעמוד את הקמפיין שלכם בירושלים שכולל גבר בלבד. בעידן בו המדינה כולה נאבקת בהדרת נשים ולמען צדק חברתי כל שנותר לומר זה- תתביישו!” היא תייגה כמה דפים ואנשים וסיימה באזהרה: “עשיתי צילום מסך כך שאין טעם שתמחקו את ההערה…”

יש חברות שנוהגות למחוק ביקורות של גולשים בפייסבוק. כך עשתה חברת הוניגמן, שחתכה את ראשה של הדוגמנית סנדי בר מתמונת הקמפיין שלה בירושלים, נקלעה למתקפת גולשים, מחקה תגובות ואפילו סטטוס שבו החברה עצמה הגיבה לסיפור.

ברנואר השיבו: “במודעות שלנו יש גברים ונשים לסירוגין, ובכל עיר מתפרסמת תמונה שונה בהתאם למקובל בענף- אנחנו לא מחליטים איזו תמונה תתפרסם באיזו עיר”. בתגובה נוספת הבהירו: “אנחנו […] לא מוחקים דבר מהעמוד לעולם. תודה על תשומת הלב, איך איננו עוסקים בהדרת נשים כלל- אלא באופנה :)”

נימוק דומה השמיעה לאחרונה רשת, שהעלתה קמפיין לד’ה ווייס עם תמונות המוזיקאים ובהם שרית חדד, ובבני ברק העלתה שלטים עם לוגו התוכנית וללא תמונות בכלל. “מלכתחילה האסטרטגיה הפרסומית של ד’ה ווייס כללה שילוב של המותג ושל המנטורים, כשבבני ברק היה רק קמפיין של המותג. גם בתל אביב וגם בקריית אונו יש פריסה של שלטים שאין בהם תמונות של המנטורים”, נמסר מהזכיינית, שלא הסבירה מדוע בבני ברק לא היו כלל שלטים עם התמונות. גם בישראכרט נקטו בתרגיל השלטים הנפרדים, כשהשלטים עם השחקנית גילה אלמגור לא הוצגו בירושלים. בעקבות מחאה ופרסומים בתקשורת, משרד הפרסום באומן-בר-ריבנאי לקח אחריות וישראכרט העלתה את השלטים של אלמגור גם בי”ם.

בינתיים החליטו בעיריית ירושלים החליטה לקנוס חברות שיעלימו נשים מקמפיינים בבירה, ולבטל את הוועדה העירונית שבסמכותה היה לפסול שלטים לפרסום. ואפילו הוניגמן העלתה בירושלים קמפיין עם תמונות נשים.

זמן קצר אחרי פרסום התגובה התמוהה של רנואר היא נמחקה, ובמקומה נכתב: “חברים אנחנו מתנצלים על הבלבול בתגובה הקודמת ועל כן מחקנו אותה, מיד נעלה תגובה רשמית מהחברה”. לפני מספר דקות פורסמה תגובה ממנהל השיווק של רנואר, שלא זוהה בשמו:

המותג רנואר מעודד פלורליזם ואינו מפלה בשום אופן בין גברים לנשים מטעמי דת ו/או מטעמים אחרים.
בכל אפיקי הפרסום והשיווק הארציים בהם משתמש המותג מופיעים צילומים של דוגמניות או דוגמנים המייצגים את המותג.
הבחירה באימג’ כזה או אחר מונעת ממניעים שיווקיים בלבד מתוך חשיבה על התרומה של אותו אימג’ ספציפית למטרות השיווקיות של המותג ברמה הארצית ו/או המקומית.
במקרה של קיר הכניסה לירושלים, שהוא אגב השלט היחידי אשר מוקם בירושלים, בחרנו להשתמש בתמונתו של עוז זהבי שהוא הפרזנטור המוביל של המותג.

ילדים, גשו אל הסטטוס בדף של רנואר, מצאו את הבולשיט וצבעו אותו בצבעים עליזים.

3 באפריל, 2012 | בנושאים: הדרת נשים, פייסבוק, פרסום ושיווק | 6 תגובות 

← לדף הקודם — לדף הבא →